מוכרחים להיגמל מזה. אי אפשר לבחון אפילו התפתחות בעלת משמעות היסטורית אמיתית רק דרך העדשה שבודקת כל הזמן: טוב לביבי או רע לביבי. ההתבוססות המתמדת של התקשורת אצלנו בויכוח האינסופי על טיבו של ראש הממשלה, מונעת מרבים להבין במלואה את חשיבות האירוע בבית הלבן. גם שאלת ההתייחסות לנשיא טראמפ, אין לה מקום כאן. יהא חלקם של ביבי וטראמפ בנורמליזציה עם האמירויות ובחריין כאשר יהיה, כדאי מאוד לזכור ששתי המדינות הערביות האלה לא כרתו ברית ברית פרטית לא עם ביבי ולא עם טראמפ. הן עושות שלום עם מדינת ישראל והשלום הזה יחזיק מעמד גם אחרי שביבי יעזוב את בלפור, וטראמפ את שדרות פנסלבניה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
המשמעות של הטקס הדי משעמם יש להודות, במדשאה הדרומית המפורסמת היא שחומות החרם שהטילו מדינות ערב המרוחקות על ישראל מתחילות להתפוגג, ואני אישית משוכנע שההמשך יהיה מהיר יותר מכפי שנדמה עכשיו. למעשה, "יוזמת השלום הערבית" מ-2002 שהתנתה יחסים עם ישראל לכינון מדינה פלסטינית בגבולות 67 הובאה למנוחות בטקס שבו לא הוזכרה אפילו פעם אחת. הוטו הפלסטיני על יכולתם של הערבים לפתח מערכות יחסים גלויות ומתוקשרות עם ישראל התנפץ לרסיסים.
נכון, במשפט או שניים הזכירו שרי החוץ של האמירויות ובחריין את העניין הפלסטיני אבל לא היה זה יותר ממס שפתיים. הפלסטינים יודעים זאת היטב, ולכן המצוקה הגדולה גם ברמאללה וגם בעזה. חמאס ירה רקטות כאיתות של מחאה. בגדה יצא אבו מאזן מכליו במאמץ לדרבן את ההמונים לצאת להפגין ברחובות. יושב ראש הרשות הפלסטינית פשוט מתנפל עכשיו על עוזריו בשל חוסר יכולתם להוציא קהלים גדולים למחאה. הסיבה פשוטה: גם אם רבים מן הפלסטינים מרגישים נבגדים על ידי מדינות המפרץ אין הם רואים שום טעם לבוא לעזרת הרשות הפלסטינית.
נזכיר, כדי לייצר הפגנות המוניות עשה אבו מאזן הסכם ראשון מסוגו עם חמאס (הסכם שכמובן איננו כולל פיוס של ממש ביניהם) לכונן יחד את "המפקדה המאוחדת של ההתנגדות העממית", ולהוציא בשמה "הודעה מספר 1" שהורתה על "יום זעם". בימי האינתיפאדה הראשונה שפרצה בסוף שנות ה-80 עמדה בראשה מפקדה מאוחדת של הארגונים השונים שניסתה לנווט באמצעות כרוזים את מהלכי המהומות. אבו מאזן שלף מן הארכיון את השלד הזה מקברו וכך הוא פותח שער לאובדן שליטה.
מוזר היה בעיניי שהבית הלבן הזמין לטקס את הדיפלומט הנורווגי לשעבר טרייה לארסן, שהיה המתווך במגעים לקראת הסכם אוסלו. הסכם שנחתם על פי הלוח העברי בדיוק 27 שנים לפני ההסכמים החדשים. לארסן שישב לצדו של השגריר לשעבר מרטין אינדיק, שעמל על הסכם שלום עם הפלסטינים בתקופת אובמה, יכול היה לצפות מקרוב ביצירתה של דרך אחרת להסדר במזרח התיכון.
מה שהטריד אותי מאוד היה נציגי כמה מדינות ערביות חשובות בוושיגנטון שציפיתי לראות בקהל ולא היו שם, או שעיניי העייפות טחו מלראות אותם. בכל זאת, הצלחתי לקלוט את דמותו של מיופה הכח הסודני בארצות הברית שישב בשקט על כסא צדדי ובלי מילים אמר הרבה.