את חברותיי הטובות ביותר היום "רכשתי" אי שם בגיל 8 בתנועת הצופים. גם את בעלי הכרתי שם. 15 שנה אחרי כן, ועדיין, כשהודיעו שאסור להתכנס בגלל הקורונה, המחשבה הראשונה שלי לא הייתה על הופעות מוזיקה או על חתונות, אלא על חניכי תנועת הצופים שלא יוכלו לצאת למחנה הקיץ הגדול. איך מסבירים למישהו שלא היה חניך בצופים למה זה כל כך נורא אם תיסגר תנועת הנוער הזאת?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כששמעתי שבעקבות מחסור גדול בתקציב שלא עבר מהממשלה, תנועות הנוער, וביניהן גם הצופים עומדות בפני סגירה, ניסיתי להבין ישר מה אפשר לעשות. וכך גם חברים רבים שלי בוגרי התנועה. הצופים היו הבית השני שלי, אולי יותר נכון, הראשון. 10 שנים הייתי בתנועה, הגעתי בכיתה ד', ונשארתי עוד שנה אחרי כיתה י"ב לעשות גם שנת שירות בתנועה.
אני תמיד צוחקת על ההורים שלי שמי שאני היום זה לא בזכות הבית זה בזכות הצופים, והם בליבם, יודעים שזה לא באמת בצחוק. להיות חניך בשבט צופים מכריח אותך להתמודד עם סיטואציות ולשאול את עצמך שאלות שבית הספר ומסגרות הפנאי לא מעמידות בפני ילדים צעירים.
אתה לומד להיות חלק מקבוצה, אבל גם מבין שיש משמעות לאינדיבידואל, שחשוב להתבלט ולהוכיח את עצמך, אבל להרים איתך גם את מי שלצידך בדרך. אתה לומד כמה כוח יכול להיות לך להניע דברים ולשנות כבר בגיל 8, ואיזו תחושה טובה זו להתנדב ולעזור לאנשים אחרים שקשה להם. אתה לומד את הארץ דרך טיולים וסחיבת ג'ריקנים, לומד לאהוב את הטבע, המדבר ואת כיפת השמיים שמתגלה כשאתה קופא בשק שינה בטיול חנוכה חורפי.
אתה מקבל אחריות להוביל קבוצת ילדים צעירים שמסתכלים עלייך כמו אלוהים ומבין לאט לאט איך לעשות דברים טובים עם הכוח הזה שניתן לך. פותר ריבים, חרמות, בכי של געגוע להורים באמצע הלילה בטיול רחוק. אתה לומד שבנות מסוגלות כמו הבנים, אתה לומד להיות חבר אמיתי, כזה שבאמצע הלילה שוטף סירים במדבר עם חבר כדי שיוכל ללכת לישון מהר. אתה מתאהב.
אין לי מושג אפילו איך להתחיל להעביר בדף אחד את מה שנתנה לי תנועת הצופים, את החוויות, החברים ובאמת את החלק הזה במי שאני, שהולך איתי מאז.
אל מול מערכת החינוך היום, בטח היום, עם כל הטירוף של ילדים עם הרשתות החברתיות והפלאפונים, תנועות הנוער מאפשרת משהו אחר. כשאתה מדריך, כל ישיבת צוות חושבים מה יהיו הערכים שיעברו בפעולה בשבוע הבא. כשאתה ילד זה נראה לך טרחני ומתיש, למה לכל דבר צריך להיות מוסר השכל? מסר? אבל כשאתה גדל אתה מבין שלא קיבלת את זה ככה בשום מקום אחר, ובעיקר לא מוכן לקבל את הבשורה שהילדים שלך לא יזכו לאותן חוויות בלתי נשכחות.
אל תסגרו את תנועות הנוער.