ילדה בת 16 מקופלת בתנוחה עוברית בחדר מסריח בבית מלון. תודעתה מעורפלת וראייתה מטושטשת, אבל לא מטושטשת דיה כדי לפספס את התור של הגברים העולצים, שקוראים קריאות עידוד, ממתינים בקוצר רוח לבוא תורם. על פי החשד, המוני גברים היום שם, ואף אחד מהם לא היה גבר דיו כדי לעצור את המסיבה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
שם, בחדר בית המלון, הוצאה להורג נשמתה של ילדה על ידי כיתת יורים, שאת חבריה מעולם לא פגשה. מתוך כיתה זו, לא קם ולא אחד שיעצור את שחיטת הנפש האלימה. אף אחד לא נזכר לפתע שגם לו יש אחות, או אימא, או בת זוג שפעם אהב.
קל לזעום על חבורת הזבל שהייתה שם במלון, ומתבקש לכעוס גם על הוריהם שהקימו משפחה שהצמיחה מתוכה עובש אנושי כה מצחין. אבל האופציה הזאת היא מסוכנת כי היא מרחיקה את המקרה מאיתנו. אנחנו נורמטיביים, הם מפלצות.
אבל האמת היא, שבהיעדר חינוך והסברה מתאימים, זה יכול להיות הבן של רבים מאיתנו.
מאז תחילת עידן הוואטסאפ, ילדים צורכים פורנו באופן יום-יומי. מחקרים מראים שכבר בגיל 8 נחשף חלק עצום מהילדים למצג מעוות של יחסי מין. במסגרתם, הכללים ברורים: הגבר הוא תמיד השולט, האישה תמיד נאותה לציית - ולא משנה כמה גברים נמצאים בחדר. בעולם המשתקף בסרטונים האלה, האישה היא כלי שנועד למימוש תאוותו של הגבר, לא יותר מכך.
זה תמיד קיצוני, זה תמיד כוחני, תמיד נוטל אהבה. זה הדימוי של סקס ואהבה שמסרטון לסרטון משתרש אצל ילדים בני 8. זו גם הסיבה שככל שחולפות השנים והמידע הופך נגיש יותר, מתרחשים יותר ויותר מקרים בהם נערים מתעדים את עצמם מבצעים אונס קבוצתי בנערה צעירה. בעולמם, כפי שמעידות חקירותיהם במשטרה, כלל לא היה מדובר באונס.
הסרטונים בוואטסאפ נותנים לילדים שיעור בעייתי בחינוך מיני
בתי הספר כמעט ולא עוסקים בסוגיה. מערכת החינוך עדיין לא למדה איך להתמודד עם כמויות כאלה של תוכן פורנוגרפי ואלימות מינית. בפועל, הסרטונים שרצים בוואטסאפ הם אלו שמעניקים לילדינו שיעורי חינוך מיני. לכן, תפקיד ההורים הוא לדבר עם הילדים על הדבר הזה, לתווך את המראות ולהעניק קונטקסט הגיוני למה שמופיע בטלפון הסלולרי. המטרה היא למנוע מהבנים, וגם מהבנות, לאמץ את הדימוי של מה שהם רואים בטלפון.
כשהייתי בכיתה ד', חבר מהכיתה הזמין את כל הבנים לצפות בסרט כחול. ככה קראו לזה אז. זאת הייתה הזמנה מסקרנת וחיכינו זמן רב עד שהוריו יצאו לבלות כדי שנוכל להתכנס בסלון ולראות במה מדובר. אני מודה שכילד בן 9 די נבהלתי ממה שהופיע על המסך, עד כדי כך שבשלב מסוים הסטתי את מבטי הצידה. כך גיליתי שאחד מחברי הטובים עצם את העיניים ושחבר נוסף בהה בחלל ונמנע מלהישיר מבט למסך.
סביר להניח שאם הייתי רואה סרט כזה עוד כמה פעמים, הייתי מתרגל וצולח את זה. אם הייתי רואה את זה כמה פעמים ביום - זה היה מצלק אותי.
הצלקת הזאת היא אותה הצלקת שבדיוק גורמת לכך שבחדר צפוף, הומה אנשים, לא היה מי שהצליח לראות שעל מיטת בית המלון, בין המצעים הסתורים, מונח בן אדם.