סגר הוא רעיון רע. אין זה מקרה שאף מדינה בעולם לא הלכה לסגר שני. הסגר שממשלת ישראל מתכננת הוא רעיון רע עוד יותר, מפני שאין מאחוריו כלום. אין תוכנית עבודה, לא נשכרו אלפי אנשים כדי לבצע חקירות אפידימיולוגיות, רח"ל (רשות החירום הלאומית) שוב לא תופעל.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

"יקפיאו את המדינה לשלושה שבועות", אמר לי על כך השבוע פרופ' איתן פרידמן, אחד המומחים איתם אנחנו מתייעצים, "התחלואה תיעצר, ואז תתחיל לעלות מחדש. אין בזה שום היגיון. יותר אנשים ימותו מהתאבדויות ומזה שהם לא יגיעו לבית החולים עם התקפי לב, מאשר אלה שינצלו מהקורונה".

בסגר הראשון, בסוף מרץ, היו בישראל מעט מאוד חולים. הסגר עצר את המחלה בעיקר מפני שנתב"ג היה סגור ולא נכנסו חולים מחו"ל. היום כבר אובחנו בישראל יותר מ-150 אלף חולים. הניהול הכושל של המשבר הפך את היוצרות: אנחנו אדומים, העולם ירוק. בסיבוב הנוכחי ישראל מוטרדת פחות מחולים שבאים מחו"ל. אנחנו מדביקים את עצמנו.

קורונה בישראל (צילום: יונתן זינדל, AFP)
קורונה בישראל | צילום: יונתן זינדל, AFP

הסגר מתעלם גם מהשאלה איפה נמצא הסיכון. אנשים עם מסכות באוויר הפתוח כמעט שאינם נדבקים. אין שום היגיון או סיבה לסגור בית קפה ירוק בעיר ירוקה כמו טבעון או ערד, שבו השולחנות מוצבים בחוץ והאורחים יושבים עם מסכות בקפסולות.

איפה הישראלים כן נדבקים? אצלם בבית. רוב הישראלים - ובוודאי רוב החרדים והערבים, שתי אוכלוסיות שבהן שיעור ההדבקה גבוה במיוחד - גרים בדירות צפופות ובשכונות צפופות. ההדבקה ממילא מתרחשת ברדיוס של 500 מטר מביתם. סגר לא ישפר את המצב, הוא מקסימום יקפיא אותו.

אם במישור הבריאותי הסגר הוא (במקרה הטוב) הקפאה זמנית מאוד של המצב, במישור הכלכלי מדובר באסון גמור. ההערכות הכלכליות מדברות על אובדן תוצר של 18-14 מיליארד שקל, ועל מאות אלפי מובטלים חדשים.

גם במקרה הזה, הממשלה לא מציגה שום תוכנית שנועדה לצמצם את הנזק. שופכים סביבם בלי סוף כסף, רק בלי שום ראייה קדימה או הבנה מאיפה יחזירו אותו. במקום שהכסף ישמש להאצת המשק, הוא מאפשר לממשלה להרדים את הציבור.

אז מה צריך לעשות במקום סגר?

הדבר הראשון והחשוב ביותר לא יקרה למרבה הצער. כי הדבר החשוב ביותר בזמן משבר כלכלי ובריאותי, הוא ממשלה שהציבור רוחש לה אמון, מבין את הצעדים שלה, אינו מתקשה להבין את ההנחיות שלה. בכל המדינות שהצליחו להוריד את שיעור ההדבקה, היו ממשלות יעילות ואמינות, עם ראשי ממשלה שהציבור סמך עליהם. זה לא הולך לקרות פה בשבועות הקרובים, אז נדלג על החלק הזה.

מחלקת הקורונה בשיבא תל השומר (צילום: יוסי זליגר, פלאש 90)
צילום: יוסי זליגר, פלאש 90

במקום סגר, ישראל צריכה לשכור לפחות 5,000 חוקרים אפידימיולוגים (מדובר בהכשרה קצרה ולא מורכבת). פרוייקטור הקורונה צריך להוביל חיזוק מיידי של מערכת הבריאות, הוספת מיטות והצבת סטודנטים לרפואה בשנה האחרונה להכשרתם במחלקות הפנימיות. יש להפעיל את רח"ל, ולייצר מערך יעיל בהרבה של איתור חולים והוצאתם מהבית כדי לחתוך את שרשרת ההדבקה.

לא מדובר בהליך מורכב. בעולם עושים אותו כבר כעניין שבשגרה. המערך הזה יאפשר סגרים מקומיים מהירים מול התפרצויות מקומיות של המחלה. כך עושים במדינות כמו קוריאה וטייוואן. מודל הרמזור של הפרוייקטור גמזו הוא נכון וצריך לאמץ אותו במלואו כולל אכיפה קפדנית.

התהליך הזה חייב להיות נטול כל הקשר פוליטי. את מי זה מעניין לאיזה מפלגה מצביעים תושבי אלעד? אם הם חולים, צריך לטפל בהם. זה לטובתם. בלתי נתפס שצריך בכלל להסביר את זה. כמו שסוגרים בתי אבות כדי להגן על יושביהם, כך אפשר וצריך לסגור שכונות וערים בהן המחלה התפרצה.

בנוסף לכך הממשלה צריכה לבסס את האכיפה על אמון והבנה של המצב, לא על איומים חסרי שחר. מסכות, אלכוג'ל, ריחוק חברתי – כל אלה הם באחריותו של כל אחד מאתנו. מי שרוצה להימנע מסגר בחגים, שישמור על עצמו לפני החגים.

ישיבת הממשלה ה-35 (צילום: N12)
ישיבת הממשלה ה-35 | צילום: N12

ברמה הכלכלית, הממשלה צריכה לעשות סדרה של צעדים מהירים. לבטל מיד את מתווה החל"ת הכושל והשערורייתי (אני צועק על כך כבר חודשים), ולעבור למודל הגרמני היעיל של תשלומים דרך המעסיקים. היא צריכה להעביר תקציב תוך שבועיים, כדי שלמשרדי הממשלה יהיו תוכניות עבודה.

היא צריכה להסדיר את מנגנון הפיצוי לעצמאים. היא צריכה להפוך את הכסף שהיא שופכת לפרוייקטים לאומיים גדולים שיצמצמו את האבטלה ויציבו אותנו בקדמת הכלכלה העולמית החדשה שיוצרת הקורונה. אם הממשלה בכל זאת תלך לסגר, היא צריכה פיצוי מקדים לעסקים הקטנים. קודם שיעבירו את הכסף, אחר כך שייסגרו.

ועוד דבר אחד: היא צריכה לצמצם משרדי ממשלה מיותרים. אם יש צעד אחד שיביא לתחייה חדשה של אמון הציבור בממשלה, הרי זה צמצום הממשלה ל-18 שרים. זה יהיה דרמטי, ואנחנו זקוקים לצעד כלכלי דרמטי שיש מאחוריו משמעות מעשית.