הנה שלושה משפטים חכמים ששמעתי לאחרונה:
1) לפני כמה ימים השתתפתי בפאנל בזום שבו דיברה גם פסיכולוגית. היא העלתה שאלה נוקבת: האם היינו מוחקים את שנת תש"ף? כלומר, בדיעבד, לו יכולנו, האם היינו מדלגים מתשע"ט ישר לתשפ"א, בלי שנת הקורונה המטורפת הזו באמצע?
אחד אחרי השני החלו המשתתפים לכתוב בצ'אט: לא. חד משמעית לא. אנחנו שמחים על החצי הראשון של תש"ף, וגם על החצי השני. אנשים החלו לפרט מה למדו בחצי שנת הקורונה, איך התפתחו, מה קיבלו בתקופה הקשה הזו ומה הבינו על עצמם ועל משפחתם ועל העולם. נדמה לי שלמרות הסבל, הכאב והמצוקות – רובנו אכן היינו עונים לא. זו לא הייתה שנה אבודה, אלא שנת עבודה. שנה שהייתה שיעור לכל אחד מאיתנו.
2) דיני פרויליך חזרה לאחרונה לסין. שליחת חב"ד המפורסמת, יחד עם בעלה, היו מהראשונים שהזהירו את העולם היהודי מפני הנגיף החדש. התמונה שלה מדליקה נרות שבת במסכה הפכה ויראלית במיוחד בתחילת ימי הקורונה, לפני שחשבנו שגם אנחנו ניאלץ לעטות את הדבר הזה על הפנים.
משפחת פרויליך המשיכה לעזור שם לישראלים, שהלכו והתמעטו, ואז יצאה לארצות הברית, ולישראל, וכעת קיבלה אישור לחזור ולפתוח מחדש את בית חב"ד. בריאיון שנתנה דיני לעיתון "כפר חב"ד" היא סיפרה כמה עצוב לחזור לגן ילדים ריק, בלי הקהילה הישראלית שעזבה, לחזור לבית חב"ד שאין בו שולחן שבת של מאות אנשים כמו פעם.
אחרי כל הגעגוע, המסקנה שלה הייתה חיובית: "יש פה כעת רק כמה עשרות יהודים. סימן שהשליחות שלנו כעת היא להתמקד ביחיד, בפרט. יש לי בפעם הראשונה הזדמנות ליצור קשרים עמוקים מאוד עם מי שכאן, ליצור יחסים שבעבר לא היה לי זמן אליהם. כבר בימים הבודדים מאז שחזרנו הצלחתי להתמקד בנשמות שסביבנו בצורה שבעבר לא הייתה אפשרית, לא היה זמן".
נדמה לי שזו מסקנה חשובה לכולנו. עכשיו זה לא הזמן לכמות, אלא לאיכות. אנחנו בקשר עם פחות אנשים, אבל עם המשפחה הגרעינית, הקפסולה שלנו – אפשר לחזק את הקשר ולהגיע למקומות חדשים. אין הופעות, אין בילויים, אין תפילות גדולות, אין טיולים. יש סלון ומטבח, ושם נמצאים הקרובים לנו ביותר, מחכים לנו.
3) מדריך טיולים ירושלמי שלח לי לינק לסיור סליחות בזום. נו מילא. בלי הריחות, בלי הניגונים, בלי ההמונים. הוא הלך בסמטאות ואנחנו בהינו מתוך הריבועים הקטנים. אבל סיפור אחד שהוא סיפר בכל זאת תפס אותי. הוא אמר שיהודי אחד הגיע לרב ואמר לו: "אני מרגיש צבוע. כל השנה אני לא צדיק גדול, וביום כיפור אני מתחפש, יושב כל היום בצום בבית הכנסת, מתפלל, מבטיח הבטחות, אומר מילים גדולות ומרשימות, מתחייב להתנהג אחרת לאשתי ולילדים ולעולם כולו, האם זה לא שקר, זו לא תחפושת? האם אני לא משחד את אלוקים ומרמה את עצמי?"
הרב חייך וענה לו: "להיפך. האמת היא הפוכה. כל השנה אתה משקר, וביום כיפור מתגלה האמת הפנימית שלך. זו לא אחיזת עיניים, אתה רציני ומלא בכנות בשעות של יום הכיפורים, אלה רגעי האמת שלך. זו המהות שלך".
אני מאחלת לכולנו שלא נצטרך לשאול האם תשפ"א הייתה מיותרת, כי היא תהיה נהדרת. שנצליח להתמקד ולהתקרב לאנשים שסביבנו ושנוכל בקרוב לפגוש שוב את כל האהובים והיקרים שאנחנו לא פוגשים. ושה"תחפושת" של יום כיפור, שהיא מה שאנחנו באמת, תלווה אותנו כל השנה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות