אין ספק. הקורונה היא מחלה מאד כואבת ומאד בעייתית. כן, לצערנו הרב, גם נפטרים ממנה בני אדם. אבל, ננסה לוותר על "הפוליטיקלי-קורקט" ונשאל את עצמנו ביושר ובלי פחד: האם כ-450 חולים קשים – מצדיקים השבתה מוחלטת של המשק, אובדן עבודה של למעלה ממיליון איש, סגירת אלפי עסקים קטנים והפיכת בעליהם לעניים, בידוד נפשי וחברתי למאות אלפי אנשים, פגיעה קשה בתלמידי בתי הספר? בעיני, באחריות – התשובה היא לא רבתי.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

אני מודעת לכך שהעמדה שלי אינה פופולרית. קל להיסחף להיסטריה, קל למקבלי ההחלטות לבחור במהלך קיצוני, כי אז ייראה שעושים הכל כדי להציל אנשים. גם אם המהלך שלהם לא יצלח – הם את שלהם עשו. להבנתי, הציבור בחר בנו לא כדי ללכת בדרך הקלה, אלא לבחור בדרך הנכונה, ולפעמים האמיצה. ישנה עליה קלה במספרם החולים הקשים, לאחר תקופה ארוכה שהמספר היה יציב - במקביל לגידול במספר המאומתים. אסור כמובן לזלזל במספר הגדל של המאומתים (לצד העלייה המשמעותית במספר בדיקות חשוב לציין), אבל מנגד לא צריך לשעבד, שוב, את כל המשק, להוסיף מובטלים, לגרום להרס של עוד עסקים קטנים, וכל זאת כשהמערכת מכילה את מספר החולים הקשים והמונשמים, שהם - הם עלולים להיות הבעיה בשל החשש ממחסור במיטות אשפוז.

סגר מביא אתו רעות חולות רבות מלבד הבעיות הכלכליות ההרסניות. אנשים חווים קשיים נפשיים. דיכאון, חרדה, בדידות, עלייה באלימות במשפחה, מחשבות אובדניות, קשיים בזוגיות, חשש להגיע לטיפול רפואי ועוד.

החזרת עסקים לשגרת קורונה‎ (צילום: יוסי אלוני, פלאש/90 )
החזרת עסקים לשגרת קורונה‎ | צילום: יוסי אלוני, פלאש/90

אם בבתי החולים עסקינן – אני תופסת את ראשי ולא מאמינה איך מצד אחד הממשלה מפזרת מיליארדי שקלים לכל עבר, חלקם כמובן למטרות מבורכות וחשובות, וחלקם באופן שנוי במחלוקת – אבל אין הקצאה נאותה של כמה מיליארדי שקלים למען בתי החולים. בעלות של 6 מיליארד שקלים - ניתן היה לתת לבתי החולים בישראל זריקת מרץ אדירה ולחזק את מערכת הבריאות, ובכך גם היה פוחת הלחץ הכללי במדינה. הרי לשם כך ביקשתם סגר, כדי שמערכת הבריאות תיערך אז תעשו את זה. מערכת הבריאות זקוקה לכך מאוד עוד לפני עידן הקורונה.

נתניהו וגמזו (צילום: יונתן זינדל, פלאש/90 )
נתניהו וגמזו | צילום: יונתן זינדל, פלאש/90

אז סגר כללי- לא ולא! מה כן? טיפול נקודתי, בלי שום התחשבות בלחצים פוליטיים. צריך לתת לפרופ' רוני גמזו להוביל את משנתו. ראש הממשלה ושר הבריאות בחרו בפרופסור גמזו כפרויקטור וטוב שכך. עכשיו תפקידנו הוא לתת לו את המפתחות, כמובן תוך פיקוח ובקרה. פרופסור גמזו פועל על מנת לטפל באופן ממוקד בתחלואה, היכן שהיא נמצאת, וטוב שכך. אסור לו להיכנע ללחצים להפעיל סגר כולל רק כדי שיהיו פוליטיקאים שיהיה להם קל יותר עם החלטה כזאת. חייבים להיות ברורים ושקופים: מטפלים בבעיה היכן שהיא קיימת. אתה לא מטפל ברגל שבורה על ידי ניתוח לב פתוח. אבל, את הטיפול ברגל השבורה – תעשה הכי טוב שאפשר.

ועוד אלמנט חשוב – בריאות הציבור מול נגיף הקורונה מצויה בעיקר בידי הציבור. כאזרחים אנחנו גם אחראיים על עצמנו. כלומר, עלינו, כאזרחים, לעטות את המסכות, להימנע מהתקהלויות, לשמור על ריחוק חברתי, להשתמש בחומרי חיטוי, ליטול ידיים, להיות בבידוד כשצריך, בשום פנים ואופן לא להיות במגע עם אנשים כשיש אימות, בלי התחכמויות.

קורונה בישראל, קורונה ביפו (צילום: יונתן זינדל, פלאש/90 )
קורונה בישראל, קורונה ביפו | צילום: יונתן זינדל, פלאש/90

כדי שכל זה יקרה צריך להגביר את מערכת ההסברה שלנו אל מול האזרחים. אנחנו מבקרים, ובצדק, כל מיני ידוענים על הפרת ההוראות, על קיום מסיבות רבות משתתפים ועוד. ניתן לבקש מהם להשתתף בקמפיין רחב ממדים, בו הם יגייסו את האהדה הציבורית אליהם למען שמירה על כללי ההתנהלות בזמן הקורונה.

אמון הציבור הוא קריטי במערכה הזו ובשביל לזכות בו עלינו להביא בפני הציבור את הנתונים בשקיפות מלאה ולדבר איתו בגובה העיניים. נכון יש שיא במספר המאומתים וגם שיא במספר הבדיקות- מעל 40 אלף, המספר הגבוה ביותר מאז פרוץ המגיפה ומספר החולים הקשים - עדיין מסתובב על אותו הציר.

הערה חשובה: אתמול בדיון הוועדה עלה כי ההגדרה לחולה קשה בישראל מחמירה מאוד ביחס להגדרת ארגון הבריאות העולמי ומסתבר שגם הגדרת נפטרי הקורונה היא כזו שלא ברור כמה באמת נפטרו באופן ישיר מהקורונה. ועדיין, למרות המספרים האלה, אנו לא נמצאים במציאות שמצדיקה סגר. צריך לצאת מהאובססיה הזו.

ועדת הקורונה בכנסת (צילום: דוברות הכנסת)
ועדת הקורונה בכנסת | צילום: דוברות הכנסת

אנחנו נמצאים במלחמה נגד הנגיף. ואני אומרת: להילחם בכל הכוח, בנחישות, בעוצמה, אבל רק היכן שהאויב נמצא.