ד"ר אריאל קור דיבר איתי השבוע. הוא פסיכולוג, יו"ר המרכז הישראלי להתמכרויות, שרואה יום יום לנגד עיניו את השפעות הקורונה: אחוזים בודדים מהאוכלוסייה נפגעים בריאותית, כמה עשרות אחוזים נפגעים כלכלית – אבל כמעט 100% נפגעים נפשית. מי לא חושש ממשהו: מהמחלה, מהבדידות, מהמצב הכלכלי, משלומם של יקיריו, מהעתיד? בגל הראשון, לדבריו, עסקו רבות גם בבריאות הנפש שלנו. עכשיו הנושא מוזנח. לכן הוא טוען שזה ממש פיקוח נפש וחייבים לפרסם המלצות מקצועיות למצב הלא-שגרתי, שהולך והופך לשגרה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ראשית, צריך לייצר שגרה ביתית, במיוחד למי שלא עובד כרגע או למי שנמצא בבידוד. למרות הקושי, יש לקום בשעות קבועות ולבנות סדר יום (מתי מנקים, מתי מבשלים, מתי רואים טלוויזיה). אסור להיבלע לתוך תחושת הוואקום שהתקופה הזו מייצרת אלא לשלוט בלוח הזמנים.
שנית, לא משנה מי אתם ובני כמה אתם – להיזהר מהמסכים. רובנו נמצאים יותר זמן מול המחשב, הטלוויזיה והסלולרי, אבל גם פה חשוב להנהיג ולא להיגרר. לשמור על מינון, להגדיר שעות ספציפיות. לא לתת לטלוויזיה סתם לרוץ ברקע, אלא לכבות אותה כשלא צופים בה. הסכנה היא לא רק ההתמכרות למסך, לא רק החרדות שמשדרי החדשות מעוררים ולא רק הבריחה מהמציאות, אלא גם היעדר פעילות פיזית.
וזוהי הנקודה השלישית: לעשות ספורט, איש איש בהתאם ליכולתו הפיזית. יוגה, קפיצה בחבל, הליכון – כל מה שאפשר לעשות כדי להזיז בכוח את הגוף. לפעילות גופנית יש יכולת מוכחת לשפר את מצבנו הנפשי, קל וחומר בתקופות של חרדה מוגברת. חצי שעה של תזוזה, בסלון, עם מוזיקה ברקע, יכולה להועיל לפעמים יותר מתרופות וכדורים.
ההמלצה הרביעית היא לשמור על קשר, גם דיגיטלית. להתעקש להקדיש זמן לקרובים לנו. מאוד קל להיכנע לדכדוך שהתקופה הזו מביאה עמה, ולאבד כל חשק ורצון לתקשר עם אחרים. אבל גם זו "תרופה" שכדאי לקחת – שיחת טלפון, שיחות זום ואפילו הודעות קוליות בווטסאפ של "מה נשמע" ו"מה חדש".
אבל לפעמים כל זה לא עוזר. העצה החמישית היא לפנות לטיפול מקצועי. ד"ר קור מפציר בנו לדעת מתי לבקש סיוע. יש ארגונים רבים שמטפלים במי שחש שהמועקה הנפשית שלו חריפה מדי. כל קופות החולים אמורות לספק מפגשים כאלה בחינם. זו לא בושה לבקש עזרה, זו בושה לא להיעזר.