חברת הכנסת אוסנת מארק טענה שהיא לא ראתה במוצ"ש האחרון בהפגנה עצמאים. רק "שמאלנים אנרכיסטים". אסנת, אני הייתי בהפגנה. חבשתי מסכה והתרחקתי מההמון. אבל הייתי, מתוך הזדהות עם כאב הציבור.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אני עצמאי, פתחתי את העסק שלי לפני כ-5 שנים. המחזור שלי בהשוואה לשנה קודמת ירד בכ-90%. טרם קיבלתי 5% וכמוני עוד רבים – להם אני משתדל לעזור יחד עם שותפים ותרומות, כבר כמה חודשים.
אני לא אנרכיסט. אני איש ימין, אוהב את המדינה ומציית לחוקים. מבחינתי אגב, שמאלן זה לא קללה גם אם הוא שונה ממך. כולנו קודם כל בני אדם ורוצים להתפרנס בכבוד. מחאה איננה אנרכיה, מותר לאנשים לזעוק – בטח בתקופה מורכבת שכזו. בטח, אם רחמנא לצלן, הם אוהבים את ביבי.
הזעקה הזו לא שייכת לשמאל וגם לא לימין, היא שייכת לכולם. מילה שבשנים האחרונות נמחקה מהלקסיקון הישראלי. כבר שנים שאנחנו עומדים משני צידיו של צוק, ומסרבים לבנות גשר של הסכמה. תקראו לי נאיבי, חולם, אבל אני מאמין שאפשר להעריך את נתניהו – ובו זמנית לבקר את הממשלה. מנגד, אפשר להשתוקק שיתחלף – ועדיין לשבח את הישגיו.
נכון, אין דבר כזה הפגנה נטולת פוליטיקה. אבל בהחלט ניתן לקיים הפגנה נטולת שנאה. פוליטיקאים משני הצדדים, בתקופה הזו יש לי רק בקשה אחת: אל תשסו אותנו אחד בשני. גם ככה קשה, גם ככה כואב. תשרו ביטחון, חבקו את העם, תבנו גשר. לכל משבר יש פוטנציאל הרסני, אבל כל משבר גם טומן בחובו הזדמנות לבנות משהו חדש. האמינו לי - הייתי שם.