הדבר החשוב ביותר שצריך להבין על ההחלטה סביב מערכת החינוך הוא שאם היינו צופים שבתי הספר יהיו מחולל עיקרי של התחלואה וההדבקה, היינו רואים שיעור גבוה של הדבקות בקרב קבוצות הגיל הללו ביחס לגודלם באוכלוסייה - ולא זה המצב.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
השיעור של החולים שנמצאים בקבוצת הגיל של 18-0 הוא 30% ופחות, וחלקם באוכלוסייה הכללית הוא יותר משליש. היינו מצפים שיהיה באופן טבעי, ללא קשר לבתי הספר, יותר משליש מכמה סיבות: ריבוי תחלואה באוכלוסיות צפופות יותר, בסקטורים אשר נדבקו יותר במהלך התפשטות המחלה, בהן שיעור הילדים מקרב האוכלוסייה הוא בדרך כלל גבוה יותר, וגם לאור העובדה שיש פחות נדבקים מבוגרים כי הם שומרים על עצמם, כלומר היה אפשר לצפות שאם הילדים הם גורם מדבק ונדבק משמעותי הנתח שלהם בתחלואה היה גדול יותר.
גם מתוך הילדים שנדבקו הנתונים מראים שרבים מהם לא נדבקו בבתי הספר, הם נדבקו בבית. ולכן אין איזו עדות שאומרת שבתי הספר מהווים גורם עיקרי להפצת התחלואה. בנסיבות האלה, ומכיוון שבתי הספר והפעילות שלהם בעיקר בכיתות הנמוכות היא חיונית כדי לאפשר להורים רבים לצאת לעבודה ולשמר את המשק עובד, בעת הזו לדעתי אם צריך לבחור את המגבלה שאותה לא מטילים אז מערכת החינוך יכולה וצריכה להמשיך לעבוד בימים שנותרו לה, וצריך להשאיר את הצעד הזה של סגירת בתי ספר וקייטנות לשלב מאוחר יותר כשלא תהיה יותר ברירה. בינתיים צריך לעשות הכל כדי להקפיד על הכללים בתוך מסגרות החינוך, ולמצוא פתרון אשר יאפשר לעובדי הוראה בקבוצות הסיכון לבחור שלא להגיע לעבודה תוך שמירה על פרנסתם.
קיצור ימי הבידוד
בארצות הברית פרסמו היום הוראה דרמטית ודי מפתיעה. הם קיבלו החלטה שזמן הבידוד מתקצר ל-10 ימים, במקום שבועיים. הם בעצם מסתמכים מחקרים של המרכזים האמריקנים לבקרת מחלות זיהומיות שסקרו הרבה מאוד עדויות והם אומרים שהזמן שעובר מרגע שמופיעים תסמינים ועד שאדם כבר לא מדבק יותר הוא 10 ימים לכל היותר (בחולים שאינם קשים). ללא תלות בתוצאות הבדיקות שלו.
המשמעות עבורנו כמובן אם תתקבל החלטה דומה בישראל בין אם זה קיצור ל-10 ימים, או ל-12 ימים, היא עצומה. ההשלכות מבחינת המשק והכלכלה על הרבה מאוד היבטים הן עצומות ונראה מה תהיה ההחלטות שתיפולנה, אני מאמין שהזמן יתקצר.
הנתונים מספרים סיפור מורכב
בצל נתוני התחלואה הנוכחיים, נשאלת השאלה: האם אנחנו צריכים להמשיך ולהתקדם בצעדים ובמגבלות שהוצעו? אני חושב שהצעדים הראשונים שננקטו, מניעת ההתקהלויות לחלוטין (למעט באתרי עבודה ומסחר), קודם כל בוודאי בתוך חללים סגורים זה דבר חשוב יותר, וגם בחללים הפתוחים בעת הזו זו החלטה נכונה ומתחייבת. יש כמה נתונים שמצביעים על כך - אחוז החיוביים מהנבדקים ממשיך לעלות, וזו העדות הטובה ביותר. כשמספר הנבדקים לא יציב האחוז הזה הוא המספר שמלמד אותנו שהמצב לא משתפר. צריך לסייע ולומר שחל שינוי לאחרונה בהתוויות לבדיקה, מה שעלול לערפל את התוצאות.
הדבר השני שאנחנו רואים זה שיש לנו עשרות חולים קשים ביום, היו גם ימים של 35 ואפילו כמעט 40 חולים קשים. ונראה שהמספר מכפיל את עצמו מדי 7-10 ימים. רק בחודש יולי, ב-18 יום שחלפו, יש לנו כמעט 400 חולים קשים חדשים. אנחנו תמיד צריכים לתכנן שבועיים ושלושה קדימה, וזה אומר שאנחנו צריכים לקחת בחשבון שאם אכן תהיינה שתי הכפלות נוספות ב-20 יום הקרובים עליהם אנחנו כבר לא יכולים להשפיע, אז כל החששות מקריסת המערכת מוצדקים.
ומה בכל זאת נקודות האור
מאידך, יש גם נקודות אור בנתונים, אשר מערפלים את התמונה ומקשים על קבלת החלטות. החולים הקשים שמצטברים, כלומר כשאנחנו סופרים את החולים הקשים שנמצאים כרגע בתוך המחלקות, מדובר בפחות מ-200 חולים ביחס לתחילת החודש, למרות מאות החולים שהתווספו לכאורה בשבועיים האחרונים. ולכן זה אומר שלמרות שיש 400 חולים חדשים ב-20 יום, הם ככל הנראה נשארים פרק זמן לא ארוך בסטטוס הזה.
עוד נקודה חיובית היא שבפעם הראשונה בימים האחרונים רואים מגמת ירידה בסך האשפוזים, כלומר כל הזמן ראינו עלייה וכעת כשכל החולים במצב קל, בינוני, קשה שכמשקללים את סך כל המספרים - בפעם הראשונה רואים ירידה. אולי זו תחילת ההשפעה של השינויים שחלו לפני שבועיים ומתחילים לתת את אותותיהם כרגע.
אז מה צריך לעשות כעת? אין ספק שחלק מהצעדים שנקבעו חייבים לקרות למשל: הגבלת ההתקהלויות בפרט בחללים סגורים. אבל בכל מה שקשור לסגר מלא, אשר לא מעט גורמים משמעותיים קוראים להטיל אותו מידית – להבנתי צריך צריך להמתין ולבחון את המשך התפתחות נתוני התחלואה, ולא לצאת לסגר מלא.
אני לא יודע אם סגר לילות וסופי שבוע הוא פתרון יעיל כפי שטוענים מציעיו, אבל לאף אמצעי רדיקלי של בריאות הציבור אין בעת הזו עדות מדעית חותכת (כולל לסגר מלא של פחות מחודש), והוא מהווה איזון סביר יותר בעת הזו של ניסוי וטעייה בין בלימת התפשטות המחלה (הקטנה משמעותית של המגעים היומיים של חלק ניכר מהאוכלוסייה) לבין הפגיעה בציבור, בכלכלה ובבריאות הציבור שגורם סגר מלא.