היום כבר ברור – מדינת ישראל איבדה שליטה במערכה נגד הקורונה. השילוב של סחר פוליטי בצעדי הנגד, אובדן האמון הציבורי בממשלה ובהנחיותיה מצד אחד, ואובדן הפחד מהנגיף מצד שני – הובילו אותנו ל-7,000 מאומתים ביום, (המספר האמיתי גבוה כנראה יותר), כאשר 2.5% מהם יחלו קשות ו-0.7% ימותו. אנו דוהרים במדרון אל תהום של כ-150 חולים קשים ביום ו-50 נפטרים ביום. הזמן לתחקירי עומק אודות שרשרת מחדלי הממשלה שהביאונו עד הלום - עוד יגיע. כעת חשוב להתמקד בעתיד, בתיקון השגיאות הקשות ובמניעת קטסטרופה בריאותית, כלכלית, חברתית וביטחונית גדולה עוד יותר.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
במצב הנוכחי נותרנו עם סגר מהודק, אחיד, אולי מתוך תקווה שיתגבר על הזינוק בתחלואה, אך גם על נגע הפוליטיזציה של הקורונה, ויביא לשינוי בתודעת הציבור. בימים ובשבועות הקרובים יחזור הפחד מהנגיף לקנן בתודעת אזרחי ישראל. המכרים והקרובים שיחלו וימותו, המספרים שימריאו והמראות הקשים מבתי החולים יהיו שיחת יקיצה מטלטלת. במקום להתמקד בעקיפת הנחיות השלטונות שעוצבו כדי לאפשר עקיפתן, יחזרו האזרחים לשמור על עצמם ועל זולתם מפני מגיפה שאי אפשר לתחמן אותה.
השאלה היא מה תעשה הממשלה, שמאז מאי לא החמיצה שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות. ניהול משבר הקורונה הוא עניין מורכב המחייב איזון יישוב מתחים משמעותיים –בין כלכלה לבריאות, בין צעדים דיפרנציאליים לשוויון זכויות, בין הזכות לחיים ולבריאות לבין חופש הביטוי וההפגנה. קידום חלופות מושכלות מחייב עבודת מטה מקצועית עמוקה והחלטות ממשלה, ולא מינוי פרויקטור קורונה נטול סמכויות, התעלמות מהמלצותיו ועיסוק של הקבינט באחרון הפרטים תוך העדפת שיקולים פוליטיים על שיקולים מקצועיים, וניצחונות מגזריים על בריאות הציבור וטובת הכלל.
בהתאם, קיבלנו אתמול ישיבת ממשלה בת 17 שעות שדחקה את העיסוק בבריאות וכלכלה מפני "סלע קיומנו" החדש – ההפגנות בבלפור. הלהיטות של רה"מ לחסל את ההפגנות נגדו הובילה אותו להחלטה על סגר מהודק בהרבה מזה שהמליצו עליו גורמי המקצוע. פרויקטור הקורונה, מתוקף אחריותו לבריאות, ונגיד בנק ישראל, המיצג שיקולי כלכלה, שהמליצו שניהם על צמצום הפעילות במשק במחצית בלבד.
להחלטת רה"מ תרמה ההתניה ההדדית בין המתנגדים להגבלות על התפילות ההמוניות מצד אחד וההפגנות ההמוניות מצד שני, ביטוי של חוסר אחריות מצד שרי כחול לבן והשרים החרדים גם יחד. דווקא מי שחושב כמוני, שראש הממשלה הזה צריך להתפטר וששלושת כתבי האישום נגדו מזהמים את החלטותיו בשיקולים פוליטיים, חייב להרים קול ולקרוא לנקות את השולחן מכל שיקול פוליטי משני הצדדים.
החברה הישראלית צריכה להפנים – זהו מחדל יום הכיפורים הנוסף שלנו. ממשלה שאינה מתפקדת, אך מחפשת אשמים, רמטכ"ל קורונה ללא מטכ"ל וללא סמכויות, קריסה מערכתית עם אלפי אבידות, ללא הנהגה שאפשר לבטוח בה, ולכן האחריות חוזרת לכתפינו. כמו אז, נצא מבתי התפילות וממוקדי ההפגנות ונתגייס כולנו למערכה על החיים והפרנסה שלנו. מי שניצחו את מלחמת יום כיפור לא היו הפוליטיקאים אלא הלוחמים והמפקדים הזוטרים, ביבשה בים ובאוויר. מי שינצחו את מלחמת הקורונה הם אנחנו, כל אחד ואחת מאיתנו. לא בזכות מדיניות הממשלה, אלא למרות מחדליה. מטרתנו אחת - לחזור לשגרת חיים סבירה, אחראית ובטוחה בצל נגיף הקורונה, שגם בתרחיש האופטימי ביותר ימשיך ללוות אותנו לכל הפחות בשנה הקרובה.
היעד העיקרי כעת הוא בלימת נחשול התחלואה העצום, שאת עיקרה ישיג הציבור, אולם זאת בתנאי שיחול שינוי עמוק בהתנהלותו. עד שישוקם אמון הציבור ויתבטא בהתנהגות אחראית ובציות להנחיות, יש לשפר דרמטית את מאמצי האכיפה אל מול מפרי בידוד וסגר, אשר כיום תרומתם זניחה או אף שלילית.
במקביל, המשימה החשובה ביותר לממשלה היא גיבושה של תכנית ליציאה מהסגר, ושל תנאי הסף לכך: ירידה משמעותית של שיעור הבדיקות החיוביות, מספר מאומתים יומי שלא יוביל להצפת מערכת הבריאות בחולים קשים ולקריסתה, ושיאפשר הפעלה אפקטיבית של מערך קטיעת שרשרות הדבקה והחלת תכנית רמזור דיפרנציאלית. יש לגבש מטרות, יעדים ואסטרטגיה כוללת המשלבת את הצורך לשמור על בריאות הציבור ולתמוך במקביל בכלכלה, תוך גילוי שקיפות מלאה שתסייע בהשבת האמון הציבורי שאבד.
כחלק מתכנית היציאה מהסגר הפעם יש להישיר מבט אל ההורים והתלמידים, להודות במחדל של הפתיחה הלא אחראית של מערכת החינוך לאחר הגל הראשון ולהבין בצער ששנת הלימודים הבאה תהיה בעיקרה מהבית, משום שפתיחה מהירה של מערכת החינוך הביאה כבר במאי ותביא שוב לקפיצה משמעותית במספר הנדבקים. הכנת תכנית היציאה חייבת הפעם לכלול הפעם כינון מנגנון ממשלתי לאומי מסודר לניהול המשבר הממושך עד סיומו, מערכת שתדע לאסוף מודיעין בזמן אמת, לרכז נתונים, ללמוד ולתחקר את עצמה בזמן אמת ולתקן עצמה תוך כדי תנועה. הדבר המדהים הוא שעד כה מערכת שכזו לא הוקמה, מתוך כוונת מכוון.
יום כיפור הוא הזדמנות מצוינת להכיר במחדל, להכות על חטא, לחזור למנהיגות מעוררת אמון, לחברה שיש בה תקווה, סולידריות, שותפות גורל, נכונות לנשיאה בנטל ודוגמא אישית. רק ביחד ננצח.