עד לא מזמן, הממשלה שתושבע הערב הייתה ספקולציה במוחם הקודח של פרשנים פוליטיים. לאורך כל הדרך היה ברור שגנץ רוצה, שאשכנזי מייחל, אבל שניהם כבולים בהבטחות לבוחר - וליאיר לפיד, יושב ראש האופוזיציה החדש. שנה וחצי של "טרלול" פוליטי, מיליארדים על גבי מיליארדים שהמשק איבד לטובת שלוש מערכות בחירות מיותרות, והנה אנחנו כאן, בתוצאה הכי מתבקשת שיכולים היו להנפיק הקלפים הפוליטיים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
פרשנים פוליטיים אמנם העזו להציג את תסריט הפיצול של גנץ מלפיד והקמת ממשלת האחדות, אבל במחוזות הטוויטר טענו שהם "שופר של בלפור", כמה מביך. ולא רק: גם במערכת הפוליטית סרבו להאמין. "יש רק אדם אחד שרוצה לפצל את כחול לבן, קוראים לו בנימין נתניהו - לא ניתן לו", נשבע לפיד, ולא שיער שגנץ ואשכנזי חפרו לו מנהרה מתוך הבית - החוצה לזרועותיו של האדם שירכיב ממשלה היום בפעם החמישית בחייו.
גם נתניהו, חרף הטקסטים החריפים - לשון המעטה - במהלך קמפיין הבחירות המשולש, בעצם חתר במקביל לשתי אופציות: ל-61 המיוחלים שהיו מאפשרים לו התגברות אבל לא התרפקות, ולממשלה רחבה שמאפשרת לו התרפקות אבל לא התגברות. מי שזוכר את ממשלות נתניהו, תמיד היה בהם גורם מרכזי-שמאלי ש"מאזן", שאפשר להאשים אותו בסוף במשהו: ברק ב-2009, לבני ולפיד ב-2013. הפעם אלו גנץ ואשכנזי, כשהראשון אמור להיות ראש הממשלה בפועל בעוד כשנה וחצי. איך אומרת הקלישאה? ימים יגידו.
מה שבטוח: הממשלה הזאת, שהוקמה בחסות הקורונה תחת הכותרת המפוצצת "ממשלת חרום לאומית", היא לקח. לקח לא רק לפוליטיקאים, שהשמיעו תחזיות הפוכות והמציאות טפחה על פניהם (ועל הצהרותיהם), אלא גם לנו, לתקשורת, לצייצנים ולאזרחים בכלל, ש"תפסו את הראש" כשגנץ ונתניהו החלו לפלרטט באמת. זאת לא באמת הפתעה, והפרטים אצל שאול מופז שחבר לממשלת אחדות לאומית בגלל "צו השעה" במאי 2012, רגע אחרי שכינה את נתניהו בשידור חי "שקרן", בריש ששמורה היום רק לפסיכולוג מחתונה ממבט ראשון.
כשחושבים על זה לעומק, הנשיאה חיות צדקה רק חלקית: בממשלה הזאת קודם מתחתנים. אם מתאהבים או לא, את זה יקבע הזמן. שנה וחצי ליתר דיוק - ונדע האם ההבטחות במעמד החופה קוימו. ואם לא, עוד גירושים מכוערים ייכנסו לסטטיסטיקה, שהרי כבר אמרו על הקורונה שהיא יוצרת משברים בין זוגות.