הרבה מאד מפות של מדינת ישראל מככבות בשקופיות ובגרפים של עידן הקורונה – מפות של התפשטות, של הידבקות, של חולים לכל 10,000 אנשים, ובכולן אין כמעט משמעות לאחד הדברים הכי חשובים במצב רגיל: הגבול. היישובים בקו התפר, מהצפון ועד לדרום, בגבולות עם סוריה ומצרים ולבנון, אלו שמהווים תמיד את הקו הראשון בכל משבר, הפכו לעוד נקודות על המפה. איפה החזית? חפשו בבני ברק ומודיעין, ירושלים ואלעד.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

בתור תושב קריית שמונה חשבתי לתומי שלפחות הפעם נחמוק מהכותרות ונעבור את המשבר הזה כמו כל הישראלים, אבל התברר שטעיתי. העיר שלי השתרבבה לשני מחקרים שפרסמו גופים מכובדים מאד בשבועיים האחרונים. אחד מהם הזהיר מהתפרצות של קורונה בקרית שמונה, והשני קבע שהתושבים שלנו נמצאים בתחתית הרשימה בכל הקשור להיענות להגבלות ולריחוק החברתי. האמת? מדאיג. 

כבר למעלה מחודש שאני לא עוזב את העיר, מבודד כמו כולם בבית, ומתקשר עם הסביבה עם טלפון וזום. בפעמים הבודדות בהן יצאתי לקניות בסופר, ראיתי עיר שוממת לגמרי, עם מרכז שנראה נטוש וברחובות מסתובבים אנשים ספורים עם מסכות. זה הכל. אבל מי שקורא את הידיעה על חוסר היענות בקרית שמונה, ובעיקר את התגובות אליה, יכול לחשוב שכל העיר נמצאת במסיבה גדולה של מנגלים ובמות בידור. 

ריסוס נגד קורונה באמצעות רחפן (צילום: החדשות 12)
ריסוס נגד קורונה בקריית שמונה | צילום: החדשות 12

על איזה חוסר היענות מדובר שם? אולי המאה מטרים המפורסמים נאכפים כאן קצת אחרת: מה לעשות, אבל ברמת גן ובפתח תקווה במרחק הזה מבתי מגורים נמצאים בסך הכל עוד בניינים ובטון ומאות רבות של אנשים, ואם אני מתרחק 300 מטרים מהבית אני משוטט מבלי לפגוש אף אחד, ויכול למצוא פינת ישיבה יפה על צלע הרי נפתלי. כנראה שגם מאה מטרים הם עניין יחסי. 

גם יכול להיות ששיטת המדידה של טלפונים סלולריים ואיכון אלקטרוני קצת פחות רלוונטית לעיר שלנו. עם כל הכבוד לסקר המתוחכם הזה, אני לא צריך כלים מתחום הסייבר כדי לדעת מה קורה בעיר שלי – מספיקה נסיעה אחת לסופר: המשמעת כאן גבוהה לפחות כמו בכל מקום אחר. עכשיו לעניין המדאיג יותר, שצופה התפרצות של הנגיף בעיר. ההערכה הזו פורסמה לפני שבועיים וחצי, ובינתיים אלו הנתונים בעיר: 13 חולי קורונה, 3 מהם כבר שוחררו לבתיהם והשאר במצב קל, למעט אישה מבוגרת שמאושפזת בבית החולים בצפת. 

זה לא אומר כמובן שאנחנו לא בסיכון, אבל אולי כדאי לחכות מעט עם הכותרות. אני יודע בדיוק כמה קשה להימנע מפרסומים כאלו, אבל מי שממהר להוציא את הכותרת בכלל לא מודע לכך שמדובר באוכלוסייה שהשכבה המבוגרת שלה נמצאת בפוסט טראומה. אחרי עשרות שנים עם קטיושות וחשש תמידי, ותיקי קריית שמונה אמנם יודעים מה זה בידוד, אבל כל מצב חירום מחייה אצלם את הימים השחורים מפעם.

תצפית על קריית שמונה מצוק מנרה (צילום: Protasov AN, Shutterstock)
תצפית על קריית שמונה מצוק מנרה | צילום: Protasov AN, Shutterstock

כשהם קוראים שבעוד שבועיים אמורה להתפרץ בעיר קורונה, רמת החרדה באופן טבעי מטפסת, והבריאות הנפשית הכל כך חשובה בתקופה הזו דווקא מתדרדרת לרמה מסוכנת. אני יודע שקשה להבין את זה, אבל בידוד בבת-ים ובידוד בקרית שמונה הם אמנם זהים לגמרי, אבל ההשפעות הנפשיות שלהן שונות לחלוטין. בקיצור, תנו לנו את הקרדיט, ותזכרו שיש הרבה מאד דרכים להעביר מידע גם מבלי לעורר פאניקה. כמו שראינו בכל כך הרבה מקרים בזמן האחרון, זה עניין של חיי אדם.