נתניהו הוא הפוליטיקאי הפופולארי בישראל אבל בתוך המערכת הפוליטית הוא סובל מבעיית תדמית קשה של פוליטיקאי שהמילה שלו כתובה על הקרח. לא סוד הוא שפוליטיקאים רבים מסתובבים שנים עם הבטחות בכיס שרובן לא יתממשו לעולם.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הדבר הזה כבר כמעט סיים לנתניהו את הקריירה כשבשני הסבבים הקודמים גנץ לא נכנס איתו לממשלה כי פחד מגורל דומה- שההבטחה לקבל רוטציה תתגלה כעוד אחת שנתניהו מעולם לא התכוון לממש. משבר הקורונה אילץ את גנץ לשלם את המחיר הכבד ביותר על מנת לחבור לנתניהו - פירוק כחול לבן. אבל גם אחרי הטראומה של שני הסבבים הקודמים נתניהו לא נגמל מההרגל הישן - להפר הבטחות.
כמעט כל מי שהציל את נתניהו בשלושה סבבי בחירות גילה שברגע האמת ההבטחות שלו שוות מעט מאד: אורלי לוי, שבגדה בבוחריה תמורת הבטחה לתיק חברתי על מכסת הליכוד נותרה מושפלת עם תיק בלי שום סמכויות ממשיות, בנט ושקד שנתניהו הבטיח לדאוג להם לשמור על מעמדם אם לא יחברו לגנץ נזרקו לאופוזיציה, פייגלין יהיה שר כלכלי בגלגול הבא, ואפילו רפי פרץ שהפר את הברית עם בן גביר בגלל מכבש לחצים אישי של נתניהו על מנת לאפשר איחוד בימין - נאלץ לזוז לתיק קטן יותר בלית ברירה.
למה נתניהו עושה את זה? כי הוא יכול. הוא מגיע לסבב הזה חזק מאד אחרי שפירק את היריבה המרכזית שלו וכמעט את כל כיסי ההתנגדות בליכוד. הוא קידם כמעט רק את אנשי אמונו לתפקידם שהם באמת רצו - אוחנה, לוין ורגב והותיר את האחרים בתפקידים שיתקשו מאד לפרוח בהם.
האם זה יפגע בו? קיסינג’ר אמר פעם שלישראל אין מדיניות חוץ רק מדיניות פנים. אצל נתניהו זה הפוך - כל עוד הוא מספק את הסחורה ליכודניקים בחוץ, הוא יכול לעשות בפנים מה שהוא רוצה.