"אני כאן כדי להשמיע את הקולות של הנשים שלא יכולות לדבר יותר"

מאיה ווישניאק ז"ל, רק בת 22, נרצחה השבוע על ידי בן זוגה. מאיה היא הקורבן ה-11 של מקרי אלימות בתוך המשפחה במהלך השנה האחרונה. המחשבה על הרגעים האחרונים של מאיה ושל נשים אחרות שנרצחו - 20 בכל שנה בממוצע - מעבירה בי חלחלה וזעזוע עמוק. המגפה החברתית הקשה הזו הכתה בנו הרבה לפני הקורונה – וככל הנראה תמשיך גם הרבה אחרי.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

אנחנו לא יכולים לשבת ולשתוק; זו יכולה להיות אחותך, הבת שלך, החברה הכי טובה שלך. היום, אני כאן כדי לדבר את הקולות של הנשים שלא יכולות לדבר יותר; אני כאן כדי לדבר את קולות הנשים ששומעות אותי עכשיו, ישובות בביתן ומפחדות להוציא הגה מהפה כי איך יספרו דבר כזה נורא, ולמי.

אני פה כדי לפנות שר הרווחה, לשר החינוך ולממשלה החדשה היקרה, בשביל כל אותן הנשים שחוות אלימות במשפחה - ושותקות. הפשעים הנתעבים הללו, מקורם בחינוך מגיל הינקות, או יותר נכון מחוסר חינוך. ללמוד היסטוריה, מתמטיקה ואנגלית זה אמנם חשוב, אבל האם יש דבר יותר חשוב מדרך ארץ? יחס לזולת? האם יש דבר יותר חשוב מהמשפט "ואהבת לרעך כמוך"?

מישהו חשב ללמד ילדים בבית הספר איך להתייחס לאישה, איך להגן עליה? מישהו חשב ללמד ילדים כשהם עוד צעירים מה אסור ומה מותר, מהו יחס אוהב ומכבד?

לכל ילדה, נערה ואישה יש את הזכות להגן על עצמה – אבל לא לכולן יש את הכוח. החלום שלי הוא שנגיע ליום שבו במדינת ישראל העונש על אלימות בתוך המשפחה יהיה כל כך כבד, עד כדי כך שאף אחד לא יעז להרים יותר יד על אף אישה – לעולם.

החלום שלי הוא שיהיה מענה אמיתי לכל אותן הנשים שחושבות שאין אף אחד בצד השני שנמצא שם בשבילן. החלום שלי הוא שיהיה סיוע כספי מהמדינה לטווח ארוך, בנוסף לסיוע נפשי, שייתן לכל אישה את הכוח לקום ולעזוב עם הילדים – הרבה לפני שניחשף לעוד מקרה נורא שבו נחשוב על כך ש"הכתובת הייתה על הקיר".

מאיה ווישניאק ז"ל, שהייתה ציירת מחוננת, כבר לא תצייר יותר. מאיה, שהייתה סטודנטית בתכנית למצטיינים, כבר לא תסיים את התואר. מאיה, שראתה תמיד את העולם במשקפיים ורודים כפי שסיפרו הוריה – כבר לא תראה אותו יותר.

הלוואי שמאיה תהיה הקורבן האחרון.