שרון כידון מסבירה: זו הסיבה שסירבתי להגיש את פרס ישראל
בשבוע האחרון היא סירבה להגיש את פרס ישראל לרב אריאל ועוררה סערה. רבים תקפו אותה, אבל לה זה היה ברור שהיא לא תגיש את הפרס לרב שדיבר בבוטות כנגד הקהילה הלהט"בית. עכשיו שרון כידון מסבירה למה סירבה להעניק לרב את הפרס, משיבה למבקריה - וקוראת לדרעי: במקום לבקר אותי תעשה בדק בית
אין לדעת איזו מסורת מושרשת יותר, האירוע החגיגי של הענקת פרס ישראל שנועל את אירועי יום העצמאות או הויכוחים סביב הזוכים בפרסים. שאלת השאלות היא האם מדובר בפרס מקצועי גרידא - שמשקף רק את הפעילות של האדם באותו תחום בו הוועדה בוחנת - או שמדובר בפרס בעל סמליות חברתית שאינו יכול להיות תלוש לחלוטין מהמרקם והפסיפס של מדינת ישראל.
כשנפלה בחלקי הזכות להגיש השנה את טקס פרסי ישראל היה לי ברור שלא אוכל להגיש אותו לאחד הזוכים, הרב יעקב אריאל, שדיבר בבוטות כנגד הקהילה הלהט"בית. אלה שתקפו אותי על ההחלטה הזו נימקו זאת לרוב כי הרב זכה על הישגיו המופלאים בתחום הספרות התורנית.
האם באמת ניתן להפריד? האם אפשר להתייחס רק להישג המקצועי של האדם מנותק לחלוטין מההקשר החברתי? האם ראוי שאדם שאמר שהומואים הם נכים ומוטב לא להשכיר דירות ללסביות, יזכה בפרס היוקרתי ביותר שמעניקה החברה הישראלית?
טוען בצדק השר דרעי כי גם לא ייתכן שבפרס לא זכו נציגי עדות המזרח והערבים. מדוע לא נמצאו באף אחד מהתחומים מועמדים המשקפים חלקים כל-כך חשובים מהחברה שלנו? בהחלט הגיע העת לשנות את השיטה על פיה הוועדות עובדות כקפסולות סגורות ולא רואות ראייה רחבה של כלל אוכלוסיית הזוכים. פרס ישראל משקף אמירה של מצוינות בחברה הישראלית שאיננה יכולה להיות נחלתה רק של קבוצה מצומצמת ואליטיסטית.
ואם כך השר דרעי, אולי זו גם שעת כושר לבדוק מה קורה אצלך בבית ולשקול להגדיל את הגיוון החברתי במפלגה שלך ולתת ייצוג לחלק לא פחות חשוב באוכלוסיה המהווה יותר ממחציתה: שלנו הנשים. אגב, בפרס השנה זכו 3 נשים ו-7 גברים.