אילו דגלי אש"ף היו מונפים במהלך נאומו של יצחק רבין ז"ל בכיכר מלכי ישראל, הוא היה יורד מהבמה. מיד.
המאבק הערבי לא סובל מיחסי ציבור לא מוצלחים, הוא סובל מיחסים לא מוצלחים עם הציבור. מהתפיסה לפיה יש לציבור זיכרון קצר, ואם רק נחזור מספיק פעמים על שקר – הוא יתקבע כאמת.
הטור המקורי של עמית סגל: "דגלי פלסטין בכיכר? רבין היה מתבייש"
ח"כ תמר זנדברג מגיבה לביקורת: "הוויכוח הוא לא על הדגל - אלא על הדרך"
שאיפה לשלום היא דבר חשוב, אבל המפגן האנטי ישראלי במוצאי שבת האחרונה שבו הונפו דגלי ארגון הטרור אש"ף, הוא פשוט חרפה. אין לו שום קשר לשלום. להיפך, הוא רק תורם לפילוג, לשנאה ולאיבה בין המחנות בישראל. זה דבר אחד לשאוף לשלום, אבל דבר אחד לגמרי לוותר על האינטרסים החשובים ביותר שלך בדרך לשם.
יצחק רבין שאף לשלום. הוא אמנם טעה טעות קשה כשקידם את הסכמי אוסלו, אך לשיטתו, הגם שטעה, הוא העמיד את האינטרסים של ישראל כפי שהוא ראה אותם, במקום הראשון. כשלחיילי צה״ל קוראים רוצחים, וכשהדרישה לחזור ל-48׳ מהדהדת בכיכר, כבר הרבה יותר קשה להאמין לך שאינטרס ישראלי כלשהו נמצא לנגד עינייך.
שורש המאבק הישראלי-ערבי הוא לא על הקמת מדינה ערבית לצד מדינה יהודית, הוא על עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. מאבק על גבולות כזה היה יכול להיפתר ממזמן - החל מסאן-רמו, דרך תכניות החלוקה הבריטיות השונות ועד אוסלו, קמפ דיוויד, טאבה, ושאר הוועידות האחרות שבהן ראשי ממשלה ישראליים התבזו כדי לקבל התייחסות מהצד הערבי, וללא הצלחה.
מי שחושב שנוכחות ישראלית בתל אביב מקובלת על ההנהגה הערבית יותר מהנוכחות הישראלית בבקעה – חי באשליות. זה לא מאבק על שרטוט הגבולות. זה מאבק על עצם הלגיטימיות של נוכחות יהודית בארץ.
זו אמת פשוטה שחלק מהשמאל הישראלי הצליח לשכוח ומנסה להשכיח. דגלי אש"ף לא מסמלים את השאיפה לשתי מדינות לשני עמים. הם מסמלים את עצם המאבק במדינת ישראל כמדינה יהודית. מחלום השלום – למציאות של טרור.
בימים האחרונים נשמעים קולות שמדברים בשבחה של קואליציה יהודית-ערבית. אומרים לנו שהשותפות הפוליטית הזו זוכה לרוב בציבור הישראלי והעתיד הפוליטי טמון בה.
למרות שלוש מערכות הבחירות שעברנו לאחרונה – פיקציה כזו עוד לא ראיתי. טענה חסרת בסיס שנסמכת על בלוני אוויר שהועלו כדי לייצר לחץ על הקמת ממשלת אחדות בתנאים שנוחים לשמאל – כאילו קיים סיכוי לשיתוף פעולה בין המפלגות הציוניות לבל"ד שמאמינים במדינת כל לאומיה ולא במדינה יהודית ודמוקרטית.
הטענה שיש רוב בציבור הישראלי שתומך בקואליציה יהודית-ערבית היא חסרת הקשר ומבוססת, במקרה הטוב, על משאלות לב. הרוב היהודי בישראל תומך בצורה מופגנת במהלכי החלת ריבונות אחראיים, מתוך הבנה שדין אריאל כדין הרצליה. התמיכה הזו מקבלת ביטוי בכנסת: יש רוב להחלת הריבונות - לא לאבדן הריבונות.
העתיד הפוליטי היחיד שאליו המפגינים במוצ״ש מובילים אותנו הוא התנתקות - והפעם מהרעיון הציוני.