למה אנחנו צריכים להיות מודאגים? הגיעה שעת המבחן של הממשלה, של העומד בראשה ושל משרד הבריאות. אנחנו את שלנו עשינו מעל ומעבר, אבל זה לא יהיה שווה כלום מבלי שראש הממשלה ימנה, ומהר, "פרויקטור" מיוחד שייקח על עצמו את תפעול האירוע מהנקודה הזו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
דרוש מישהו שידע לוודא שממש ברגעים אלה נכתבים הפרוטוקולים לפתיחה של כל המשק, שידע להבטיח מנגנון יעיל ומתפקד של איתור החולים ובידודם בזמן שיא ושידע לתרגם את הנתונים להנחיות מתאימות ומתואמות למציאות, באופן שלא יגרום לציבור לאבד את האמון (כמו למשל מחזה האבסורד של שליפת הגולשים מהים בכוח והמסוק המשטרתי שמאתר רוחצים בודדים בין הגלים).
ראש הממשלה לא צריך ולא יכול להמשיך לנהל כל פרט באירוע הזה ולהחליט האם אפשר לפתוח, קניונים, מסעדות, או טיפולי לייזר. יש יותר ויותר קולות מדעיים שטוענים כי התוצאה של 200 מתים היא דווקא הוכחה לכישלון המדיניות ולא להצלחתה, מול המחיר הכלכלי האדיר.
"נדרשת כאן בדחיפות מחשבה אחרת"
יש גם כאלה שטוענים שאותה זהירות יתר, מצד אחד, הפכה לשחרור יתר בלי מחשבה אסטרטגית כוללת - בגלל כניעה ללחצים, פעם חרדה מוגזמת ופעם בעבוע ציבורי. בכל מקרה, ברור שנדרשת כאן בדחיפות מחשבה אחרת, מסודרת, שקופה, ברורה ומחוברת למציאות האזורית.
האם באמת נכון להשוות את ישראל לאיטליה, שבה למשל שיעור התמותה מהשפעת העונתית גבוה בהרבה מזה של ישראל? האם נכון היה לקחת מודל פעולה דווקא מסין הטוטליטרית? האם עד כה ניהול המשבר מוכיח שבאמת יש על מי לסמוך? (ראו למשל את העיכוב בהוצאת החולים מירושלים ואת חוסר היכולת לאכוף את הסגר בנקודות חמות מרובות חולים, שלא לדבר על המחדל בבתי האבות).
ביום שבו איקאה תהיה פתוחה ובתי העלמין יהיו סגורים, ביום שבו אפשר לצאת לקניות בעיר אחרת, אבל עדיין אסור לעשות ספורט מעבר ל-500 מטר, ביום שבו המערכת הרפואית בארץ וראשי האוניברסיטאות ומכוני המחקר יוצאים נגד משרד הבריאות ומאשימים אותו בניהול כושל של המשבר - ביום כזה יש לנו את כל הסיבות להיות מודאגים.
"אל תחשבו שהאירוע הסתיים"
כל שכן, כאשר ראש הממשלה יכול להרחיק את עצמו מהאירוע ולתת למנכ"ל משה בר סימן טוב לספוג את האש. הרמז כבר נמצא באותו הקטע ששחררה לשכתו של נתניהו, מהשיחה שקיים עם מוכר הפלאפל מאשדוד יובל כרמי: "אין לנו טענות כלפיך", אמר לנתניהו, "זה היועצים שסביבך".
גם אם תלכו להסתפר היום - אל תחשבו שהאירוע הסתיים. גם מכיוון שאנחנו עדיין חיים תחת משטר של איסורים ותקנות שרירותיים, שלא בהכרח מחויבים המציאות ומתייחסים אל הציבור כאל ילד קטן (ראש הממשלה אמר באחד הדיונים שהוא לא רוצה שהציבור יתרוצץ לו בפארקים), ובעיקר כי לא ראינו כאן עדות ליכולת תכנון וביצוע, שמתאימה לאתגר כפי שנוסח מההתחלה: לחיות בצל הנגיף, מבלי לגרום לקריסה של מערכת הבריאות ולחיסול המשק.
"זה רגע האמת של ניהול המשבר"
שימו לב שאפילו במוסד מאותתים שהגיע הזמן לסיים את שלב החירום והם מבקשים לקפל את החמ"ל שהקימו ולהעביר את המקל לגורם מתכלל שינהל את השגרה החדשה, שטרם נקבע. בינתיים, מאות אלפי אזרחים בארץ מחכים לקבל תכנית שתבהיר להם מתי הם יוכלו לשוב לפעילות, ולסמוך על מקבלי ההחלטות שלא ישכחו אותם בדרך (לקראת הקיץ נהיה כולנו עסוקים בהחלת הריבונות, שכן דאגו לקבוע לנושא תאריך בהסכמים הקואליציוניים, בניגוד לדיון בפתיחת הלימודים, או חזרה של נתב"ג לפעולה מותאמת).
בשורה התחתונה זה רגע האמת של ניהול המשבר, שמחייב חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח, תכנון קפדני, מדויק ושקוף - שיתורגם ליכולת ביצוע שיודעת להניע מערך לוגיסטי מורכב. זה הרגע שבו כן כדאי להשוות את עצמנו לאירופה הקלאסית ולהתחיל לדאוג – לא בגלל הקורונה, כמו בגלל הפער שבו מתנהלת אסטרטגיית היציאה. הנגיף הזה עוד ימשיך ללוות אותנו ואנחנו עכשיו נדרשים לסמוך על יכולת התכנון, הביצוע והחשיבה האסטרטגית של הממשלה והרשויות שלנו: כמו שאמרנו - סיבה לדאגה.