חודש וחצי אל תוך האירוע ואחרי כמעט 30 יום של סגר ביתי כזה או אחר, הולך ומתגנב החשד שאנחנו הציבור תרמנו את שלנו, אבל הרשויות, ובראשם משרד הבריאות שמתעקש להוביל את המשבר, לא עומדים בחלק שלהם בחוזה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

נכון שמצבנו טוב ביחס לכמה מדינות ממערב לנו כמו איטליה, ספרד, בריטניה וארצות הברית - יתרון שנובע בין השאר מנתונים גיאוגרפיים שמשחקים לטובתנו, לצד זיהוי מוקדם של הסכנה ותגובה מהירה. על כך אין מחלוקת, קרדיט מגיע לראש הממשלה וראשי מערכת הבריאות. מי אם לא נתניהו ידע לעצב את התודעה המתאימה ולשכנע את האזרחים לוותר ברגע על הפרנסה והחיים כפי שהכרנו אותם והכל כמעט בלי מחאה, או צורך באכיפה.

ההבטחות הריקות (עיבוד: פלאש/90 )
ההבטחות הריקות | עיבוד: פלאש/90

לחיות בהסגר כולל גם בליל הסדר. כמה תקנות לשעת חירום, הצהרות דרמטיות והרבה הסברה ומתברר שסתם השמצנו את עצמנו כישראלים מעגלי פינות. רוב הציבור נשאר בבית בלי יותר מדי חוכמות. אבל זה החלק הקל בסיפור וזה גם החלק שעובד.

מה שאי אפשר לומר על המצב בבתי האבות, על מערך הבדיקות, שלא לדבר על מחדל הייבוא של הנגיף לישראל דרך נמל התעופה. כאן כבר שבועות שאנחנו שומעים תירוצים, הסברים, גלגול אחריות בין הרשויות ומאבקי אגו.

קחו את סיפור בתי האבות כמשל – האם משרד הבריאות שידע לזהות נכון וראשון את קבוצת הסיכון בנגיף הזה, לא אמור היה להבין מיד שחייבים להסתער על אוכלוסיית הקשישים במוסדות הגריאטריים ולסגור שם את הפרצה?

קורונה בנתב"ג (צילום: ap)
נוסעים בנתב"ג. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה | צילום: ap

כך גם עם מחדל הכשרת המעבדות לבדיקות שלא נעשתה בהן הערכות לוגיסטית מתאימה. המשבר הזה חשף את מה שמעלה אבק באין ספור דוחות של מבקרי המדינה לדורותיהם, האחרון שבהם רק מהחודש התריע על מה שצפוי לנו אם חלילה תיפול עלינו מגפה עולמית. המערכות שלנו ובראשן מערכת הבריאות מורעבות וחלשות בשגרה, אז במשבר בסדר גודל שכזה?

כמה כתבות שוכבות בארכיון על הבירוקרטיה, הסחבת, העדר התקציבים והמחדלים שהיו צריכות להבהיר לנו שאנחנו עומדים כעת בפני צרה צרורה.

אנחנו את שלנו עשינו - זאת שעת מבחן לרשויות 

מנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב מתעקש ערב ערב שמצבנו מעולה ומסביר מה "צריך" לעשות, אבל שוכח שמלבד להשאיר אותנו בבתים ולהפחיד מהסכנות, נטל ה"לעשות" על משרדו. כך חסרות בדיקות ומספרי הבדיקות לא מדווחים כראוי, האחריות לבעיית נתב"ג עלומה וניהול משבר בתי האבות מחפש מבוגר אחראי. כל זאת במקביל לתדרוכים עלומי שם נגד מערכת הביטחון.

הולכת ומתבררת ההכרה שאת השלב הקל באירוע עברנו - זה שבו האזרחים נשאו בנטל. כעת, כשנדרשת יצירה של מציאות חדשה ומורכבת, של טיפול במיליון מובטלים, באוכלוסייה שלמה של מבוגרים וקבוצות סיכון, באתגרים חברתיים על סטרואידים, המערכות שמלאות ברצון טוב, אבל חסרות באמצעים בימי שגרה, יתקשו לתת את המענה המתאים.

קורונה בישראל - חסימת צירים בירושלים (צילום: נתי שוחט, פלאש/90 )
קורונה בישראל - חסימת צירים בירושלים | צילום: נתי שוחט, פלאש/90

השגרה בצל קורנה תהיה מאתגרת במיוחד, ארוכה מכל המלחמות שהכרנו. כמו שהדברים מתנהלים כעת, גם עם כמויות החשיבות ושביעות הרצון העצמית שאנחנו שומעים מדי ערב מצד המערכת. אנחנו האזרחים נמשיך לשלם את המחיר של המדיניות היחידה שיכולה לכסות על חוסר היכולת של הרשויות והיא מדיניות זהירות היתר.

כשאין ברירה צריך ללכת על בטוח. ובטוח במקרה הזה הוא בשורה רעה. כדי להעז, כדי לקחת סיכון, כדי לשחרר את המשק ולהציל את מה שניתן מהכלכלה, צריך מנגנון ממשלתי חזק, יעיל ושרירי. כדאי שנזכיר לעצמנו את הזקנה במסדרון ששכבה שם רק בחורף האחרון, או את הבירוקרטיה שהתישה אותנו עוד לפני הנגיף - כדי להבין שיש לנו את כל הסיבות להיות מאוד מודאגים מהיום שאחרי.

עם כל כמה שקשה עכשיו, הקשה ביותר עוד לפנינו, ולא בגללנו. אנחנו את שלנו עשינו. זו שעת המבחן של רשויות המדינה ומערכת הבריאות שראשיה נכנסו לסחרור ושביעות רצון עצמית ומסרבים להכיר במציאות, וזו סיבה לדאגה גדולה.