את הסערה המדוברת הצית מייסד היומון המוביל "אל-מסרי אל-יום", סלאח דיאב, המפרסם את מאמריו תחת שם העט "ניוטון". הוא דרש למנות לאלתר למשך 6 שנים "שליט לסיני", מעין מושל-על בעל סמכויות לא מוגבלות, שיהיה משוחרר לחלוטין מן הביורוקרטיה המסורבלת, מציות לתקנות ההשקעות וממגבלות תקציב המדינה. זאת, על מנת שיוכל להעתיק ביעילות את מודל ההצלחה של סינגפור והונג-קונג. ל"שליט" הזה תינתן עצמאות מלאה מן השלטונות בקהיר - שידאגו רק לענייני חוץ ובטחון.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
זו הייתה בעצם הכרזה שגנרל סיסי נכשל במימוש התוכניות לפיתוח סיני ולכן אין הצבא מסוגל, גם כעת, להדביר את מכת הטרור שם. כמובן שההעזה המתגרה הניבה תגובות חריפות. "ניוטון" זומן לחקירה והוזהר כי אם ימשיך בפרסומים כאלה - ייעצר ויועמד לדין. כל שאר כלי התקשורת התנפלו עליו בחמת זעם: כיצד הוא מעז לפקפק בעוצמת יעילותו של המשטר ולרמוז שבסיני שורר מצב אנדרלמוסי? כיצד הוא טוען שרק אדם שיוצב מעל החוק יוכל סוף סוף להזיז משהו?
אל תוך הסערה - ייאמר לזכותו - נכנס הנשיא עצמו. סיסי הבטיח שהוא קשוב לעצות בנוגע לשאלה מה לעשות בסיני, ופטר את הצעתו של "ניוטון" בסלחנות. זה מצידו, דאג להעלות בעיתון את מכתבי הזעם והאיומים נגדו, הלך להינזף במועצת העיתונות, שילם קנס של 15,000 דולר - וחדל לכתוב בנושא.
המציאות נשארה כשהייתה: סיסי, בניגוד למובארק, שופך כספים לסיני בתקווה שמקורות תעסוקה והזדמנויות לעסקים ירחיקו את הבדואים מדאע"ש. אלא שהוא עצמו מתלונן שבעלי הון מצרים חוששים לבוא. לפי הממשלה, בחמש השנים האחרונות בוזבזו בחצי האי לא פחות מ-30 מיליארד דולר - בעיקר על כבישים ותשתיות. ממדי השחיתות בפרויקטים האלה, מספרים, ממש דמיוניים.
התגבורות הגדולות שהכניס הצבא לסיני בהסכמתה של ישראל, רק מלבות את התסיסה בקרב השבטים. התוצאה - דאע"ש ממשיך להכות.
בימים האחרונים תקפו בדואים רכובים על טנדרים, שהצטרפו ל"מדינה האיסלאמית - שלוחת סיני", מאהלים של שבט התראבין במרכז חצי האי וחטפו כמה משפחות. הם מאשימים את בני התראבין, השבט הגדול ביותר במרחב, שחלקו מתגורר בישראל, בשיתוף פעולה עם המודיעין המצרי. בכפר אחר, הם שרפו השבוע לעיני כל התושבים אדם שנחשד ב"כפירה". הם פוצצו שורה של עמודי מתח גבוה בשייך זוויד וממשיכים לתקוף חיילים מתוך מארבים.
לטענת דאע"ש, במהלך החודש האחרון עלה בידם "להרוג ולפצוע" 30 אנשי צבא מצריים. תמונות חיילים שנהרגו מופצות ברשתות המקומיות ומעוררות גלי גידופים על "מי שמתחזים לשהידים" - בזמן שההפצצות מהאוויר אינן עוצרות אותם.
מכובדיי - סיני זה לא מה שרואים מן החושה לחוף הים.