אחרי שנים של דיכוי, סוף סוף משהו קורה במערכת החינוך - והדבר הזה לא פחות ממרגש. שנים ארוכות חשבו במשרדים בירושלים שאם הם יזיזו את ההגה ימינה - מישהו, בכיתה כלשהי, בבית ספר כלשהו, יוכל לעשות בדיוק את מה שדמיינו, שם בבירה. אבל זו לא הייתה המציאות.
לעדכונים נוספים ושליחת שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
השטח הרגיש שלא מכירים בו, שלא שומעים אותו, שלא יודעים מה עובר עליו. שנים שהמנהלים הרגישו שאין להם כוח לעשות את השינוי שהם חלמו לעשות כשבחרו להיות מנהלים. אבל עכשיו משהו משתנה. בתקופת הקורונה קרה משהו - שמבחינתם לא יכול לחזור אחורה.
אי אפשר לקפל את זה כמו נייר ולזרוק לפח. זה לא נייר, זו המציאות והם כבר בנו לעצמם מציאות אחרת בתקופת הקורונה. הם רוצים להחזיק עוד באותה אוטונומיה שסוף סוף הם קיבלו. יותר ויותר בתי ספר בוחרים לעשות אחרת ולנהל את השטח כמו שהם רואים לנכון. הם הרי יודעים הכי טוב מה נכון למורים שלהם ולתלמידים שלהם.
והנה יותר ויותר מנהלים לוקחים את האוטונומיה ומשנים את בתי הספר. לא כי משרד הבריאות הנחה ולא כי משרד החינוך הנחה, אלא כי הם חושבים שכך צריך. והם מחזירים את הקפסולות. אוי, כמה הם אוהבים את הקפסולות. 17 עד 20 תלמידים בכל כיתה, אפשר להסתכל לכל ילד בעיניים ולראות מה שלומו. אין בעיות אלימות, אין בעיות של הפרעות בכיתה, אף אחד לא הולך שמונה פעמים בשעה לשירותים. פשוט לומדים ולומדים בכיף ובהנאה.
הלמידה מרחוק כאן כדי להישאר. מחצית מהתלמידים בכיתה ומחצית מהתלמידים בבית, לומדים לבד. נהנים להיות בתוך הבית שלהם, בשגרה שהם אוהבים - וגם לומדים ממוקד באופן יעיל. נכון, זה הרבה יותר קל בבתי הספר התיכונים או בחטיבות הביניים. שם אפשר להשאיר ילדים בבית, מה שבבתי הספר היסודיים אי אפשר. וגם צריך להזכיר - זה קל יותר במקומות חזקים. למידה מרחוק לילדים מוחלשים שאין להם מחשב בבית או הורים תומכים, זה דבר לא פשוט.
אבל המנהלים, כבר אמרנו, הם פורצי דרך. הם מצליחים לראות את האור בכל דבר - גם אם יש בו חושך, ולהביא את המציאות למקום טוב יותר. אלו המנהיגים הראשיים בשטח - והם יכולים לשנות את המצב.