אפשר להמשיך לפחד ולדבר בלי סוף על סכנת הקורונה, כשבמקביל יש כרגע 900 אלף ילדים, נשים וגברים שבורחים מהבתים שלהם באידליב בגל הפליטים הגדול ביותר ב-9 שנות לחימה בסוריה. הסכנה לחייהם ממשית ומיידית וגבוהה הרבה יותר מכל מגפה שיש היום בעולם. הם מתחבאים בשדות פתוחים ומתחת לעצים בכפור הנורא של צפון סוריה, ואין להם לאן ללכת כי כל העולם סגר את שעריו בפניהם.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
האו"ם הזהיר השבוע שאם המתקפה על אידליב תמשך אנחנו מסתכנים בקטסטרופה הומניטרית שתאיים על הביטחון והשלום העולמי- כן, לא רק בסוריה. אבל לא ראיתם פוליטיקאים מצהירים שיתערבו כדי להציל מיליוני אנשים חפים מפשע. הידיעה הזאת לא פתחה את מהדורות החדשות. לא יצאו מיליונים ברחבי העולם לרחובות וקראו לממשלות שלהם להתערב. מיטב המוחות והתקציבים מוקדשים כעת כדי לעצור את הקורונה, אבל המגפה שיוצאת מסוריה היא לא פחות קשה. תשאלו את ששת מיליוני הסורים שכבר הפכו לפליטים באירופה.
אי אפשר לדעת מי ה"טוב" ומי ה"רע", כי כבר אין טוב ורע
נכון, כבר תשע שנים אנחנו רואים את התמונות האלה. הורים מחפשים את ילדיהם בין ההריסות. שיירות של פליטים הולכות ברגל. ילדים מורעבים, קופאים מקור, פצועים. כל כך הרבה תמונות ממלחמה שלא נגמרת ומאד קשה להבין מי הכוחות שנלחמים בשטח. זה הרי כבר מזמן לא מלחמת אזרחים. אף אחד לא מאמין שאסד או המורדים היו יכולים לממן קרוב לעשור של שנות לחימה. סוריה היא מגרש המשחקים של רוסיה, טורקיה, ארה"ב, סעודיה ואירן, כל אחד מחמש מיליציה אחרת שעוברת צד בהתאם לצרכים שלה ומזמן אי אפשר לדעת מי ה"טוב" ומי ה"רע", כי כבר אין טוב ורע. הדבר היחידי שבטוח הוא שיש מיליוני אנשים חפים מפשע שנמצאים בתווך, והם חיים בגהנום.
מספרים שאי אפשר לעכל
900,000 בני אדם ברחו מאז דצמבר אז התחילה המתקפה של אסד והרוסים על אידליב, המחוז האחרון של האופוזיציה. הם ברחו צפונה לגבול הקרוב עם טורקיה, אבל ארדואן סגר את השערים כבר ב-2015 אחרי שהגיעו 3 מיליון פליטים סורים.
תעשיית ההברחות שגשגה בזמן הזה, אבל היום כבר כל כך קשה להבריח את הגבול, שהמחיר לאדם הוא בין 500 ל-2000 דולר, ואין כמעט פליטים סורים שמחזיקים בסכומים כאלה. אז הם תקועים שם בסוריה, כשבעה מיליון איש שבתיהם נחרבו, כשלושה מיליון שזקוקים לטיפול רפואי שפשוט כבר לא קיים, במקום שבו חצי מיליון בני אדם איבדו את חייהם. וגם מאתיים עיתונאים מתו שם, במלחמה שהצדדים בה לא רוצים שתראו אז הם הפכו אותה למקום הכי מסוכן שיש לסיקור.
אני כותבת את המספרים, וברור לי שאי אפשר לעכל אותם. הם גדולים מדי. אבל תחשבו לרגע אם עשירית מתשומת הלב וההתגייסות העולמית למאבק בקורונה הייתה מופנית עכשיו כדי לעצור את הלחימה בסוריה. או לפחות כדי לשלוח תרופות ומזון וביגוד לאלה שנמצאים שם ולחשוב על תוכנית שיקום לפליטים. כמה חיים היו יכולים להינצל.