אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים, אז אנשים נזהרים. מצד שני, כבר הוטחו בי כינויים קשים יותר אז אני אקח את הסיכון להיתפס שוטה אי שם בעתיד הקרוב. ובכן, אני מעריך שבתוך כמה שבועות לכל הפחות או כמה חודשים לכל היותר - האנושות תנצח את וירוס הקורונה החדש והמאתגר שטלטל את חיינו. זהו טבען של מגפות. בסופו של דבר, הן נבלמות. זה יקרה בעוד כמה שבועות לכל הפחות או כמה חודשים לכל היותר, אבל זה יקרה: החיים יחזרו למסלולם. השאלה המתבקשת כמובן היא אילו חיים ואיזה מסלול.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בשלב הראשון, זה יהיה ניצחון בנקודות. מבלי לאכול לכם את הראש עם הסברים מטרחנים שכוללים ביטויים כמו "גידול אקספוננציאלי" או "להשטיח את עקומת התחלואה", אני חושב שזה יקרה לאחר שמספר החולים המונשמים שהווירוס ישלח לבתי החולים - יהיה כזה שמערכות הבריאות יכולות להכיל אותו, ובמקביל לכך - לחזור לתפקוד מלא או כמעט מלא.
המחיר יהיה לא פשוט, אבל נסבל. אני יודע, זה אכזרי, אבל כאלה הן מגפות. יש 3 תרחישים, ככה זה יקרה: בתרחיש הכי אופטימי שיש ימותו כמה עשרות ישראלים, רובם מבוגרים בגילי 65 ומעלה, אבל לא רק. ימותו גם צעירים. בתרחיש האופטימי יהיו בודדים כאלה, אבל התרחיש האופטימי הוא לא התרחיש הסביר. מצטער, אל תכעסו.
בתרחיש הסביר, ימותו כמה מאות ישראלים. איפשהו בין 200 ל-900. לפני כמה ימים נכנסתי למונית, וממש בתחילת הנסיעה הנהג שאל אותי - "תגיד, איך זה ייגמר לדעתך?". הייתי עייף כי לא ישנתי חודשיים, אז עניתי לו מבלי לחשוב בכלל: "500 מתים". רק באותו הרגע הבנתי שזאת ההערכה שלי. עד לאותו רגע לא שאלתי את עצמי אפילו. זאת הייתה רק תחילתה של השיחה, אבל גם סופה. הוא לא שאל עוד שאלות. ואני, כל מה שחשבתי עליו היה - נהגוס, מזל שלא שאלת אותי על התרחיש הפסימי!
בתרחיש הפסימי אנחנו נגיע למצב של איטליה, ספרד וניו-יורק. יהיו לנו אלפי חולים שלא נוכל להנשים אותם וכולם ימותו. רובם יהיה מעל גיל 65, אבל לא רק. יהיו כמה מאות צעירים יותר. בתרחיש הפסימי הזה כולנו נשתתף בלוויות. בין המתים יהיו גם כאלה שקוראים עכשיו את הטור הזה. זה יכאב, אבל אנחנו נתגבר.
צריך להתפלל לתרחיש האופטימי, להיות מוכנים להתפשר על התרחיש הסביר ולהתפלל שלא נגיע לתרחיש הפסימי. כך או אחרת, ניצחון סופי יהיה רק כשניתן לווירוס הזה את הנוק-אאוט. אני מדבר על חיסון כמובן. זה יקרה רק בעוד שנה, לכל הפחות. אולי יותר. רק אז נוכל באמת לקבל את חיינו בחזרה - וגם זה יקרה בהדרגה. ומה עד אז? התחזקות נוספת של הרשתות החברתיות, עלייה בביקוש למשלוחים, שדרוג מעמדה של העבודה מהבית ואימוץ של מנהגי ריחוק על ידי כלל האוכלוסייה.
ומה לסיום? הנה כמה לקחים אחרונים: שחררו ממחיאות הכפיים. זה לא אני מבקש, זה הרופאים מבקשים. הם יסתפקו בזה שתפסיקו לקלל אותם ולתקוף אותם אחרי שכל זה ייגמר.
מתנגדי חיסונים זה פאסה. מדי שנה מתים 50-100 בני אדם בישראל מסיבוכים של מחלת השפעת. זה כמו מספר המתים בתרחיש האופטימי שהצגתי כאן, כן? ובכל זאת, רק כ-20% מהציבור טורחים להתחסן נגד שפעת. זו טעות.
אסור לייבש יותר את מערכת הבריאות הציבורית. למדנו את הלקח. נכון?