עוד עונת פרסי בידור הסתיימה בהוליווד וגם השנה, למרות מחאות ומהפכים ולמרות שהשנה היו עשרות סרטים יוצאי דופן שנעשו על ידי יוצרות – נשים זכו לייצוג מזערי במועמדויות ובזכיות. כולם הבחינו בהדרה הזאת, כולל השחקנית איסה ריי שבישרה על המועמדים לפרס הבמאי הטוב ביותר, ובירכה ביובש: "מזל טוב לגברים האלה".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לוקח זמן למטוטלת להגיע לצד השני של טווח השינוי, ולחברה לעשות צעד אמיתי. לצערי, השינוי הזה עוד לא איתנו. בשנים האחרונות האקדמיה הקשיבה למבקרים, לקחה לתשומת לבה את חוסר הייצוג של נשים ומיעוטים, ועשתה כמיטב יכולתה לשנות את הייצוג היחסי ולהוסיף חברים לארגון. ואכן, בשנת 2019 יש 32% נשים חברות בה לעומת 25% ב-2015 – אבל הנשים עדיין מהוות יותר ממחצית מהאוכלוסייה. העלייה בייצוג היא אמנם צעד יפה בכיוון הנכון, אבל רחוקה שנות אור מייצוג הולם.
בטקס עצמו נטלי פוטרמן לקחה את המחאה צעד קדימה– היא צעדה על שטיח האדום, יפה ואלגנטית כתמיד, כשעל דש גלימתה רקומים בחוט זהב שמותיהן של הבמאיות שלא זכו להיכנס לרשימת המועמדות, בהן לורין סקפריה שביימה את "נוכלות בלי חשבון", ועלמה הראל שביימה את Honey Boy"" המוערך. גם שמה של גרטה גרוויג - היוצרת היחידה שהייתה מועמדת לפרס רציני, על התסריט המעובד הטוב ביותר של "נשים קטנות" – היה רקום על דש הגלימה. היא עצמה יצאה בידיים ריקות והסרט, אותו גם ביימה, זכה ל"פרס ניחומים" על תלבושות.
אבל היה גם אירוניה במעשה של פורטמן, כאילו אמרה: "היות שאתם רק מתייחסים לריך שאנחנו נראות ולמה שאנחנו לובשות, אביע את המחאה על השטיח האדום. אהיה יפה ואשתוק – אבל במבט שני תוכלו לראות שאני זועמת".
חבל שבשנת 2020 אנחנו עדיין צריכות לרקום את המחאה על בגד. אני מקווה שבשנה הבאה ובשנים שאחריה נוכל להתבונן בטקס האוסקר ולראות את עצמנו כפי שאנחנו באמת, ולא רק דרך עיניים של חלק אחד באוכלוסייה.