האיזון העדין בעזה - בין הסלמה להסדרה

המציאות סביב רצועת עזה נשארת קבועה. זו תנועה בין סף הסלמה לבין סף הסדרה. ישראל מצדה הוסיפה כמה רכיבים למה שנקרא "מרקם החיים האזרחי" בעזה: חמש מאות סוחרים הורשו לעבור בישראל לרכוש סחורה, ישראל התירה לבנות בית חולים ברצועה והמתווכים של האו"ם ושל מצרים נמצאים באזור. הבלונים שמופרחים הם יותר בעיה טקטית מאשר איום ממשי, על אף שגם הם מטרידים באמת את האזרחים.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

מה שמטריד את חמאס בעזה זה מה שהם רואים בו קצב התקדמות איטי בהסדרה. בעיני חמאס, התנועה לעבר הסדרה מקרטעת מאוד, ועל פי גישתו של יחיא סינוואר, חימום הגזרה אמור דווקא להאיץ את קצב ההסדרה. כן, סינוואר רוצה הסדרה.

בכל זאת נפל דבר בימים האחרונים: אחרי ימים ארוכים של בלונים, חזר הטפטוף וירי הרקטות לשטח ישראל וזה בהחלט משנה את התמונה. הירי לשטח ישראל מגרד את מעטפת ההרתעה. צעדות המחאה שייכות למעטפת ההרתעה ופגיעה בשטח ישראל זאת כבר פגיעה בהרתעה. צעדות מחאה ובלונים זה עניין אחד, ירי הוא עניין שיכול לדחוק בישראל לשנות את מינוני התגובה שלה. כלומר בהחלט יתכן שאם זה ימשך וישראל תידחק לתגובה במימדים אחרים, חמאס יחזור לצעדות יום השישי שנעצרו. אך גם זה עדיין יהיה במרחב ההטרדה וההצקה.

ירי רקטות מתמשך הוא סיפור אחר שיצדיק תגובה אחרת. ההתלבטות הישראלית נוגעת גם לפסטיבל היפהפה "דרום אדום". הדילמה: האם להגיב בעוצמה ולגרור את האזור להתכתשויות בימים בהם תושבי העוטף מצפים להגעת מבקרים רבים שיתארחו במסעדות ובאתרים השונים. זו דילמה של ממש שמביאה את הצבא, על אף הכל, לסוג של איפוק. המדיניות היא להגיב על כל ירי, אבל ברוב המקרים אלו תגובות מדודות, שנועדו לא להיקלע לחילופי אש רצופים.

בשורה התחתונה – בקצב העניינים הזה אנחנו כנראה נמצאים במסדרון לקראת החרפה. אם השיקול של סנוואר הוא לאותת שהוא תוקפני יותר מאבו מאזן, אז תהיה הסלמה לאורך הרצועה. זאת, למרות שמהלכים אזרחיים בתחום אספקת עבודה – כן, גם לשטח ישראל - יכולים בהחלט להשכיך את הלהט להפר את השקט היחסי. לכן, גם במציאות הזו, עדיין מקיימים דיונים בעניין ההסדרה, בד בבד עם ירי תגובה לכל מקרה של ירי ישראל.