קשה היה לצפות את עוצמת רעידת האדמה שהתרחשה בעקבות סרטם של אורלי וילנאי וגיא מרוז, "ומה אם כל העולם טעה", העוסק בניהול משבר הקורונה. הרי, לכאורה, זהו מסמך תיעודי המראיין סדרת חוקרים ורופאים השייכים לממסד הרפואי והמדעי, המספרים כיצד ניסו להציע גישות אחרות למקבלי ההחלטות, ללא אוזן קשבת.

תייר שהיה מגיע לישראל וקורא את המתקפות על הסרט של אורלי וגיא, היה יכול לחשוב שהחתום מטה כיהן כשר הבריאות, ושאר הדוברים בסרט נשאו בתפקידים רשמיים במאבק במגפה. אם חושבים מקבלי ההחלטות והיועצים שעבדו עימם שתוצאות המאבק, לאחר כמעט שנה, הינן משביעות רצון, הרי אין להם אלא להתגאות בתוצאות הפחתת התחלואה, בקטיעת השרשראות ושמירה על המשק, תוך כדי נפנוף מבטל לביקורת שהושמעה בסרט. התבהלה שאחזה בהם אל מול הסרט מעידה בעיקר על תחושת הכישלון המלווה את מקבלי ההחלטות ויועציהם. כך בוחרים לתקוף את אלו שמנסים להציע חלופות פעולה במקום לשוב ולשגות את אותם משגים.

>> ד"ר ארז גרטי, מכון דוידסון, נגד הסרט: "טענות חסרות בסיס שרובן כבר הופרכו"

יולי אדלשטיין בדרייב אין של מכבי (צילום: חדשות 12)
"לא בקיא בנתונים", שר הבריאות אדלשטיין | צילום: חדשות 12

מן הסתם, היה ברור כי הדעות המובאות בסרט יעלו מחלוקות, אך אורלי וגיא לא ניסו לשכנע את הצופים במודל השוודי. למרות הלגיטימציה של כל אחד מאותם מומחים בתחום, כולל עבדכם הנאמן, מעבר לביקורת המקובלת והלגיטימית, עלתה הכפשה של שמם הטוב, האשמתם בשקרים, בהסתה, במסוכנות ("רוע צרוף", "סרט מסוכן"), באופן שמזכיר משטרים אפלים המחליטים אילו דעות "מותרות" ואילו "מסוכנות". אלו שלל תגובות שיש בהם כדי לבטל את הפלורליזם, ריבוי הדעות, שכל כך חשוב במדע, ולא פחות מכך - בחברה דמוקרטית ובריאה.

מדענים שהציגו תזה הפוכה - נפסלו

אולי מרשימה היא תגובתם של בכירי המערכת, דרכה ניתן להתרשם מקור הרוח והענייניות. ד"ר שרון אלרעי פרייס, למשל, קראה למומחים בו, ביניהם מנהלי מחלקת קורונה, מנהלי מיון וגם לכותב שורות אלו - "מכחישי קורונה" ו-"מתנגדי חיסונים". כלומר, היא בחרה לכנות אותנו בשמות גנאי, חלקם עם קונוטציה מצמררת עבור העם היהודי, וזאת כדי להקטין ולגמד אותנו במקום להתמודד עם הטענות שהעלנו לגופו של עניין. שר הבריאות תקף באופן חריף במהדורת החדשות את ה"פרופסורים שלא צריכים לקחת אחריות". הרי בדיוק בכך עוסק הסרט – ביקשנו את האחריות! כל אחד ואחד מהמרואיינים בו פנה אל מקבלי ההחלטות והציע את עזרתו. התחננו שתיתנו לנו, הרופאים והחוקרים, גורמי המקצוע המצויים בפרטים, לנהל את המשבר הזה – אך סורבנו.

קצרה היריעה מלהתייחס לכל טענה שהועלתה כנגד הדוברים, ואני בכללם, בסרט. ספרתי עם חבריי מעל 30 כאלה. אני מזמין כל אחד מלוחמי המקלדת החרוצים והאירגונים המפיצים את הביקורת הזו לעימות אמיתי, כזה בפני קהל. אין זה חשוב דעתו של מי תגבר ותהיה מקובלת על הקהל הרחב. חשוב כי דעות שונות יישמעו בשולחן מקבלי ההחלטות. במקום גישה המתמודדת עם הנקודות האמיתיות הכואבות שהועלו על ידי משתתפי הסרט, בחרו אותם אירגונים, הממתגים עצמם כ"מבוססי מדע", לנקוט בשיטות ההפוכות למדע, שיטות של פסילה והקנטה, שהופנו לא פעם אישית אל מדענים וחוקרים שהעלו תזה ההפוכה לקונספציה המקצועית באותה עת.

"התחננו שתיתנו לנו, הרופאים והחוקרים, גורמי המקצוע המצויים בפרטים, לנהל את המשבר הזה – אך סורבנו"

כל אחד מאותם הארגונים שבוחר לכנות אותי ואת חבריי בפרהסיה בשמות גנאי המשווים אותנו לאויבי ציון, אינו ראוי בעיני. אנו, שהקדשנו את חיינו, לילות כימים (והו, כמה לילות היו אלה) למערכת הבריאות, לטיפול בחולים, בחינוך דורות העתיד של הרופאים – לנו אתם קוראים "סכנה"? חובתם של אותם התומכים בסגר שלישי על עם ישראל, המשית נזקים נוראיים וחמורים על בריאות הפיזית והנפשית, על רווחתם ומטה לחמם של מיליוני ישראלים, לבחון דרכים ואפשרויות אחרות.

נושאים מסוימים בניהול המשבר הפכו לטאבו

הסרט עורר קיתונות ביקורת כאילו עסק בנושא שהעיסוק בו הוא טאבו. התגובות לו מוכיחות כי אכן, נושאים מסויימים בניהול המשבר הפכו לטאבו. הסרט לא התיימר להציע שיטה חלופית "מנצחת" שללא ספק ותמגר את המגיפה והמשבר. הוא סקר מגוון דעות, שכולן מגובות מדעית מחקרית ורפואית. המשותף לכל אותם מומחים היא הטענה כי בתהליך קבלת ההחלטות, בגיבוש מדיניות ההתמודדות עם משבר הקורונה, ניתן משקל יתר אולי אפילו מכריע לשיקולים שאינם רפואיים או מדעיים. אותם מומחים, ואני בתוכם, מציעים שניתן היה אולי למנוע או לקצר סגרים, ובכך להפחית את המחיר הבריאותי (בהקשר כללי של הגדרת בריאות) הנורא של ההתמודדות עם הנגיף.

שיבא תל השומר, קורונה, בית חולים, ישראל, מחלקה, אשפוז (צילום: פלאש 90)
יותר מ-100% תפוסה בזמני שגרה, ארכיון | צילום: פלאש 90

אני וחבריי במועצת החירום למשבר הקורונה מחזקים אמירה זו ומגבים אותה. הקמנו יחדיו, ללא כל תמורה, תמריץ או שיוך פוליטי, את הגוף הזה, בכדי שנוכל לבטא באופן חד וברור אלטרנטיבות אחרות לבד מסגר כלל ארצי להתמודדות עם המשבר הנוכחי. אין לנו ספק כי ניהול אחראי, נקי, שקוף ומונחה מדעית של משבר הקורונה היה מוביל להפחתה בנזקים העקיפים האדירים של הסגרים והמגבלות. מדינת ישראל נהגה כמדינה הנמצאת תחת מתקפה, אך אינה מוצאת את ספר ההפעלה של הצבא: שיטות ו"זיגזוגים" שונים הוצעו ונוסו, וזאת מבלי שמקבלי ההחלטות יפתחו את הספר, באופן מילולי, המצייר את מתאר ההתמודדות הנדרש עם מגיפה במערכת הבריאות הישראלית. עצות שנכתבו על ידי אנשים חכמים וחרוצים בעתות שלום ומתוך ראייה אסטרטגית נזרקו לפח לטובת שיקולים טקטיים, נקודתיים, ולעיתים קרובות – לא ענייניים.

מדינת ישראל ערוכה היטב לאירועים קשים. תוכניות מגירה והכנות קיימות למלחמה כוללת, התקפות טילים, אסונות טבע כמו רעידות אדמה לוחמה כימית ולא-קונבנציונאלית, וכן – גם מגפות. אז איך זה קרה שממשלת ישראל וקבינט המומחים שלה לא נזקקו ולא עשו שימוש באותן תכוניות מגירה?

לשם ההמחשה הפשוטה ביותר, ממשלת ישראל "ייבאה" מדובאי מעל 500 חולי קורונה. בעוד עשרות אלפי ישראלים נכנסו לבידוד באופן מיותר בגלל שחלפו בסופר ליד חולה מאומת, כאשר פחות מ-2% מהמבודדים נמצאו כמאומתים, בחרו הגופים המנהלים את המשבר "לתת לגנב להיכנס בדלת הראשית", מתוך שיקולים שהקשר בינם לבין בקרת מחלות לא קיים.

"דעות לא רק שאינן מסוכנות, הן חיוניות לצורך שיפור, חשיבה והתמודדות נכונה יותר"

אינני עוסק באופן פרטני במגוון הטענות שהועלו כנגד התוכן בסרט. אני חלוק עליהן, ואשמח מאוד להתעמת עם כל אחד מהטוענים אותנו מאחורי מקלדת. לב העניין הוא שלדיון יש חשיבות – ובכך עסקינן: דעות לא רק שאינן מסוכנות, הן חיוניות לצורך שיפור, חשיבה והתמודדות נכונה יותר. רבים בציבור לא יודעים, אבל בתחילת משבר הקורונה קמה קבוצת רופאים גדולה מאוד, ששמה "יום כיפור", כיוון שהחברים בה, מאות רבות במספר, סבורים שקיים כשל משמעותי בניהול המשבר. רבות בה הדעות והוויכוחים. האנשים אינם מסכימים זה עם זה, ולעיתים מתווכחים מרות – וטוב שכך!

ראוי שיהיה ריבוי דעות, וויכוח פורה על צורת ההתנהלות. אנלוגיית "יום כיפור" איננה רלוונטית רק לדיבור על מחדל, חוסר מוכנות והיעדר היערכות. היא נכונה גם למחדל המשמעותי ביותר במלחמת יום הכיפורים, אותו אחד שהינו הלקח העיקרי של אגף המודיעין בצה"ל, של משרד הביטחון, אותו אחד ששינה את צורת העבודה באגפי המחקר, וטבע את המושג "צוות אדום" – מחדל חוסר המוכנות לדון באפשרויות נוספות, מחדל ההליכה בשבי אחר קונספציה אחת מבלי לשמוע דעות מנוגדות שוב ושוב.

חד-צדדי? יש תזה אחת שולטת בתקשורת

נטען כי הסרט הינו "חד-צדדי". מעבר לכך שכל מי שמעוניין לשמוע את הנרטיב הנגדי יכול לפתוח כל ערוץ בכל שעה ולשמוע את המומחים החלוקים על דעתי, יודע אני מידיעה אישית כי יוצרי הסרט, אורלי וגיא, הזמינו את מי שמנהלים את המשבר מטעם משרד הבריאות לבוא ולהביע את דעתם. פרופ' סגל הוזמן לדיון אל מול פרופ' קימרון – וסירב. הוזמנו גם פרופ' סדצקי, פרופ' גרוטו, משה בר סימן טוב ופרופ' חזי לוי, מנכ"ל משרד הבריאות. כולם סירבו להשתתף בסרט. עתה הם בוחרים לתקוף אותו ולהגדירו כחד-צדדי. אין לי אלא לשער (בלי הוכחה קונקרטית) שהימנעותם מהופעה בסרט והצגת עמדתם נובעת בין השאר מחשש מעימות אמיתי ופומבי עם דעות שעלולות לשפוך אור על מסכת ההחלטות, דרך קבלתן והשיקולים מאחורי אותן החלטות שהובילו את מדינת ישראל לסגר מזיק ומיותר נוסף. עדות לכך שיש ניסיון למנוע דיון פומבי בדרך קבלת ההחלטות היא העובדה המדהימה בעיני שהפרוטוקולים של קבינט הקורונה סגורים ל-30 שנים. מה יש שם כדי לסכן את ביטחוננו? למה יש היעדר שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות?

מחלקת קורונה בבית החולים בילינסון  (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)
מחלקת הקורונה בביה"ח בילינסון, ארכיון | צילום: יוסי אלוני, פלאש 90

השר אדלשטיין טען כי בכל העולם הבינו שסגרים הם הדרך היחידה להתמודד עם הקורונה. הוא גם טבע את הביטוי "אם לא תהיו בסדר תהיו בסגר", ביטוי שיכול להתפרש כאיום מרומז על שימוש בסגר כסנקציה. איני יודע אם עלי להתפלא יותר על שר בריאות שאינו בקיא בחומר, או על היעדר עיתונאי שיאתגר אותו. כמה מדינות בעולם בחרו להתמודד ללא סגר, כגון: פלורידה, יפן, סרביה, שוודיה, דרום דקוטה, בלארוס ועוד. אף אחת מהן אינה מובילה את טבלת התמותה העולמית. לכל אחת ממדינות אלה, אליבא דמר אדלשטיין, היתה צפויה אפוקליפסה של מוות משתולל. בפועל, בכל אחת ממדינות אלו היו תוצאות התחלואה דומות, בחלקן אף טובות יותר ביחס למדינות בהם הושתו סגרים חוזרים, אך עם מחירים עקיפים נמוכים יותר.

>> ד"ר ארז גרטי, מכון דוידסון, נגד הסרט: "טענות חסרות בסיס שרובן כבר הופרכו"

מעבר לכך, ארגון הבריאות העולמי הדגיש שוב ושוב כי סגר אינו יכול להיות הכלי המרכזי להשתלט על נגיף הקורונה. הארגון המליץ כי כל מדינה תנתח את יתרונותיה וחסרונותיה, ותגבש תוכנית פעולה עצמאית המתאימה ל"תוואי השטח" שלה. ישראל מדינה צעירה, דינמית, עם מערכת בריאות איתנה המיועדת להתמודדות עם אירועים קשים כמו מלחמה או רעידת אדמה. בימים אלה פורסם מחקר חדש הכולל מגוון של מדינות המעיד אף הוא על היעדר היתרון של סגר כלל ארצי.

משה בר סימן טוב 3 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
"סירב להשתתף בסרט של אורלי וגיא", משה בר סימן טוב | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

נכתב אצל חלק המשתלחים בסרט ובמה שהוצג בו, שהנתונים היו נכונים לנובמבר 2020 (אז צולם הסרט), ואילו כעת הוכח שהמצב שונה. האם אותה ביקורת הופנתה אל יועצי הממשלה, שחזרו ונקבו במהלך המשבר על מספר של עשרות ואלפי מתים? 6,000 מונשמים? "שנצטרך לבחור את מי להנשים עוד שבועיים" (ביוני)? הרי לא היה מדובר בשגיאת הקלדה. אותם יועצים לא רק שמעולם לא הודו בטעויותיהם, אלא אף המשיכו להנחות את הממשלה והובילו לסגר השני, השלישי ולהארכתו הנדונה בימים אלה. מה גם שבהכירי את רוב הדוברים בסרט, ואני בתוכם – איננו חוזרים ולו ממילה או משפט אחד שנאמר שם. גם אם המספרים משתנים, ואלו הם משתנים מדי יום – הרי שהגישה הנראית בעינינו נכונה בנובמבר, נכונה באותה מידה גם היום.

טענות שונות נוספות הועלו, כמו הסיכון לילדים בהשפעות ארוכות הטווח של קורונה על ילדים. מדובר בנושא שכלל לא הוכח בספרות, ואף להיפך – ידוע כי ילדים עמידים יחסית למחלה. מתרבים המחקרים המראים כי הפגיעה העיקרית בילדים בעקבות המגפה היא סגירת מערכת החינוך ולא עצם ההדבקה בנגיף. הסיכוי לילד למות מקורונה נמוך מסיכוייו להיהרג בתאונת דרכים בחופש הגדול. נטען שגישות של הגנה ממוקדת "נוסו ונכשלו בכל מקום בו ניסו אותם", אמירה שאין לה שום בסיס עובדתי שכן שום מדינה בעולם לא השכילה לעבוד לפי תורת לחימה שכזו. ולא, שוודיה ממש לא עשתה זאת. על זה בדיוק מלך שוודיה התנצל, אם רוצים לדייק – על כך שלא הגנו על הקשישים בבתי האבות, שהם חלק הארי של התמותה במדינה זו.

נטען ש"קטיעת שרשראות היא הדרך היחידה" להתמודדות עם מגפה, טענה שהמציאות טפחה על פניה שוב ושוב – באוסטריה, בדרום קוריאה, בסלובקיה ואפילו בישראל.

"בהכירי את רוב הדוברים בסרט, ואני בתוכם – איננו חוזרים ולו ממילה או משפט אחד שנאמר שם"

נטען שבתי החולים קורסים, למרות שאחוזי התפוסה נמוכים כעת מהממוצע לעונה. נכונה הטענה, וכפנימאי אני מזדהה מאוד עם טענת איגוד הפנימאיים, כי עיקר העומס נופל כעת על מערך הפנימיות, הקורונה והטיפול הנמרץ, אבל אנו לא, ולא היינו, קרובים לקריסה.

כל שנה בעונת החורף מתפרסמות כתבות על עומסים חריגים של 150, 200 ואף 300% עומס. על הזקנים במסדרון, על חולים הממתינים עשרות שעות במיון – ואיש מעולם לא חשב לסגור את המדינה. במקום לעשות זאת, יכולנו מתישהו להתחיל מלתגבר את מערך הפנימיות והטיפול נמרץ. זאת, כדי שכאשר תגיע השעה, תהיה המערכת ערוכה לגל נוסף, מבלי הצורך לחנוק את אזרחי ישראל בסגר דרקוני נוסף.

יום סגר אחד = מימון שנתי של סל התרופות

הקריאה שלי ושלנו כחברי המועצה לתעל משאבים רבים, כדוגמת כוח אדם (רופאים, אחיות וצוותי רפואה על כל המגוון שלהם), מכשור לבתי החולים ולמערכת האמבולטורית וכן תגבור נושא המעבדות, הוא חלק בלתי נפרד מההצעות שעלו על ידי משתתפי הסרט וחברי המועצה. במחיר של יום סגר אחד, כחצי מיליארד שקלים על פי דיווחים של אנשי מקצוע והתקשורת, ניתן היה לממן את התוספת לסל הבריאות למשך שנה. סגר של שבועיים שווה סל בריאות של 14 שנים. אף אחד לא מערער על הקביעה שסל בריאות יכול להציל מאות בני אדם מדי שנה.

פרופסור איתן פרידמן
פרופסור איתן פרידמן

לסיום, חשוב להדגיש שבניגוד לכותרת המסקרנת של הסרט (שעשתה את שלה, כנראה), לא כל העולם טעה. יש גם מדינות שהשכילו לפעול אחרת ובהצלחה. ישנם מעל 50,000 מדענים, רופאים וחוקרים שחתמו על "הצהרת ברינגטון", המשקפת דעות דומות לאלו המובאות בסרט. דווקא ישראל, הקטנה, החכמה, הזריזה, הגמישה והמיוחדת, הייתה יכולה להיות מודל חיקוי לעולם בצורת ניהול המגפה.

בחרנו להיגרר אחרי כולם, ולא, זה לא היה בגלל חוסר ידע. זה לא היה בגלל בעיות טכניות או חוסר כסף. זה בוודאי לא היה בגלל חוסר מקצועיות של הצוותים בשטח, המעולים שבעולם. זה היה בגלל שיקולים שהקשר בינם לבין רפואה ומדע – אינו קיים. תכחישו את זה כמה שתרצו. זה פשוט שם.

פרופ' איתן פרידמן הוא רופא מומחה ברפואה פנימית ובגנטיקה רפואית, מייסד ומנהל היחידה לאונקוגנטיקה במכון הגנטי בבית החולים שיבא, פרופסור מן המניין במסלול חוקרים בחוג לרפואה פנימית ובחוג לגנטיקה וביוכימיה באוניברסיטת תל אביב.

>> ד"ר ארז גרטי, מכון דוידסון, נגד הסרט: "טענות חסרות בסיס שרובן כבר הופרכו"