יסודות הממשל, השיטה הפוליטית, כללי המשחק חשובים יותר מעתידם האישי והציבורי של בנימין נתניהו, בני גנץ, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן. דומני שגם הם, או לפחות רובם, שלושה מתוך הארבעה, מסכימים לכך.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הבחירות לכנסת אמורות היו להתקיים לפני כשלושה שבועות. במקום מערכת בחירות אחת, אנחנו מקבלים שלוש: בחודש אפריל האחרון, בספטמבר ובחודש מרץ הקרוב. חרף הבדיחות והדאחקות שרצות ברשתות ומתגלגלות בפי עיתונאים ופרשנים פוליטיים, זה לא מצחיק. ממש לא מצחיק. בחירות אינן חג פורים - הן לא אמורות לבוא פעמיים בשבוע, גם לא שלוש פעמים בתוך כ-11 חודשים.
יש אולי טעם ותכלית פוליטית בחלוקת האשם התורם במצב אליו נקלענו. אומרים שזה אמור לבוא לידי ביטוי בקלפי, אני לא בטוח. הסקרים מעידים על חלוקת האשמה: נתניהו ראשון, ליברמן מאחוריו וגנץ אי שם מאחורי ליברמן. אני מתקשה להאמין שהחלוקה הזו תמצא ביטוי דרמטי, כזה שיכריע את תוצאות הבחירות – אני כמעט בטוח, שסבב שלישי מפחית את מידת האמון הנמוכה ממילא במערכת הפוליטית, בשיטה, בדמוקרטיה בגרסתה הישראלית.
זו תהיה הפעם הראשונה שבראש מפלגה גדולה, מפלגת השלטון בעשור האחרון ומרבית השנים מאז 1977, יעמוד נאשם בפלילים. מי חכם ויידע כיצד זה יתבטא בתוצאה הסופית. מי חכם ויידע האם ניתן בכלל להטיל הרכבת ממשלה על נאשם בפלילים. רק לאחר שייוודעו התוצאות ואם, למשל, הליכוד ינצח, ידעו בוחריו האם קבוצתם עלתה למגרש ללא קפטן וחלוץ, בלי גולר.
החקירות, כתב החשדות וכתב אישום הביאו אותנו עד הלום. המחלוקת הפנימית בכחול-לבן, כן או לא יושבים תחת נתניהו, הגבירו את הסחרחורת. לו השכילה הפדרציה המשולשת כחול-לבן המורכבת מיש עתיד, תלם וחוסן לישראל, לקבע עמדה אחידה ונחרצת מראש – היא הייתה מקלה משהו על כאב הראש.
ליברמן יצא לשתי המערכות האחרונות עם מחיר מבצע: תצביעו ל' ותקבלו שלושה עקרונות בפתק אחד: ימין, בלי חרדים ובלי נתניהו. זה בהחלט הצליח לו בבחירות האחרונות. על פי הסקרים זה אמור להצליח שוב. אולי.
תסתיימנה הבחירות הבאות בחודש מרץ כפי שתסתיימנה – הלוואי והייתי בטוח שלא נלך בחודש יולי לסבב רביעי. לו יהי.