הדיווחים הלא רשמיים ברפובליקה האסלאמית מדברים על 200 הרוגים, אבל לפחות 100 בני אדם נהרגו בעימותים ברחובות ערי אירן רק בשבוע האחרון. אירן מדממת, מבפנים, ולא בפעם הראשונה בשנתיים האחרונות. זו אולי נראית כמו בעיה פנימית, כזו שלא צריכה לעניין את העולם, אבל במדינה שמאיימת עלינו ומסוכסכת עם העולם המערבי כולו, יכול להיות שדווקא פצצה מתקתקת מבפנים עשויה לשנות את התמונה כולה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

הפעם זה התחיל בעליית מחירי הדלק בלא פחות מ-50% - עוד סימן למשבר הכלכלי הקשה שהסנקציות על אירן יצרו. הציבור, שהפתיל שלו קצר גם ככה תחת הנטל הכלכלי, לא חיכה הרבה ויצא למחות. זה התחיל במחאה ספונטנית, בעיקר בקרב סטודנטים שחסמו צירי תנועה במחוזות הדרומיים של אירן ובבירה טהרן.

אבל המשטר, כהרגלו, לא גילה הכלה ושוטרים יצאו לדכא את ההפגנות בכוח. אבל זה רק הזרים עוד דלק לרחובות והמחאה התפשטה לעשרות מוקדים באירן. תחנות דלק עלו באש, בנקים, מוסדות דת וסמלי משטר הותקפו - והשוטרים שלפו את הנשק וירו לעבר המפגינים. אלפים, על פי הדיווחים, נפצעו. במקביל, החל גל מעצרים במוקדי ההפגנות ובקמפוסים של האוניברסיטאות.

הפגנות באירן  (צילום: מתוך התקשורת האירנית)
הפגנות באירן | צילום: מתוך התקשורת האירנית
תור ענק בכניסה לתחנת דלק בטהרן (צילום: Sakchai Lalit | AP)
תור ענק לתחנת דלק בטהרן בעקבות הטלת מיסוי והקצבות על צריכת הדלק באירן | צילום: Sakchai Lalit | AP

השלטונות באירן צופים בדאגה בעירק, השכנה שמתפוררת

באירן אין דיכוי מחאה בלי דיכוי טכנולוגי: רשת האינטרנט נותקה כמעט לחלוטין מאז יום ראשון ועד יום חמישי כדי למנוע העברת מידע והתארגנות לפעולות מחאה דרך רשתות חברתיות.

הדלק היה רק הקש ששבר את גב הגמל. בסוף 2017 ובתחילת 2018 נרשמו באירן הפגנות המוניות בשל הרעת התנאים הכלכליים במדינה והאכזבה מההבטחות שניתנו לציבור על כך שהקלות כלכליות צפויות בעקבות הסכם הגרעין מ-2015.

גל זה של הפגנות ביטא את התסכול שחוו האירנים שלא קיבלו מהשלטון פתרונות ממשיים למצוקותיהם. גם אז נרשמו פצועים והרוגים, אם כי במספרים קטנים הרבה יותר מאלה של השבוע האחרון. גל מעצרים של אלפים בלם את המחאה - והשקט הושב לרחובות וללשכות המנהיגים.

הפגנות באירן  (צילום: מתוך התקשורת האירנית)
הפגנות באירן | צילום: מתוך התקשורת האירנית
_OBJ

מאז ועד גל המחאה הנוכחי היו עוד כמה גלי מחאה, קטנים יותר, שנשאו אופי מקומי או מגזרי: הפגנות ופעולות מחאה של סוחרים בבזאר של טהרן או בקרב מיעוטים ויישובי פריפריה. אלא שהפעם כך נראה הגל הנוכחי קשה יותר במה שהופך לאתגר של ממש לשלטון האירני, שצופה במחאה בשכנה עירק המתפוררת וחושש לגורלו.

גם הפעם דיכוי אכזרי יכול לעבוד, אבל לא בטוח בכלל שהוא יחזיק לעד. העם באירן רוצה שינוי בסדרי העדיפויות - להעביר את השקעות העתק מסוריה, מלבנון, נתימן ומארגוני הטרור אל צמצום המצוקה הפנימית. מה שבטוח הוא שגם אם גל המחאה הזה יחלוף בעוד כמה ימים, אירן עדיין תהיה שקועה במשבר כלכלי עמוק - וזה כשלעצמו עלול להוביל בהמשך לעוד זעזועים פנימיים.