ביטול ההשתתפות בערב ההתרמה: רשעות, פחדנות או בורות

למצוא היום קונצנזוס בחברה הישראלית זה דבר נדיר עד כמעט בלתי אפשרי. בתקופה של קיטוב ושיסוע, כשכל מעשה ואמירה נחשדים מיד בכוונות נסתרות, כשכל אדם מקוטלג על פי מגזר – רק דמויות בודדות של יחידי סגולה אמיתיים, נמצאות מעל לכל ויכוח. הרב אלימלך פירר, שייסד מפעל חסד נדיר גם בקנה בינלאומי, הוא אחד מאותן דמויות.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

כדי לתאר את הפעילות של "עזרה למרפא" ואת כמות האנשים שהארגון הזה הציל טור באינטרנט לא יספיק. למעשה, גם ויקיפדיה שלמה לא תספיק. כולם יודעים את זה, וזו צריכה להיות נקודת הפתיחה לדיון על מה שקורה סביב ערב ההתרמה. 

רגע לפני שדמותו של הרב פירר נכנסת לתיקייה של "הדתה" ו"הקצנה חרדית", ולפני שבתקשורת וברשתות החברתיות יוסיפו כוכבית של הסתייגות בכל פעם שידברו עליו, בואו נזכור כולנו: האיש המיוחד הזה נפגש לאורך השנים עם אינספור נשים, מקיים איתן שיחות אישיות, עוקב אחר הטיפול ותהליך ההחלמה שלהן ואפילו מבקר אותן בבית החולים. לצייר אותו כאיזה פנאט חשוך וצר אופקים זה פשוט עוול שלא יתואר. נכון, האמונה הדתית שלו, זו שבשמה הוא פועל לטובת אנשים מכל דת, מגדר וקבוצת זהות, אינה מאפשרת לו לשמוע שירת נשים. אז מה? 

אני לוקח נשימה עמוקה, סופר עד עשר ונזהר מאד בדבריי כלפי אותם אמנים שביטלו את השתתפותם בערב ההתרמה, ובכל זאת, רק רשעות, פחדנות או בורות יכולות להסביר צעד כזה. 

רשעות – על שום הפגיעה ברב פירר ובמפעל החסד שלו, פחדנות – בגלל החשש מאיזה חרם או כמה עיקומי פרצוף מצד לוחמי שוויון וצדק בעיני עצמם, ובורות – מכיוון שחוסר הידיעה וההבנה הם שגורמים להם לפעול כך. אני מאד מקווה שזו באמת הסיבה. 

האם אותם זמרים, שכמובן ידברו על הצורך להכיל את כולם והיכולת של מוסיקה לאחד בני אדם, לא יוכלו להניח לרגע ממסע הצלב שלהם לטובת הטהורה שבמטרות? האם הם לא יוכלו לומר: "אנחנו מתנגדים לכל הפרדה, איננו מקבלים את עמדתו של הרב פירר בנושא הזה, אבל הופעה בערב ההתרמה היא זכות וחובה שאין בכוונתנו לוותר עליה"? 

בוודאי שהם יכולים. לטובת כבוד האדם, לטובת חיי אדם.