ישראל שומרת על שתיקה, אבל מצרים, קפריסין ויוון - השותפות שלנו לתוכניות הייצוא של הגז מ"לווייתן" - משתוללות מזעם, ובצדק. הסיבה: מיודענו ארדואן, הנשיא הרודן של טורקיה, ביצע בימים אלה תכסיס חדש - הפעם במגמה לקחת לידיו שליטה באגן המזרחי של הים התיכון.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הטורקים חתמו עם "ראש ממשלת לוב", פאיז סראג', המושל בקושי על טריפולי הבירה וסביבתה, על הסכם לסימון הגבול הימי בין שתי המדינות. לא פחות! כאילו טורקיה ולוב הן שכנות צמודות, אף שהן שוכנות משני עברי הים. המשמעות של המהלך הזה היא ניסיון לספח ל"למרחב הכלכלי הבלעדי" של שתי המדינות את כל השטח הימי שממערב לקפריסין ומזרחה מכרתים. וזאת, תוך התעלמות מן התביעות החוקיות של שאר המדינות ל"מרחב כלכלי" משלהן. ארדואן נוהג כאילו אין לאיים היווניים, כמו רודוס וכרתים למשל, שום זכויות וזאת בניגוד גמור לחוק הבין-לאומי.
נזכיר: סראג' תלוי לחלוטין בעזרה הצבאית מטורקיה, כדי לבלום את המתקפה של גנרל חליפה חפתם, הנתמך בידי מצרים, רוסיה ואיחוד האמירויות, לכבוש את טריפולי. מטוסים ללא טייס, טנקים וארטילריה מטורקיה – ועמם יועצים צבאיים ששלח ארדואן – הם שמנשימים את "ממשלת לוב" השברירית.
התוצאה: טורקיה מאיימת, למעשה, על חברות הנפט הבין-לאומיות שלא לקדוח במימי יוון וקפריסין או מול המדבר המערבי במצרים. וכמו שנוהגים הטורקים בקפריסין, ארדואן עשוי לשלוח ספינות קידוחים משלו, בליווי ספינות מלחמה, כדי לממש את תביעותיו. הוא מנסה להקים חומה בים שתחצוץ בין יוון היבשתית לאייה ולנשל את קפריסין מזכויותיה.
לא ברור כיצד יתפתחו הדברים מעכשיו, אבל מבחינת ישראל יש פה איום: כיצד יעבור צינור הגז מ"לווייתן" לאיטליה בעוד הטורקים טוענים לבעלות על חלק מן המסלול שעליו לעבור?
ארדואן משנה את כללי המשחק במזרח הים התיכון ומנסה לעצב גיאוגרפיה פוליטית חדשה. אם יניחו לו המעצמות להמשיך בדרך זו, צפויה להבא התמודדות לא פשוטה.