עשרה ימים לבחירות כאן בישראל וכולם מדברים על ראשות הממשלה, כן ירכיב - לא ירכיב, תיקי הביטחון, החוץ והאוצר. תיק אחד, קצת פחות סקסי ו"נחשב", נותר כהרגלו לבדו בפינת החדר, הרבה פחות מקובל בקרב השרים, וזהו תיק התפוצות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אתם בטח שואלים, על מה הוא מדבר? תיק התפוצות, מה זה בכלל ולמה צריך לדון עכשיו ביהדות הגולה כששלוחותיה של אירן מתדפקות על גבולנו וכשחמאס מנצל את רפיסותנו? אבל יש סיבה לדיון הזה, והיא קשורה למשבר בין מדינת ישראל לבין הקהילות היהודיות בעולם, משבר אמיתי, קריטי, שכמעט ומגיע לנקודת האל חזור.
הפער בין ישראל ליהודי ארה"ב לדוגמא, הופך להיות כמעט בלתי ניתן לגישור. שם מרגישים את הניכור שמגיע מירושלים, ומחזירים במקרה הטוב - רגש אכזבה, ובמקרה הרע - לא מחזירים שום רגש.
קצרה היריעה כדי להיכנס לכל נקודות המחלוקת: למשבר הכותל והגיור, להעדפה הברורה של ממשלות ישראל האחרונות (מסיבות פוליטיות צרות) את הרפובליקנים על פני הדמוקרטים, ואת האורתודוכסים על פני הרפורמים.
ובכל זאת, היה מרענן, שלא לומר יותר מכך, אם היינו שומעים את הפוליטיקאים הישראלים רק מדברים על יהדות התפוצות, מעלים את הנושא לסדר היום. מי יודע, אולי אפילו מקדישים פרק קצרצר במצע שלהם, אם בכלל קיים כזה, לקשר איתה.
מראשי המפלגות היה מצופה להציף פומבית את החשיבות הגדולה שבהיכרות עם היהדות שלא נמצאת בין קריית שמונה לאילת, להבין שיש לה צרכים ורצונות משלה, ולא לכפות עליה את אמות המידה הפוליטיות שלנו; לזכור שהגוונים הרבים שיש בעם היהודי ברחבי העולם הם נקודת אור ולא עול כבד שגורר אנטגוניזם והתנשאות.
זהו קשר חשוב, אסטרטגי מהמעלה הראשונה, אז בואו ניתן לו התייחסות, אם לא בקמפיין - אז אחרי, במו"מ הקואליציוני: בתקציבים ובתוכניות, ולא רק ברגעים שבהם הקהילות היהודיות חוות פיגועים בבתי כנסת.