"חיכיתי לזה כל השבת": שני הפצועים בפיגוע בדולב, דביר שנרב בן ה-19 ואביו איתן בן ה-46, נפגשו היום (שבת) בבית החולים, כיממה לאחר הפיגוע: האב סיפר כי בנו אמר לו שהוא "לא יכול לראות את העולם בלי רינה", האחות בת ה-17 שנרצחה בפיצוץ במעיין דני והובאה אתמול למנוחות. גם אם המשפחה, שירה שנרב, הגיעה הערב לבית החולים על מנת לפגוש את בעלה ובנה. המצוד אחר המחבלים נמשך: מספר חשודים נעצרו.
דביר בן ה-19 נותח בבטנו והוא מאושפז יחד עם אביו ביחידה לטיפול נמרץ: הם מוקפים בצוות הרפואי ובעובדת סוציאלית. בשל מצבם הרפואי לא יכלו השניים להגיע להלווייה. במהלך השבת חלק מהמשפחה שהתה ליד האב והאח וחלקה שמרה על הילדים הקטנים. מעגל זיכרון ספונטני לזכר רינה בת ה-17 נוצר בכיכר ציון בירושלים.,
האב שוחח הערב, לאחר צאת השבת, עם עיתונאים וסיפר להם על המפגש והתגובות של המשפחה לאירוע. "אין לנו פריבילגיה יותר מדי לשקוע בייאוש, בשביל זה יש גם הרבה חברים שמחזקים אותי ואותנו ואת המשפחה ואת הילדים. יש לנו ילדה קטנה בת שנה שיונקת, ועוד אחת בת שלוש וחמש ותשע עשר, ובן 12 ונכד כמעט בן שנה - הילדים האלה נותנים לנו חיים, עם ישראל הוא עם מדהים, שפשוט לא יאומן איזו עזרה הדדית, עוטפים אותם".
בהתייחסות לימים הקשים הצפויים להם אמר: "צריכים להתקדם - אי אפשר לשקוע. אני בוכה, כן, אבל אחרי זה מבין שחייבים להמשיך הלאה. אני בוכה, כן, אבל אחרי זה מבין שחייבים להמשיך הלאה - להפך, אולי ניקח את המקרה הזה, נבנה עוד דברים נתקדם הלאה. אני מאוד מעשי, מבין שיש צער, יש כאב, יש שבעה - אנחנו יושבים עכשיו שבעה גם - אני לא יכול לשבת - אבל רוצים להתקדם כבר".
"קשה לו אבל הוא חזק"
עוד סיפר האב איתן בן ה-46, שמאושפז במצב יציב, על המפגש עם בנו דביר - לאחר שמצבו השתפר. "זה היה מרגש. בכינו שנינו, זה היה אחרי הרבה שעות שלא ידעתי מה איתו ולא הייתי בטוח, ממש פחדתי", אמר. "פגשתי אותו היום בצהריים. היה מפגש מרגש מאוד, הוא במצב קצת יותר קשה עדיין אבל ברוך השם הוא מתקשר, איתנו לחלוטין, זוכר הכול, קשה לו קצת על המקרה אבל הוא חזק".
"אתמול בשלב מסוים ראיתי אותו קצת מאבד מצב הכרה ואומר לי 'אבא אני לא יכול לנשום', ופתאום ראיתי אותו עכשיו חוזר קצת לעצמו, ברוך השם מאתמול. זה היה ממש מרגש, חיכיתי לזה כל השבת, ממש. היה לו קשה... הוא אמר לי 'אבא קשה לי, חוזר לי כל הזמן הסרט הזה' אמרתי לו 'בוא נשתדל להיות חזקים יחד'. הוא זוכר טוב גם שהוא תפקד כמו שצריך, ברוך השם".
מצבו של דביר מוגדר כעת בינוני ויציב - כך נמסר מבית החולים הדסה עין כרם. האב אמר כי בנו דביר רצה שהמשפחה תבוא לבית החולים: "הוא לא במצב הכי טוב, הוא ביקש מאוד שהם יבואו וזה חשוב כי זה יעזור לו לכוחות הנפש להתרומם".
"מבינים שחייבים להתקדם הלאה"
האב, שספד לבתו אתמול דרך הטלפון, סיפר כי השבת הייתה "מרוממת - היו פה המון חברים, גם של דביר, גם שלי והשתפר מאוד המצב הרפואי, ממש ניסי ניסים. ממש תודה להשם, אין מילים. אכלנו כמה שיכולנו עם שירים וממשיכים להתחזק".
עוד סיפר האב מה אמר לו בנו על האחות רינה ז"ל: "קשה לו מאוד, אולי הכי קשה לו מכל האחים. הוא אמר 'אני לא יכול לראות את העולם בלי רינה, איך יכול להיות? היא כל כך חשובה לעולם'". לדבריו, "הדבר הראשון שהוא התעורר, הוא אמר בשפת הסימנים, כי הוא לא יכול לדבר כי הוא היה מונשם, 'בוא נלמד תורה'. זה מה שהוא אמר. דבר שני הוא אמר שקשה לו מאוד לראות את העולם בלי רינה, כי העולם צריך אותה. זה מה שהוא אמר. רינה כמוהו, מאוד עמוקה, חושבת לעומק".
על הקשר בין האחים אמר: "הם היו שני אחים צמודים, אז מטבע הדברים הם עשו דברים ביחד. אבל הוא חזק אני חושב, יהיה לו לא פשוט אבל מצד שני הוא גם לומד במקום שמאוד מחזק אותו, הוא לומד בישיבה הגבוהה בעלי, שנורא מדברים על ערכים, אידאילים, על 'לא להישבר, לראות את הדברים בפרספקטיבה של אלפיים שנה ולא נקודה קטנה ביום שישי בבוקר".
אב המשפחה איתן תיאר את ההתמודדות עם הפיגוע מתוך האמונה: "היה לא פשוט, כל פעם - גם לדביר וגם לי חוזר ההבזק הזה, אבל אני מבין - כל החיים חייתי ככה, שאנחנו מקבלים את מה שהקדוש ברוך הוא עושה לנו, לא בשמחה עמוקה אלא גם בצער מאוד גדול, אבל מבינים שחייבים להתקדם הלאה. לא יכולים לשקוע. ברוך השם יש אישה בבית שחייבים לחבק אותה והיא חזקה, יש עוד ברוך השם ילדים שחייבים להתחזק, יש תלמידים, את עם ישראל".
המשפחה מוכרת בלוד ופעילה בגרעין התורני בעיר. רבים הגיעו לבית המשפחה. רינה אהבה להתנדב בעיר ובעיקר בתנועת בני עקיבא: חניכים רבים הגיעו לבית המשפחה על מנת לחלוק לה כבוד אחרון. ראש העיר יאיר רביבו הבטיח אתמול שיקים שכונה על שמה – "מצפה רינה". חברתה שירה, שהדריכה יחד איתה בסניף בני עקיבא, אמרה שהייתה ילדה של חסד. לדבריה, אם משהו עיצבן אותה זה בער לה – הכול היה חשוב לה. היא הוסיפה שהייתה "ילדה של אור גדול" שתמיד בלטה כשהמצב היה קשה.
ברהנו טגניה, לירון זייד ואדוה דדון השתתפו בהכנת הידיעה.