לפני 22 שנה הורשעה סימונה מורי ברצח בעלה המתעלל, שהכה ואיים על חייה, ונידונה למאסר עולם. היום, שש שנים לפני השחרור המתוכנן, מובילים ילדיה מאבק ציבורי לשחרורה המוקדם ועושים הכל כדי להחזיר את אימא שלהם הביתה. "מגיע לנכדים שלה שתהיה להם סבתא לא מאחורי סורגים", מסביר בנה של סימונה, דור. "כמו שאני רציתי את אימא שלי, ככה הם רוצים את סבתא שלהם".

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

סימונה מורי הייתה רק בת 15 כשהכירה את בן זוגה הגדול ממנה ביותר מעשור, שלום רחבי.  במשך שנים ארוכות התעלל בה, הכה אותה באכזריות ואיים לפגוע בה. היא אושפזה בבית חולים, התלוננה במשטרה, במוסדות הרווחה ואפילו הגיע למקלט לנשים מוכות. אך כלום לא עזר. "הוא היה שם אותי בקליעה למטרה, וזורק עליי חצים וסכינים", נזכרת בת אל. "הוא היה מכה את אימא שלי בצורה הכי אכזרית, כמו שרואים בסרטים. אני זוכרת את אימא בהמון סיטואציות. היה לה שיער מטורף, תלתלים יפים וזהובים כאלה, האישה הכי יפה שיש. יום אחד היא חזרה עם קרחת הביתה, כי הוא גזר לה את כל השיער".

סימונה מורי (צילום: באדיבות המשפחה)
סימונה מורי. ארכיון | צילום: באדיבות המשפחה

בנובמבר 1996 נמצאה גופתו של רחבי במחסן ליד ביתו ביפו כשהוא דקור מספר פעמים. סימונה נעצרה ביחד עם מי שהיה באותה העת בן זוגה ושניהם הואשמו ברצח. "אם הוא לא היה מת, היא הייתה מתה, אבא שלי לא היה בן אדם נורמלי", מסבירה בת אל. מי שדקר למוות את רחבי היה בן זוגה של סימונה, אבל בית המשפט קבע שהיא הייתה שותפה לתכנון המעשה, ושניהם  הורשעו ברצח ונדונו למאסר עולם - מאסרה של סימונה נקצב ל- 28 שנה.

את רוב חייהם העבירו ילדיה, דור ובת אל, בלעדיה. בת אל הייתה רק בת 9 ודור, אחיה הקטן, בקושי בן 3, בלילה שבו איבדו את אביהם, אך נותרו גם ללא אימא. "הלילה הזה, כשהבן זוג שלה בעצם לקח את החוק לידיים וביצע את זה, הוא שינה לי את כל החיים. אני התעוררתי למציאות אחרת לגמרי. אם אני לא הבת של סימונה ואני עכשיו שומעת את הסיפור מבחוץ, הייתי אומרת שזה סיפור מאוד רומנטי והוא הציל לה את החיים, הוא לא היה יכול לספוג את זה ולשאת את זה שהאהובה שלו מקבלת מכות וחווה אלימות פיזית ומילולית והלך וסיים את זה".

"מגיל קטן - זאת המשאלה שלי"

בתחילת השנה אושר בכנסת תיקון לחוק העונשין שקובע כי העונש המקסימלי לאישה שהרגה את בן זוגה המתעלל לא יעלה על 15 שנים. ברוח החוק המתוקן החל מאבק ציבורי לשחרורן של נשים שמרצות מאסרי עולם על רצח בני זוגן האלימים. "כל החיים אני רוצה את זה, מאז שאני קטן", מספר דור. "תמיד כשהייתי הולך לבית כנסת בימי שישי הייתי בסוף התפילה, כשעולים לבקש משאלות, מבקש שהיא תשתחרר, שיהיה לה טוב. מגיל קטן, תמיד אני מבקש את זה. זאת המשאלה שלי".

ביום רביעי הקרוב תתייצב סימונה אל מול וועדת השחרורים כשלצידה עורך דינה, אריה שרעבי, שמלווה אותה לאורך כל השנים הללו. בת אל ודור מפחדים להגיד את זה, מפחדים לא לעמוד בדחייה נוספת, אבל הלב מתפלל שזו תהיה הוועדה האחרונה. שהפעם, ייקחו אותה סוף סוף, הביתה. "אני לא מצפה לשום דבר עד שאני רואה אותה", אומרת בת אל. "גם אחי אמר לי – 'את קולטת שזו הפעם האחרונה שנהיה פה?', אבל לא בא לי להתאכזב שוב".