היות שהזמן שלנו מוגבל, נגיד כבר עכשיו מה יקרה בסוף: מי שיראה את הסרט הזה כולו ירגיש צורך עז ללכת לחלון, לפתוח אותו ולצעוק חזק: 'אני לא מוכן שדברים כאלה יקרו במדינה שלי. אני לא מוכן שאנשים יעבדו שישה ימים בשבוע ויקבלו בסוף החודש שכר רעב. אני לא מוכן ואני לא אקבל את זה יותר'.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
במשך יותר משנתיים צילמו הבמאים רונן זרצקי ויעל קיפר משמרת של קופאיות בסניף מגה ליד הבית שבו גרו ברמת אביב ותיעדו אותן בסרט "סופרוומן". קבוצת נשים, רובן עולות, ששכר מינימום הוא חלום עבורן. "לפעמים אתה מבין שהמוצרים שאתה מעביר בקופה זה מה שהן מרוויחות בשבועיים", אומר זרצקי.
קופאית רוסיה היא המצרך הכי זול בסופר. קופאית רוסיה זה עוני בלי אידיאולוגיה. עובדות כל יום, רואות בעיניים כלות שקית מרשרשת אחרי שקית מרשרשת - את חברת השפע שלהן לא יהיה חלק בה. "בימים שבהם הגיע תלוש השכר הבנו שהן רחוקות משכר מינימום וזה לא תלוי בהן" אומר זרצקי. "למרות שהן יושבות ועובדות מבוקר ועד ערב, לא מאפשרים להן להגיע הרבה פעמים למשרה מלאה".
"לצאת לחופש זה כמו עונש"
אחת מהקופאיות אחריהן עוקב הסרט היא יוליה, שאין לה כסף לערוך מסיבת בר מצווה לבנה. "הבנות מוכנות לעבוד שעות אין סופיות כדי לקבל משכורת נורמלית", היא אומרת. "כאשר את שולחת מישהו לחופש - זה כמו עונש".
איך זה אפשרי שקופאית רוצה להגיע למשרה מלאה כדי לפרנס איכשהו בדוחק את עצמה ולא מאפשרים לה? אדם שרוצה בכל מאודו לעבוד, לא מפונק, רק להחזיק את הראש קצת מעל המים, לנשום ולא נותנים. זה השלב שאתה שואל איפה מי שצריך להילחם בשבילן.
"אתה צריך להבין שלעובדות האלה יש ועד והוועד הזה הוא ועד מצוין", אומר אהרון בר-דוד, יו"ר הסתדרות מנהל עובדי משק ופקידים. "יש להן הרבה. יש להן קרן השתלמות, יש להן קרנות פנסיה, יש להן ימי השתלמות, גיבושים", הוא אומר, ויש תחושה מוזרה שהוא מקבל את המצב בהכנעה ובהשלמה. האיש מההסתדרות לא יכול להבטיח, אבל הוא מקווה לשיפור קל. "אני פניתי למגה והם נענו לבקשתי. אנחנו נתחיל לבחון את היקף העבודה ואת תנאי השכר על מנת שאפשר לראות אם נוכל להעביר חלק מהן למשרה מלאה, ואז אני מניח שהמצב של חלקן ישתפר".
"משחקים איתנו כמו עם צעצועים"
ביקשנו כמובן לראיין את מנכ"ל מגה. התחילה שם התנהלות היסטרית. צמד במאי הסרט קיבלו תוך דקות טלפונים מאיימים, ולא רק הם. רעות התחקירנית ניסתה במשך יומיים לתאם תגובה. זה לא הלך. אז נסענו למגה לבניין ההנהלה בראש העין וסמנכ"ל משאבי אנוש, אשר בן-שושן, יצא לקראתנו.
"אני יותר מאשר גאה, בוודאי מול המתחרים שלנו, על תנאי ההעסקה לקופאיות או לכל בעל תפקיד", הוא אומר, אבל מבקש להפסיק לדבר עד שייעשה תיאום מוקדם. רצינו לשאול איך הוא ישן בלילה עם זה שלבן של יוליה לא הייתה בר מצווה כמו לשאר הילדים בכיתה. רצינו לשאול את המנכ"ל אם לבת שלו הוא היה נותן לעבוד בתנאים כאלה. רצינו לראות את העיניים שלו כשהוא עונה.
"כשיש פסח, ראש השנה, אף אחד לא עושה חשבון", מספרת יוליה. "מושיבים את כולן 12 שעות כי אנשים יגידו - 'איך זה שחסרות לכם קופאיות בחג?'. אף אחד לא יעשה חשבון וכשרק ייחלש הלחץ - יאללה, כולם הביתה. אבל מדובר באנשים חיים. מפחיד שמשחקים איתנו כמו עם צעצועים".
לקחנו מיליון איש, עלייה טובה, ודחסנו אותם לתחתית שרשרת המזון. כאילו אומרים להם, 'תגידו תודה שקיבלנו אתכם למרות שאמא לא הייתה יהודיה ותשתקו'. ואיבדנו מיליון איש כי אנחנו מטומטמים ומגיע לנו. אבל למה ליוליה זה מגיע?
מרשת מגה נמסר בתגובה: "הדברים שהוצגו אינם משקפים את תנאי ההעסקה של כלל הקופאיות במגה, ובכללן של אלה המוצגות בכתבה. עובדי החברה מאורגנים ומועסקים במסגרת הסכמים קיבוציים וזוכים לתנאי שכר ורווחה מהטובים במגזר הקמעונות. בנוסף ניתן לעובדים ובכללם לקופאיות ביטחון תעסוקתי, בדרך של מתן קביעות בעבודה כפי שניתן לעובדות המופיעות בסרט זה. העסקת עובדים במשרות חלקיות נועדה לאפשר מענה לצרכי חלק גדול מהעובדות שהינן אימהות. יחד עם זאת, בכוונתנו לבדוק סוגיה זו בצורה מקיפה ובמידת האפשר להיענות לבקשות לשינוי היקפי משרה. התבטאות מנהל הסניף אינה ראויה בעינינו ואינה משקפת את מדיניותה הברורה של החברה".