"מתפספס לי ה'לחיות': עובדת, ישנה, הולכת לבית ספר - ושוב עובדת"

הילדים שמאחורי המספרים: אבישג פדידה בת ה-17 חולמת לשרת כלוחמת במג"ב, אבל המיונים הם לא הדבר היחיד שעומד בינה ובין הגשמת החלום. אבישג מתגוררת עם משפחתה בדירת עמידר בקריית עקרון. בגיל חמש עזב אותם אביה, ומאז נאלצת האם לגדל את אבישג ואת שלושת אחיה לבד. האם, שעובדת בשתי עבודות ומרוויחה בממוצע 3,000 שקלים בחודש, לא מצליחה לממן את המשפחה, וכבר בגיל 15 הודיע לאבישג אחיה הגדול: "את צריכה לעבוד".

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

"אמא חוזרת מרוסקת מהעבודה, מרוסקת", סיפרה אבישג. "אני לא יכולה לבוא אליה בטענות 'אמא, למה אין אוכל ולמה אין זה ואין זה?' - כי אין. עד היום מתפספס לי ה'לחיות'. את הולכת לעבוד, את באה לישון, את קמה לבית ספר, את שוב הולכת לעבוד, ישנה וקמה לבית ספר".

אבישג כבר מזמן למדה לא לבקש, ואת הדברים שהיא רוצה במיוחד היא קונה מקופת טיפים שהיא שומרת בחדרה, לא בלי ייסורי מצפון. "במשך שנתיים רציתי נעל של נייק איירפורס, וחסכתי. כל שקל חסכתי", סיפרה. "דקה לפני שנכנסתי לחנות התחיל להיות לי מצפון, עם עצמי, כי מה אם עוד יומיים-שלושה אמא שלי תרצה את זה? הרי אמא שלי תצטרך את הכסף בסופו של דבר. אנשים לא מעריכים. אני יודעת להעריך את הדבר הכי קטן, את נעל הבית שאני נועלת או את החמש אגורות שישימו לי בכוס טיפים".

"תמיד אני אומרת לאמא שלי: 'וואי, חבל שלא נולדנו עשירים'", סיפרה אבישג. "אז תמיד היא אומרת לי: 'אנחנו עשירים בלב'". ובכל זאת, המחשבה על הגיוס לצה"ל מעוררת באבישג דאגות שלרוב אינן מוכרות לנערה צעירה: "זה מלחיץ אותי כי לכי תדעי, אולי אמא שלי תיתקע ואני לא אהיה פה. יהיה לה חסר עוד קצת, ולא יהיה פה מי שיביא לה".