איל וולדמן הוא אחד מיזמי ההייטק המוכרים והוותיקים בישראל ומייסד חברת מלאנוקס, שנמכרה ב-2020 לענקית השבבים אנבידיה בסכום של לא פחות מ-6.9 מיליארד דולר. על הקמת החברה, רגע המכירה וניסיון ההשתלטות שהצליח לבלום. כך הקים חברה ששווה מיליארדים. 

 אנחנו תמיד חוזרים להחלטה קריטית עסקית, בהכנה לריאיון איתך ההתמקדות הייתה על ההחלטה להקים את מלאנוקס ולאחר מכן למכור אותה, אבל אני רוצה להתחיל שנייה אחת לפני זה, ספר קצת על הילדות שלך? 

הילדות שלי הייתה בהתחלה ברחובות, שם הייתי בבית הספר היסודי ואחר כך עברנו לסקוטלנד שם אמא שלי עשתה את הדוקטורט, אז בילינו שם שנה וחצי ואת התיכון חזרתי לעשות בירושלים.

מסתיים התיכון ואתה הולך לצבא, גולני?

כן הייתי בגדוד 13. שירות מדהים, חטיבה מדהימה. אחר כך הייתי בפיקוד צפון, קצונה, לדעתי שירות ממצה ומשמעותי בכל הארץ מהדרום ועד רמת הגולן.

אתה נראה לי מאגיסט, לא יכולים לראות בפודקאסט, אבל הוא מתנשא ראש מעליי ואני לא נמוך ואתה נראה לי אדם שלא הייתי רוצה לסחוב על האלונקה בתקופת הצנחנים.

אף פעם לא הייתי על האלונקה, הייתי סוחב וכשהיינו עושים אחד על אחד הייתי סוחב את אותו פצוע פעמיים. אז שקלתי 80 קילו היום קצת יותר.

איל וולדמן (צילום: יח"צ)
איל ולדמן | צילום: יח"צ

אוקיי נגמר הצבא, רקע לא קונבנציונאלי להקים חברת טכנולוגיה. מה קורה אז?

הלכתי ללמוד בטכניון, זה היה בדיוק אחרי מלחמת שלום הגליל. באתי ולא היה לי פסיכומטרי ולא כלום, אז קיבלו אותי להנדסה אזרחית או הנדסה כימית. הלכתי לכימית. אחרי סמסטר אחד ראיתי שיש לי ציונים טובים, ראיתי שכולם מבקשים לעבור למדעי המחשב, אז ביקשתי גם וקיבלו אותי, לא ידעתי מה זה מחשבים לפני זה. סיימתי את הטכניון, עבדתי באיזשהו שלב גם באלביט כקבלן משנה למחשב למשימה של הלביא, התחלתי תואר בהנדסת חשמל, אחר כך אינטל, גלילאו ומלאנוקס.

מדעי המחשב בטכניון בשנת 1983, איך מחשב נראה אז?

זה היה עוד עם דיסק עם מגנטים. היינו כותבים תוכנה והולכים עם הדיסקים ומריצים אותה, ואז לאט לאט התחילו עם מחשבים אישיים. זה התחיל פחות או יותר כשהמחשב האישי של IBM הראשון נולד.

כשאתה מתחיל להתעסק עם מחשבים בטכניון, משהו בך מתעורר? אתה אומר וואו זה מגניב אני רוצה לעשות את זה למחייתי? להקים חברת טכנולוגיה כשאהיה גדול?

כל דבר שיש בו אתגר מעניין אותי. אז ראיתי את זה כאתגר, אני אוהב גם כל דבר מעניין שצריך לחשוב, צריך להתחרות עם עצמך. אז כן, לקחתי את זה בצורה די משמעותית, לא הייתי הכי רציני בלימודים אבל סה"כ עברתי את הטכניון בסדר.

אז עשיתי תואר שני בהנדסת חשמל ואחריו הצטרפתי לאינטל. רק אחרי אינטל כשלמדתי איך לעשות פרויקטים גדולים, איך באמת מתכננים מהתחלה ועד הסוף ועושים דברים בצורה נורא יסודית כמו שאינטל והאמריקנים יודעים לעשות, רק אז החלטתי ללכת על גלילאו.

דובי פרנסס (צילום: יח"צ)
דובי פרנסס | צילום: יח"צ

ראינו שאנחנו צוות מאוד טוב, ואמרתי למה שנעשה את זה לאמריקנים? בואו נקים חברה ישראלית. ישבתי עם כמה חבר'ה למצוא רעיון, פנינו לכמה חברות אמריקניות וביניהן הייתה IDT שהמנכ"ל היה לן פראהם. אמרנו לו  שאנחנו קבוצת ישראלים שיכולים להקים עבורם מרכז פיתוח כמו של אינטל, הוא נדלק על הרעיון ואמר לנו שאביגדור וילנס חוזר לארץ לפתוח חברה, אמרנו נצטרף וכך הכרתי את אביגדור והקמנו את גלילאו.

בן כמה אתה אז?

בן 33. הנפקנו את החברה כשהייתי בן 37 בשנת 97, לפי שווי של 50 מיליון דולר. זה היה אז נחשב הרבה כסף והפכנו לחברה ציבורית בנאסד"'ק.

כמה שנים החברה רצה כציבורית לפני שזה נמכר שוב?

החברה נמכרה ב-2000 ב-2.7 מיליארד דולר.

שזה סכום לא מבוטל לחברה, איך אתה מרגיש אז? אתה כבר מחוץ לחברה נכון?

אני כבר עזבתי את החברה כדי להקים את מלאנוקס, מבחינה כלכלית הייתי כבר מסודר. ב-99 הקמנו את מלאנוקס.

מה קורה בין היציאה מגלילאו להקמת מלאנוקס?

העזיבה הייתה מלווה בצער, אבל אחרי שעזבתי אמרתי לעצמי מה עושים עכשיו? היו לי 3 שבועות שבהם התלבטתי. קראתי על התקנים חדשים, והחלטתי שיש מה לעשות. אנשים ששמעו שעזבתי אמרו לי שאם אני עושה משהו הם רוצים להצטרף ולהשקיע. וכך לאט לאט גיבשתי את ההקמה של מלאנוקס, בחודשים הראשונים מימנתי מהכיס שלי, ואז יצאתי לגייס מקרנות הון סיכון בסיליקון וואלי.

מה הרעיון שעומד בבסיסה של מלאנוקס?

הקישוריות. כשמסתכלים על ארכיטקטורה של מחשבים אז יש את המעבד, את הזיכרון ויש את הקישוריות החוצה. כל אחד מאבני הבניין האלה יכול להוות צוואר בקבוק בפתרון של המחשב. אז אינטל והיום אנבידיה פותרים את העניין של המעבד, הזיכרון D-Ram ופלאש נפתר על ידי כמה חברות, ואנחנו התמקדנו בקלט פלט של הנתונים, אם זה לשרתים אחרים ואם לאחסון. היום למלאנוקס (היום אנבידיה) יש יותר מ-80 אחוז מנתח השוק של החיבוריות בחדרי המחשב הגדולים, זה מה שהתרכזנו בו מהיום הראשון ונהיינו יותר ויותר טובים בזה.

אתה מקים את החברה עם עוד 3 שותפים?

כן, שלושה. הייתי יחד עם רוני (אשורי), שי (כהן) ומיכאל (קגן) ולמעשה כל מי שהצטרף לפני הגיוס הראשון קראנו לו פאונדר אז היינו בעצם 9 פאונדרים.

כמה כסף גייסתם בסיבוב הראשון אתה זוכר את זה?

כן אני חושב שגייסנו משהו כמו 5.7 מיליון דולר בסיבוב הראשון. היה אפילו ריב, המון אנשים רצו להשקיע בנו. היה ביקוש גבוה.

תוך שנה וחצי היה לנו מוצר, התחלנו את החברה באפריל-מאי 99 ובינואר כבר היו לנו מכירות. עשינו מכירות עוד לפני שהיה מוצר מוכן. בשנה הראשונה מכרנו ב-1.7 מיליון דולר, אח"כ 4 מיליון דולר, אחרי זה 10 מיליון ואז 20, בשנים הראשונות הכפלנו את המכירות בכל שנה. המנכ"ל הוא איש המכירות הכי טוב של החברה, הייתי בכל העולם.

מה הייתה התחרות?

הייתה תחרות אדירה, התחרנו אז במשהו כמו 7 חברות נוספות, את כולן הרגנו. IBM, אינטל, קומפקט בזמנו, שהן חברות ענק ועוד 6-7 חברות סטארטאפ התחרו איתנו. IBM יצאו כי הם לא היו טובים מספיק, הייתה לי התערבות עם אינטל, הם השקיעו בנו. הם ניצחו בהתערבות אבל הרגנו את המוצר שלהם. בזמן המכירה הגענו למכירות של כ-2.3 מיליארד דולר.

דיברת על להתחרות בעצמך כל הזמן, אני רוצה לקחת את זה לשלב המכירה. איך מתחרים עם עצמך במשך 21 שנה?

יש לך מטרות. היינו 14 שנה חברה ציבורית ובכל רבעון אתה נמדד. גם אם אתה מגיע למכירות שיא, אתה יכול להיות מבסוט 5 שניות ואז מתחיל הרבעון הבא. אתה מתרגל לחיות כמנכ"ל של חברה ציבורית שבה אתה צריך להשיג כל הזמן את התחזיות כדי שהמניה תמשיך לגדול. למעשה כמנכ"ל של חברה ציבורית אתה נמדד רק על דבר אחד – מחיר המניה. כמה שזה נשמע אכזרי, אין אתה טוב או לא טוב, מחיר המניה אומר אם אתה טוב או לא.

השאלה שלי הייתה מבחינת מוטיבציה פנימית, 21 שנה להריץ משהו בתחום תחרותי זה מאוד קשוח

אין לי בעיה. כשאני שם לעצמי מטרה אין לי בעיה להשיג אותה.

מה הייתה המטרה?

להמשיך לגדול כל הזמן. תראה, אינטל בשלב מסויים אמרה או שאנחנו קונים אתכם או שאנחנו הורגים אתכם. אמרנו אנחנו לא למכירה והם ניסו להרוג אותנו – השקיעו 4 מיליארד דולר, קנו 4 חברות ובאיזשהו שלב הרגנו אותם. אז כן עשינו הרבה דברים מדהימים. קברו את החברה הרבה פעמים.

היו תקופות שמחיר המניה ירד בצורה דרמטית?

כן. היו כמה משברים שמחיר המניה ירד, הכי נמוך היה 7 דולר מ-25.

משהו עובר לך בראש, או שאתה בכלל לא מושפע מזה?

לא. לא מושפע.

אני מנסה להבין איך אתה מנהל את הפסיכולוגיה של עצמך? דווקא האנשים שמקשיבים לנו בבית זה סופר מעניין עבורם.

תראה, גם כשמחיר המניה היה למטה אני ידעתי שהחברה בריאה. כשאתה בפנים אתה יודע. אתה גם מתכנן שנתיים שלוש קדימה. אתה יודע שיש משיכה של לקוחות ועניין אז אתה יודע שזה יצליח. אנשים בחוץ לא רואים את זה כי זה עדיין לא מתבטא במכירות. אבל, אתה רואה שפייסבוק ומיקרוסופט מתכננים איתך דברים, אתה יודע שזה הולך לקרות ושהבום יגיע.

אתה בעיקר מתמקד במה שבאמת חשוב. והיו לנו אנשים מדהימים. אתה לא רק מפתח תוכנה, ייצרנו ב-21 מדינות ואתה צריך לוודא שהכול יהיה טוב ויגיע בזמן. אז אתה כמנכ"ל מעורב בהכול. מנכ"ל של חברה שמוכרת ב-10 מיליון דולר שונה מ-100 מיליון דולר והלאה. זו תחרות אחרת.

מה קורה ב-2018 שנה לפני המכירה?

נכנסו סטארבורד באיזשהו שלב, והייתה מלחמה של חיים ומוות. ניצחנו, אני חושב שאנחנו אחת מהחברות היחידות שהביסה את סטארבורד בצורה מאוד משמעותית. סטארבורד היא קרן אקטיביסטית שנכנסת ואז מזמנת את הפגישה שבה הם אומרים לך 'אנחנו הולכים לפטר אותך ואת הבורד שלך ולמנות מישהו אחר ולקחת את החברה ולעשות מה שאנחנו רוצים'.

הם הצליחו לרכוש?

הם קנו 11 אחוז מהחברה.

איך זה עובד? פשוט קובעים לך פגישה?

קובעים ארוחת צהריים בפאלו אלטו לארווינג פדרמן יושב הראש ולי. זו הייתה פגישה מאוד לא נעימה, הגיעו שני נציגים מטעמם ואני אמרתי לארווינג שננצח אותם. היה לו קצת קשה להאמין כי האמריקנים הרבה יותר פוחדים מהסיפור הזה מאשר אנחנו פחדנו. היה קרב של תשעה חודשים שבהם ישנתי שעתיים בלילה.

הם אשכרה יושבים איתך בארוחת צהרים ואומרים לך שהם הולכים לפטר אותך ותתכונן? מה מטרת הארוחה?

הם רוצים להפחיד אותך. אתה יודע שאתה נכנס לקרב של מיליארדי דולרים, הם משקרים ומשתמשים בכלים לא הוגנים, הבורד מאוד פחד מבחינת מה שהם יחשפו. קרב מאוד קשוח.

זה לא קצת לכרות את הענף שאתה יושב עליו מבחינתם, כי זה משפיע על מחיר מניה?

לא כי הם רוצים למכור את זה למישהו ולעשות את הכסף אחר כך.

אתם מנצחים אחרי 9 חודשים את הדבר הזה. אני חושב לעצמי אם הייתי יושב במעמד כזה בארוחת צהריים איתם אני חושב שהלב שלי היה דופק מאוד מהר, הייתי מתעצבן מאוד

הלב שלי דפק. אבל לא ראו את זה.

מה קורה בין השיחה הלא נעימה לאקזיט השני בהיסטוריה בהייטק הישראלי?

הם כבר לא היו קשורים, ואז באה הצעה מחברת סמי קונדקטור ב-40 אחוז יותר משווי השוק שלנו. כשאתה חברה ציבורית יש לך אחריות כלפי המשקיעים, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה. היו לנו לפני כן לפחות ארבע הצעות לקניית החברה. הפעם הבורד לא יכול היה להגיד לא, אז התחיל תהליך. אני לא הייתי בעדו אבל היינו חייבים לעשות את זה והבנתי למה, כי צריך לעשות מה שטוב למשקיעים.

משרדי מלאנוקס, MELLANOX (צילום: CC BY-SA 4.0, ויקיפדיה)
משרדי מלאנוקס | צילום: CC BY-SA 4.0, ויקיפדיה

אז התחלתי בתהליך המכירה ושיתפתי חברות נוספות. גם ברגע האחרון הייתי נגד המכירה, אבל הבורד החליט וזה מה שהיה נכון כחברה ציבורית. היה מו"מ מאוד קשה, בהתחלה עם 4 חברות כשאני ניסיתי להשהות את המכירה כמה שיותר כי הבנתי שהשווי יהיה יותר גבוה. הבורד לא האמין שנגיע לשווי שהגענו אליו.

לקראת הסוף היו מלא הדלפות ודיווחים בתקשורת מכל הכיוונים, אז לא האמנתי לאף אחד. נסגרתי בבית לבד עם עוד בחור שלי, נמרוד גנדי, ולא הקשבתי יותר לאף אחד. ניהלתי משא ומתן עם המנכ"לים של שתי חברות ענקיות מהדירה שלי בסן חוזה. לא יצאנו מהבית, מנהלים מו"מ מחמש בבוקר ועד 10 בלילה, אפילו לא נתתי לו להדליק טלוויזיה.

ובסוף אני לא אשכח, הייתה לנו ישיבת דירקטריון וקיבלתי הצעה מאינטל, אמרתי לאנבידיה שהם צריכים להעלות את ההצעה, הם הסכימו. חזרתי לאינטל ואמרתי להם שהם צריכים לעלות שוב, והם חשבו שאני עובד עליהם, בשום שלב לא אמרתי משהו שלא היה אמת, זו הייתה הטעות שלהם והוא לא רצה להעלות. בחמש וחצי לפני שניפגשנו בסטארבאקס רשמתי לו זה הזמן שלך, אני הולך לפגישה עם הבורד והוא הפסיד את העסקה.

נסגרת העסקה מה מרגישים?

רגשות מאוד מעורבים. מצד אחד זה הישג מדהים, מצד שני זה כאב גדול שיכולת להמשיך לבנות חברה ישראלית גדולה עם הצוות שלך. אבל אתה במשבצת שעשית מה שצריך לעשות.

יש הרבה אנשים שמקשיבים לנו עכשיו, חלקם יזמות ויזמים. מה עצת הזהב שמתאימה לכולם?

אני חושב שהמשפט תתחיל לרוץ הכי מהר שאתה יכול ותגביר את הקצב כל הזמן הוא תמיד משפט נכון. ואני חושב שצריך להיות מאוד מקצועיים ולהבין טוב מאוד מה עושים. האנשים הם הדבר הכי חשוב בכל הסיפור הזה ולבחור את האנשים הכי טובים.

בשביל להצליח צריך לעבוד מאוד קשה, הצלחה לא באה בלי עבודה קשה. גם יושרה ואינטגריטי זה מאוד חשוב.