כל מחשב, טלפון, מכונת כביסה, רכב ולמעשה, כמעט כל דבר שהוא, מכיל שבבים. אפשר לומר, שהשבבים הם אבני היסוד של העולם הדיגיטלי.

בשיחה עם עיתונאי כבר לפני יותר מעשור, אמרתי שהשבבים בעולם הדיגיטלי, הם המקבילים של הנפט בעולם התעשייתי, דלק לתפעול, לצמיחה ולפיתוח. הוא השתאה נוכח הקביעה, נראה לי שהיום זה כבר יותר ברור. 

השאלה הגדולה היא מה גרם למחסור ב'דלק' החיוני הזה שמרכיב את העולם שלנו?

אנשי העולם "גילו" את המחסור בשבבים בתקופת הקורונה, כאשר כולנו רצנו לקנות מחשבים וטלפונים חדשים כדי לעבוד מרחוק, ונתקלנו בעליות מחירים, עיכובים ובעיות באספקה.

האמת היא, שהמחסור המשמעותי בשבבים התחיל עוד הרבה לפני כן, ראשית, המוחות המפתחים נתקלו בעכבה טכנולוגית, עד לא מזמן, תעשיית השבבים רצה בקצב מטורף, או ליתר דיוק ע"פ "חוק מור"  (moore) התחזית של גורדון מור, אחד ממייסדי אינטל - מספר הטרנזיסטורים בשבב מכפיל את עצמו בערך בכל שנתיים. הביצוע של השבבים והמחשבים שהם מניעים , עלה בערך באותו הקצב.

_OBJ

מיום ליום, עולה המורכבות של השבבים וביחס ישר אליה גוברים קשיים בהטמעת רכיבים חדשים שיובילו לפיתוח שבבים. ההאטה בקצב המזעור, משאירה רכיבים יותר גדולים – קרי, עומס על מפעלי הייצור. 

מכאן, אנו מגיעים לבעיה הבאה: מורכבות השבבים, מובילה למורכבות ייצורם- בעבר, היו עשרות של חברות שידעו לייצר שבבים, והיום, ישנן חברות בודדות שיודעות לייצר את השבבים המתקדמים (ביניהן סמסונג, TSMC אינטל וחברות נוספות.  כך, שינויים בדרישה לשבבים מקבלים מענה איטי שמעכב את כל שרשרת האספקה.

לאילו שלא בקיאים בתעשייה, רוב החברות שמפתחות שבבים (למשל אפל, נבידיה) מייצרות אותם אצל יצרן נפרד – בעיקר אצל TSMC וסמסונג שמייצרת גם לעצמה. אינטל, מייצרת את השבבים של עצמה אבל בגלל הסיבוך שבדבר היא מייצרת גם ב TSMC תוך שאיפה לגדול ולהפוך ליצרנית עבור כולם וזו הסיבה לרכישת חברת TOWER. 

בנוגע לחברות היצרניות, הפעם, מדובר בתחרות מסובכת יותר מיריבות עסקית רגילה.

יצרניות השבבים העיקריות נמצאות בטיוואן, ארה"ב, קוריאה, וסין. מאחר והשבבים הם כאבני בניין לקדמה ולטכנולוגיה שמניעה את המעצמות קדימה, הם הופכים למצרך חיוני וכזה שאסור לפתח תלות פוליטית סביבו . אם בעבר הרחוק, היו מלחמות סביב מקורות מים, דרכי גישה למחצבים ובעבר הקרוב נפט וגז, היום זה הופך להיות גם סביב שבבים. וזו בדיוק הסיבה שהוא הפך להיות חלק מהמאבק הבין גושי, ארה"ב מול סין.

סין משקיעה טריליונים כדי להקטין את הפער הטכנולוגי ונפח הייצור מול המערב, וחלק מהאיומים שלה על טיוואן, שם ממוקמת TSMC, גדולת היצרניות שמייצרת עבור כל העולם, מעלים חששות שגוררים פעולות להקטנת התלות: ארה"ב חוקקה את ה ,Chips act-שמקדם תמריצים לחברות אמריקאיות וגלובליות לייצור ופיתוח מתקדם מקומי של שבבים תחת הסיסמה MADE IN AMERICA. בקיצור, מלחמת "התחמשות" טכנולוגית בין הצדדים. 

אם נסתכל על המצב הגיאופוליטי ועל המלחמה הזו בסקופ גלובלי, נתקל בנקודה מעניינת- עד לא מזמן, העולם היה כפר גלובלי של פיתוח, ועשה קפיצות כמעט דמיוניות בקדמה כאשר כל חברה פיתחה, ייצרה ושיווקה לפי אינטרסים כלכליים טהורים. כעת, בגלל המתח הגדל בין הצדדים (שנמשך כבר עשור), ישנו איסור חמור להעברת טכנולוגיות בין המעצמות (ארה"ב וסין). לכן, חברות טכנולוגיה צריכות לבחור צד:  האם לקבל השקעות סיניות או אמריקאיות, והאם לייצר בסין או בארה"ב. כמעט לא רואים שילובים, והעולם התגלגל קצת אחורה במובן הזה.

זהו מצב מורכב, כי חברות ענק אמריקאיות מייצרות ומשווקות בסין, (אפל, אינטל ורבות אחרות) ועדיין קיים אינטרס מובהק לא לאבד את השוק הזה. 

בארץ יש מגוון של חברות שמפתחות טכנולוגיות חדשות של שבבים, וחלק גדול מהחדשנות בתחום קורמת עור וגידים דווקא במדינה הקטנה שלנו. מעניין יהיה לראות, סביב איזה דגל יתייצבו מנהלי החברות הללו במלחמה הגיאופוליטית על טכנולוגיית השבבים.

הניחוש שלי הוא, שרוב החברות הישראליות ימשיכו לקבל השקעות אמריקאיות ולהתמקד בשוק האמריקאי ובמערב (זו לא הפתעה גדולה, שכן רוב הכלכלה הישראלית עובדת מול ארה"ב). זה לא בהכרח חיובי, אבל המציאות היא שיכולת התמרון של סטארטאפ ישראלי בתוך הפוליטיקות הללו, היא מוגבלת לעומת אפל שיכולה לייצר בסין למרות המצב.

בנוסף, מאחר וארה"ב מקדמת תמריצים להקמת מרכזי מו"פ באדמתה, עולה השאלה אם חברות כמו אינטל ימשיכו להשקיע במפעלי הייצור שלהם כאן בארץ לנוכח ההטבות המשמעותיות שהן מקבלות ממשלת ארה"ב. נדרשת חשיבה מעמיקה בנושא חשוב זה שנותן תעסוקה לאלפי עובדים ומהווה נתח משמעותי מהיצוא של מדינת ישראל.

עקב משברי הנפט הפוליטיים והתחממות כדור הארץ, העולם כבר משקיע שנים באנרגיה חלופית, וכמו שאנחנו רואים זה תהליך ארוך, יקר וקשה.

עולם השבבים הוא כל כך קריטי, והוא בעל עוצמה כלכלית עצומה, כך שעם טריליונים של דולרים שמושקעים בתחום, תמריצים ובעיקר עם היכולות של המוח האנושי, כדאי להמשיך לקדם את הטכנולוגיה העכשווית ולעבוד על טכנולוגיות חליפיות – זה יהיה אפילו יותר ארוך, קשה ויקר ממציאת מקורות אנרגיה חלופית, אבל זה אפשרי.

דדי פרלמוטר הוא סגן נשיא בכיר באינטל העולמית לשעבר וראש הוועדה להגדלת ההון האנושי בהייטק