לפעמים המציאות חזקה מהכול: ההתמודדות של שטראוס עם המשבר

לפעמים, המציאות חזקה מהכל. צריך לומר מראש: שום התנהלות אחרת של שטראוס לא הייתה מונעת את עוצמת המשבר ההולך ומידרדר. כמאמר הפתגם: טיפש שזרק אבן אחת (או סלומנלה) לבאר, גם החכמים ביותר לא ישיבו את המצב לקדמותו.

נתוני הפתיחה היו רעים מאוד. כי מכל החיידקים, נראה כי ההתחברות של שטראוס לסלמונלה היא הנזק הגדול ביותר שהיא יכלה להתמודד איתו. מה לעשות, יש מילים שנשמעות עם קול, מרביתנו שומעים סלמונלה ורואים מול העיניים את דמותו של רפי גינת מטיל אימה. עם החומוס המקולקל ושאר העוולות שהפכו לשמו השני.

ואם רפי גינת לא מספיק, אז התברר שהצרות של שטראוס באות בצרורות. כלומר, מדובר במשבר שעוצמתו הולכת וגוברת ככל שהתמונה מתבהרת. וכך, אנו לא מקבלים ריקול אחד אלא שרשרת ריקולים המשודרת ומהודהדת בכל אמצעי התקשרות והרשתות החברתיות ורק מעצימה את המשבר.

כלל ברזל במשברים כאלה הוא להיות שקופים ומכילים את הזעם הציבורי, תוך לקיחת אחריות. שטראוס עשו זאת בכל דרך, כולל מסיבת עיתונאים שבה עפרה שטראוס לקחה אחריות מלאה. אלא שבמקרה הזה, לנוכח עוצמת הדרמה, גם הכלל הראשון לא תקף, ולכן כל שנותר הוא לממש את מה שלימדו אותנו כשהיינו קטנים: כשמגיע גל גדול, להיכנס תחת המים ולחכות שהוא יחלוף. כי לא קיים פתרון קסמים ואין נסים והאסטרטגיה היחידה שצריכה לעניין כעת את החברה היא הדרך ליציאה מהמשבר.

נכון היה למנוע את המשבר מראש ולוודא שהמפעל פועל כשורה. הדרך חזרה לאמון הציבור תהיה ארוכה. בבסיסה יהיה הצורך בבניית אמון מחדש של קהל הצרכנים, שיקוף של הפקת לקחי המשבר הכלכלי ומניעת הישנותו ותוכנית מגירה למשבר הבא.

פעם, לפני עידן הרשתות החברתיות, משברים כאלה היו חיים רק מעל דפי העיתונות, ברדיו ובטלוויזיה - ולכן ניתן היה בדרכים יצירתיות למזער נזקים. היום, כשהשד יצא מן הבקבוק, אין דרך אמיתית להחזיר אותו, אבל יש חובה להקדיש את כל האמצעים והמשאבים לבניית המותג מחדש, במובנים רבים.

אבי זיתן הוא מומחה לשיווק ואסטרטגי; צחר רותם הוא יועץ לשיווק וניהול משברים בזירות הדיגיטל