האיש שמאחורי הסנקציות על איראן: "ביידן לא רצה לאכוף אותן"

כדי להילחם במשטר האייתוללות באיראן, צריך קודם להבין איך הוא חושב; לא רק על הצבא ותוכנית הגרעין, אלא גם, אולי בעיקר, על הכלכלה. מעטים מכירים את הכאבים ואת מנגנוני ההישרדות של המשטר האיראני כמו מיאד מאלקי (Miad Maleki), יליד איראן, שעבר לארה"ב בגיל 17 ובהמשך הפך לאחד האנשים שהיו מעורבים בעיצוב מנגנון הסנקציות האמריקאי נגד טהרן.

עכשיו, כשהאפשרות להסלמה מחודשת מול איראן עדיין מרחפת באוויר, יש לו תובנות חדות על מה באמת מפעיל לחץ על המשטר האיראני - ומה פשוט לא עובד.

"רק שרידות המשטר מעניינת אותם"

מאלקי ביקר בישראל לאחרונה כחלק ממעורבותו בסטארט-אפ הישראלי טנגוס (Tangos), שהוקם על ידי היזם הסדרתי אייל אזולאי ומפתח פלטפורמת AI המבצעת חקירות אוטונומיות מקצה לקצה של פשעים פיננסיים. את גילו הוא מסרב להסגיר ("מטעמי בטיחות"), אך הוא מוכן לשתף כי מונה לתפקיד Chief Sanctions Officer בחברה - מבלי לפרט מה כולל התפקיד בפועל.

הוא נולד באיראן לאם יהודייה ולאב בהאי. "זה בעצם אומר ששני הצדדים במשפחתי נרדפו על ידי השלטונות באיראן. חוויתי מקרוב איך השלטון האיראני חונק את העם מבחינה כלכלית וחברתית. עניין אותם תמיד רק שרידות המשטר, זו גם הסיבה היחידה שהם הסכימו לסיים את מלחמת איראן-עיראק. אני זוכר את עצמי קם בארבע לפנות בוקר, בחושך ובקור, כדי לעמוד שעות בתור ללחם וחלב למשפחתי".

לאחר שעזב את איראן כאיש צעיר, מלאקי התגייס לחיל האוויר האמריקאי ושירת שם כארבע שנים, בין השאר גם במשמר הלאומי האווירי. משם הוא עבר לתפקיד אנליסט בפיקוד המרכז של ארצות הברית (U.S. Central Command), תפקיד שאותו מילא כשש שנים ועסק ככל הנראה בניתוח אסטרטגי ומודיעיני של פעילות איראן, משמרות המהפכה ומיליציות פרוקסי כמו חיזבאללה, חמאס והחות'ים.

התחנה המקצועית הבאה הייתה מרתקת לא פחות: חוקר סנקציות במשרד לפיקוח על נכסים זרים (OFAC), במשרד האוצר האמריקאי. משם, לאחר שנה בתפקיד, מאלקי המשיך ל-8 שנים נוספות במשרד לפיקוח על נכסים זרים (OFAC), בו התקדם עד לתפקיד סגן מנהל.

במסגרת תפקידו היה מאלקי מאדריכלי קמפיין הסנקציות האמריקאי נגד איראן. הוא פיקח על סנקציות פיננסיות וחקירות ביותר מ-35 תוכניות סנקציות, ניהל צוות של יותר מ־100 חוקרים, אנליסטים ומנהלים, והוביל סימון והטמעת סנקציות נגד יותר מ־5,000 אישים וגופים.

"מעדיפים פתרונות התאבדותיים"

כיום הוא מזהיר שהאמריקאים (ואנחנו) מתמודדים עם "חתול חולה כלבת שנדחק לפינה", כלשונו. "כשאני שומע כיום אנשים שאומרים שאולי ארצות הברית לא צריכה לעשות כלום חוץ מלשבת בשקט ולהמתין שההנהגה האיראנית תקרוס בעקבות קריסת הכלכלה, אני חושב שזה דווקא רעיון לא רע", הוא אומר - ומייד מסייג: "אבל, חייבים להביא בחשבון שהמשטר באיראן לא יישב בשקט עד רגע הנפילה. הם יהרגו כמה שיותר אנשים, וישתמשו בטילים ומל"טים ככל שרק יוכלו. אם הם יוכלו להרוג 80-90 מיליון איראנים רק כדי להישאר בשלטון, הם לא יהססו לעשות זאת. סגירת מצרי הורמוז הייתה צעד בסדר גודל גרעיני - והם בחרו ללכת על זה. לכן, אם מישהו אומר לכם שהמשטר הזה לא ישתמש בפצצת אטום גם אם תהיה לו כזו, דעו שזה בולשיט. הם כבר הראו שהם מעדיפים פתרונות לא הגיוניים והתאבדותיים כמו סגירת מצרי הורמוז, כך שאם תהיה להם פצצת אטום, הם בוודאות ישתמשו בה".

מאלקי תומך בעקביות במהלכיו של הנשיא טראמפ, ש"זכו" ועדיין "זוכים" בארה"ב ומחוצה לה בקיתונות של ביקורת על חוסר החלטיות, גמגום והעדר ראייה לטווח רחוק (או קצר). "טראמפ לא החלטתי? אני לא רואה את זה כך. ברור שהוא נרתע מחזרה למתקפות האוויריות. הוא רואה את הלחץ שמופעל על האיראנים באמצעים כלכליים וצבאיים על הקרקע, ומקווה שזה ישכנע אותם להתפשר. הוא גם רואה שמדינות המפרץ מאוד פגיעות ויודע שאם יתקוף עכשיו, ייקח זמן לחזור לשולחן המשא ומתן בהמשך. וזה אחרי שכבר נוצר עכשיו לכאורה מומנטום למשא ומתן כזה. טראמפ באמת מקווה עדיין שאיראן תסכים לעסקה".

איזו עסקה בדיוק? נראה שהאיראנים רק מקשיחים עמדות.

"אני לא חושב שזה המצב - ואסביר. הנהגת איראן נמצאת כיום במצב ייחודי, שהיא לא הייתה בו מאז עלייתה לשלטון ב-1979. המצב מקשה עליה מאוד לקבל החלטות, גם אם הן קריטיות. במשך שנים עמדו בראש איראן מנהיג עליון וממשלה, שכללה גורמים מתונים וקיצוניים. בכל קונפליקט עם המערב איראן שלחה את הגורמים המתונים בממשלה לנהל את המו"מ - ותלתה בהם את האשמה, אם המו"מ נכשל".

אז מה השתנה?

"כיום איראן במצב שונה מאוד: המנהיג העליון הנוכחי (מוג'תבא ח'אמנאי - ד.א) חלש מאוד, הוא כנראה פצוע ואין לו כוח פוליטי וצבאי כפי שהיה לאביו שחוסל. יכולת קבלת ההחלטות באיראן נפגעה קשות וההנהגה נדחקה לפינה בעייתית מאוד מבחינתה. הם נדרשים לוותר על תוכנית גרעין שהשקיעו בה כמעט טריליון דולר במשך יותר משלושה עשורים. תוכנית הגרעין היא הדבר הכי חשוב להנהגה האיראנית, משהו שלמענו הם היו מוכנים להיכנס למלחמה עם שני כוחות-העל של האזור: ארה"ב וישראל.

"שימו את עצמכם בנעליהם: ההנהגה האיראנית מבינה שכל החלטה שלה תעמיד במבחן את המשך קיומה. נכון, הם דיקטטורה ולא חייבים דין וחשבון לאזרחים, אבל הם גם מעולם לא היו קרובים כל כך לקריסת מערכות. מה גם שהכלכלה האיראנית כבר קרסה".

הנתונים לגמרי הולכים עם מאלקי: לפי תחזית קרן המטבע הבינלאומית, כלכלת איראן תתכווץ השנה ב-6.1%, בעוד האינפלציה תזנק ל-68.9%. הריאל האיראני כבר נסחר סביב 1.32 מיליון ריאל לדולר, ושיעור האבטלה הרשמי באיראן עומד על כ-25% מכוח העבודה.

למעשה, מאלקי סבור שהמצב הכלכלי אף חמור יותר: "האיראנים עצמם כבר מודים בשיעורי אבטלה של 30%–40%. האינפלציה עמדה על 67% בתחילת המלחמה, וכמובן צפויה להחריף לאחר סיומה. אינפלציית המזון באיראן דוהרת בקצב שנתי של 116%. בתוך שנה בלבד, כ-90% מכוח הקנייה של האיראני הממוצע נשחק".

בישראל דווקא יש לא מעט אנשים שתופסים את המצב הנוכחי כניצחון איראני: המשטר לא נפל, הגרעין לא נמסר, מצרי הורמוז סגורים ואיראן הצליחה לשתק באימה את כל שכנותיה חסרות ההגנה במפרץ.

"סגירת מצרי הורמוז הייתה משימת התאבדות מצד האיראנים, מאחר שהיא פוגעת בכלכלה שלהם יותר מבכל כלכלה אחרת. אם מתייחסים להנהגה האיראנית כמו יישות שפועלת ממניעים רציונליים, אפשר לומר שזו הייתה טעות מצידם, אבל הם לא פועלים ככה ולא מונעים משיקולים הגיוניים. המשטר הזה יעשה הכל למען שרידותו. כרגע הם נמצאים בנקודה שבה הם ממש בונים על הלחץ שהמערב יפעיל על טראמפ לסיים את המלחמה. הם בודקים האם יוכלו לקנות לעצמם קצת זמן עד להחלפת הממשל בארה"ב, או עד לאובדן עניין מערבי במה שקורה בחזית הזו. בשלב זה, הם יותר חוששים מאיומים מבית מאשר איומים חיצוניים. זו הסיבה גם שהם ניתקו את האינטרנט באיראן למשך יותר מ-70 ימים, למרות שזה גורם להם נזק יומי של 80 מיליון דולר. אם הלחץ המקומי יחזור, עם מחאות והפגנות גדולות, זה כנראה יהיה הרגע בו הממשל האיראני יהיה מוכן לפשרות ארוכות טווח, כמו הקפאת תוכנית הגרעין ל-20 שנים".

למה שאנשים באיראן ייצאו לרחובות שוב, אחרי שכבר ברור להם שהשלטון ומשמרות המהפכה יירו בהם בכוונה להרוג?

"אם היית שואל לפני 20 שנה אנשים באיראן אם הם מוכנים לצאת לרחובות כדי לחולל מהפכה, הם היו אומרים לך שכבר הייתה להם מהפכה אחת, ב-1979, והיא הביאה אותם למצב בו הם נמצאים. אבל, בשנים האחרונות הלך המחשבה הזה השתנה לחלוטין ואנחנו רואים סיבוב אחרי סיבוב של מחאות והפגנות באיראן, בעיקר עקב המשבר הכלכלי. ירו במפגינים איראנים כבר ב-2019, והם חזרו לרחובות ב-2020. ירו בהם עוד פעם, אבל הם חזרו גם ב-2022, 2024 ו-2026. יש גבול למה שהשלטון באיראן יכול לעשות כדי לדכא את העם".

"ההנהגה האיראנית סומכים על השמאל בארה"ב"

באופן לא מדי מפתיע, מאלקי מנסה לגונן על מנגנון הסנקציות האמריקאי שעל פניו לא הצליח לקפל את האיראנים במשך השנים. "אכן הוטלו סנקציות על איראן במשך שנים רבות", הוא אומר, "אבל האם הסנקציות הללו נאכפו כראוי - זו כבר שאלה אחרת. כשהייתי במשרד האוצר לקח לנו שנתיים לתוך הקדנציה הראשונה של טראמפ להחזיר את הסנקציות כך שישפיעו על כלכלת איראן. אחר כך ג'ו ביידן נבחר לנשיאות והוא לא ממש רצה לאכוף את הסנקציות. ביידן אחראי לארבע שנים שבהן הסנקציות על איראן לא נאכפו. אחרי ה-7 באוקטובר 2023 חלק מהסנקציות הוחזרו, אבל עדיין לא נאכפו באופן קפדני. סנקציות אפקטיביות רק כשהן נאכפות בעקביות ובהתמדה - והסנקציות על איראן לא היו כאלו. למרות זאת, הן כן עבדו, הסנקציות הן הסיבה ליותר מ-60% אינפלציה באיראן. כיום, בשילוב עם המצור הימי, הן מחלישות מאוד את איראן".

נכון, אבל ראינו שמשבר כלכלי לבדו לא מספיק.

"המשבר הכלכלי הוא בעיה מערכתית מתמשכת, כרונית, באיראן. אבל בסופו של דבר, האנשים באיראן, הקורבנות המרכזיים של המשטר, הם אלה שיצטרכו לקום ולשים סוף לסיוט הזה".

מה נקודת האור מנקודת הראות של השלטון באיראן? על מה הם בונים?

"כרגע, בעיקר על המתנגדים לטראמפ. האקלים הפוליטי בארה"ב לא עוזר לפתור את הבעיה הביטחונית הקיימת כיום מול איראן. חלקים בפוליטיקה האמריקאית נראים כמי שמעדיפים את איראן על הנשיא האמריקאי. הם היו מוכנים שטראמפ יפסיד במלחמה ושהאיראנים ינצחו, רק כדי שזה ישרת את האינטרסים הפוליטיים הפנימיים שלהם בארה"ב. ההנהגה האיראנית יודעת את זה ובונה על זה, הם סומכים על השמאל בארה"ב שילחץ על הנשיא ויוביל לסגור עסקה מהירה עם איראן, שתספק לשלטון חבל הצלה".

מה לדעתך יקרה בשבועות הקרובים?

"קשה ממש להעריך, אבל אם מסתכלים רק על המספרים, בלי הרטוריקה, רואים את עומק המשבר הכלכלי ואת היקף התבוסה הצבאית של המשטר באיראן. כל זה אמור להוביל אותם לפשרה כלשהי. בקרוב יהיה גם מחסור בדלק באיראן וזו צפויה להיות נקודת מפנה מבחינה מקומית. מצד שני, צריך לזכור שכל עוד מתנהלת מלחמה, הביקושים באיראן כבושים וכך גם האינפלציה. במובן מסוים, השלטונות מאיראן צריכים לחשוש דווקא מסיום המלחמה והמצור, משום שחזרה לשגרה תקפיץ את האינפלציה באיראן לגבהים לא מוכרים. איך שלא נסתכל על זה, הם בנקודה בעייתית מאוד, הרבה יותר גרועה מנקודת הכניסה שלהם למלחמה. הכלכלה שלהם ממוטטת, כל שכבת ההנהגה חוסלה ואין להם יותר אמצעי הגנה צבאיים".