"בהתחלה התביישתי, היום זה מעצים אותי"

עד לפני זמן לא רב, עבודה זמנית נתפסה בעיקר כתחנה בחייהם של צעירים: משמרות בין הצבא לטיול, מלצרות בזמן התואר או פתרון קצר עד למציאת המשרה הראשונה. אלא שהפרופיל הזה משתנה במהירות.

לפי נתוני Xtras, פלטפורמה דיגיטלית המחברת בין עסקים לעובדים זמניים, בחודש יוני מספר העובדים הפעילים בני 26 ומעלה עבר לראשונה את מספר הצעירים מהם. הקבוצה הגדולה ביותר הייתה בני 30 ומעלה, שהיוו כמעט 37% מכלל העובדים הפעילים בפלטפורמה. לשם השוואה, בתקופה המקבילה אשתקד בני 22-25 היו הקבוצה הגדולה ביותר והיוו כ-40% מהעובדים, ואילו שיעור בני ה-30 ומעלה עמד אז על 18.6% בלבד.

אצל אלכס, בת 47 ואם חד-הורית לארבעה, הכניסה לעולם הזה התרחשה לפני כשנה וחצי. במשך רוב שנותיה היא עבדה כשכירה במשרות מלאות, אבל אז החליטה לצאת לדרך עצמאית בתחום הייעוץ. העסק החדש עדיין לא מילא את לוח הזמנים ולא יצר הכנסה מספקת, ומנגד היא לא הייתה יכולה להתחייב למשרה נוספת, אפילו לא בחצי משרה. "הייתי צריכה לשמור על ביטחון כלכלי מסוים, אבל לא יכולתי להתחייב למשרד", היא מספרת. "מה שמתאים לי הוא הגמישות. אם יש לך יכולת לעבוד, את עובדת, ואם את לא יכולה, את לא עובדת. זה התיישב טוב עם הניסיון שלי לבנות את עצמי כעצמאית".

מאז היא עבדה בין השאר במאפייה, בבית מלון ובמסגרת מגורים לילדים עם אוטיזם בתפקוד נמוך. היא בוחרת את המשמרות בדרך כלל כשבוע מראש, אבל לעיתים מוצאת עבודה גם מהיום להיום. עם הזמן נוצר גם קשר למקומות מסוימים: "עם הילדים זה כבר לא רק עניין של עבודה. לאט לאט את מכירה אותם ומרגישה מחויבות. אם אני רואה שם משמרת, הנטייה שלי תהיה לקחת אותה". במלון שבו עבדה פעמים רבות קרה תהליך דומה. ההיכרות עם האנשים והמסגרת הפכה מקום שהגיעו אליו תחילה למשמרת בודדת לכתובת קבועה יחסית, גם בלי התחייבות למשרה מלאה.

הגמישות אינה מבטלת מבחינתה את הצורך להציב גבולות. אלכס משתדלת לא לקחת עבודות שמשלמות פחות מ-45 שקלים לשעה, ואם משמרת מסוימת קשה מדי או שהמקום אינו מתאים לה, היא פשוט אינה חוזרת. "בעבודה רגילה, גם אם אחרי שבוע או חודש את מבינה שזה לא מתאים, עדיין יש פרוצדורה של לעזוב ולהודיע. פה, אם הגעתי למקום וראיתי שבפעם הבאה זה לא יתאים לי בשום אופן, אני פשוט לא אלך לשם שוב".

הסיפור של אלכס ממחיש מדוע השינוי אינו מסתכם בעלייה בגיל העובדים. עבודה זמנית הופכת עבור חלק מבני ה-30, ה-40 וה-50 לכלי שמאפשר להם לחבר בין עצמאות, הורות ומקור הכנסה נוסף, ועבור אחרים לרשת ביטחון בתקופה של פיטורים וחוסר ודאות. "החברה מצפה ממך שבגיל מסוים זה כבר לא משהו שתעשי", אומרת אלכס. "צריך לשחרר את הבושה. כל דבר הוא הזדמנות. למדתי הרבה מהעבודות האלה והן פתחו לי אופקים נוספים. אם לא מנסים, לא יודעים מה זה".

השינוי שהתחזק מאז 7 באוקטובר

עמית אוסטרייכר, מנכ"ל Xtras, הקים את הפלטפורמה לאחר שנים בענף האירועים, כשמצא את עצמו מחפש שוב ושוב עובדים להיקפים משתנים. בתחילת הדרך המערכת התמקדה בעיקר באירועים ופנתה באופן טבעי לצעירים, אך בקורונה התרחבה לעבודות ליקוט, ייצור, אריזה, לוגיסטיקה ואדמיניסטרציה. השינוי, לדבריו, התחזק אחרי 7 באוקטובר. צעירים רבים גויסו למילואים, חייהם של עובדים אחרים התערערו, וחלקם חיפשו ערוץ הכנסה מיידי עד שיוכלו להתייצב מחדש.

לדבריו, לא מדובר רק בעובדים שמחפשים פתרון ליום או לשבוע. "אנחנו מתעסקים גם בתעסוקה חלקית, ובעיניי זה העתיד של סוג העבודה הזה", הוא אומר. "זה יכול להיות אדם שפותח עסק ועדיין לא מרוויח ממנו מספיק, הורה שרוצה עוד 2,000 שקלים בחודש, או סטודנט שרוצה הכנסה לאורך זמן אבל לא יכול להתחייב למשרה מלאה".

זה גם השינוי שאוסטרייכר מבקש מהמעסיקים להפנים. התפיסה שלפיה עובד זמני הוא בהכרח עצלן, לא יציב או חסר מחויבות, לדבריו, כבר אינה מתאימה לשוק. "עובד שעובד בתנאים שלו עובד הרבה יותר טוב והרבה יותר מרוצה", הוא אומר. "יש לקוחות שאומרים לנו: ניסינו לגייס את העובד אלינו כי הוא עובד נהדר, אבל הוא לא רוצה. הוא פשוט לא מוכן לבוא לעבוד בתנאים שלנו". במקום להתעקש על עובד אחד שיגיע חמישה או שישה ימים בשבוע במשך שנים, הוא מציע למעסיקים להרכיב את כוח האדם מכמה עובדים שמעוניינים ביומיים או בשלושה בשבוע.

גם התגמול אמור לשקף את אופי ההעסקה. לפי אוסטרייכר, השכר השעתי במשרות המוצעות בפלטפורמה נע בדרך כלל בין 45 ל-70 שקלים, בהתאם לסוג העבודה ולתקופה. "עובד זמני בדרך כלל מקבל שכר גבוה יותר, כי הוא מגיע לסגור חור כשצריכים אותו", הוא מסביר. עם זאת, רוב המשרות עדיין אינן מקצועות הדורשים הכשרה ממושכת, אלא עבודות ליקוט, אריזה, מחסן, שירות ואדמיניסטרציה בסיסית. היתרון המרכזי לעובד נמצא בשליטה: אם נקבע לו ריאיון עבודה או שהוא התקבל למשרה חדשה, הוא יכול לשנות את התוכניות בלי להיתקע בתקופת הודעה מוקדמת.

עבור אלכס, המפגש עם העבודות האלה כלל גם התמודדות עם הסטיגמה. היא בעלת תואר ראשון במזרח תיכון ובתקשורת ותואר שני בתקשורת, ובעבר ניהלה מערכים גדולים. בתחילה התקשתה לספר לסביבה שהיא עובדת במלצרות ובמשמרות זמניות. "עברתי תהליך עם עצמי. אני אישה משכילה ומבוגרת, יש לי קריירה יפה, ובהתחלה זה היה לי מוזר ואפילו התביישתי", היא אומרת. "אבל לאט לאט הפסקתי להרגיש לא בנוח. להפך, התחלתי להרגיש שזה מעצים אותי. אני זאת שעושה הכול כדי לפרנס את הילדים שלי".

אלא שלא אצל כולם מדובר רק בבחירה באורח חיים גמיש. רועי ברק מחברת ההשמה להייטק Recrutex מצביע גם על עובדים מנוסים ומשכילים שנפלטו ממקצועם ומתקשים לחזור אליו. לדבריו, גלי הפיטורים שהחלו במשבר ההייטק והצמצום בתקנים בעקבות כניסת כלי AI דוחפים יותר אנשים לחפש פתרון זמני. הוא מדגיש כי ההייטק עצמו עדיין אינו שוק מרכזי של משרות זמניות: מפתחים ומהנדסים נשכרים בדרך כלל כפרילנסרים לפרויקטים, בעוד שמשרות זמניות נפוצות יותר באדמיניסטרציה, הנהלת חשבונות, מטבח, מלצרות, אבטחה ומוקדי שירות.

"ממש לפני שעה דיברתי עם עורכת דין שמחפשת את העבודה הראשונה שלה אחרי ההתמחות, ובינתיים מחפשת עבודה זמנית כי היא לא מצליחה למצוא משרה בתחום", מספר ברק. "אצל אנשים מבוגרים שמפרנסים ילדים ומשפחה יש יותר נכונות להתגמש ולעבוד כדי לפרנס את הבית. צעיר שגר אצל ההורים ואין לו שכירות, ארנונה והוצאות יכול לפעמים להרשות לעצמו לחכות כמה חודשים לעבודה שהוא רוצה".