התגרות בטראמפ או פתרון לחרם הכלכלי? מאחורי ההסכם החדש בין ישראל להודו

ישראל והודו חתמו בשבוע שעבר על שורת הסכמים כלכליים, כשהבולט שבהם הוא הסכם להגנת השקעות, שמטרתו לעודד השקעות ישראליות במדינה האסייתית דרך הבטחת הגנות על המשקיעים מפני צעדים רגולטוריים לא הוגנים. ברקע, המתיחות הכלכלית בין ארצות הברית לניו דלהי הגיעה באחרונה לשיאים חדשים. האם החתימה על ההסכם עכשיו היא ניצול חכם של הזדמנות כלכלית-מדינית, או דווקא אצבע מסוכנת לעין העצבנית והלא צפויה של דונלד טראמפ?

נשיא ארצות הברית, נזכיר, הטיל לאחרונה מכסים בשיעור של 50% על יבוא מהודו - 25% מכס בסיסי ו-25% עונש על רכישת נפט מרוסיה. ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, הגיב באופן מפתיע בהשקת רפורמת מס שאמורה להקטין את התלות של הודו בסחר חוץ. אחת הדרכים לעשות זאת היא לגוון את מקורות סחר החוץ - ופתאום ההסכם, שעליו חתם שנוא האיחוד האירופי, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', נראה כמו החלטה חכמה בעיתוי כמעט מושלם.

נתוני הסחר הדו-צדדי הנוכחיים בין ישראל להודו הסתכמו ב-2024 ב-3.1 מיליארד דולר - נתון לא מרשים במיוחד, אבל כזה שמעיד על פוטנציאל גדול לשיפור. "מבחינה כלכלית טהורה, ההסכם עם הודו טוב ונכון לישראל", אומר רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות. "ישראל היא משק פתוח אבל יחסית קטן, שצריך שותפות סחר גדולות וצומחות כמו הודו. החיבור להודו נכון בעיקר בתקופה שבה אירופה, שותפת הסחר הגדולה של ישראל ביחד עם ארה"ב, מאיימת להקפיא קשרים מסחריים עם ישראל. ישראל חייבת לגוון את יעדי הייצוא ומקורות היבוא שלה".

מניתוח נתונים שאספה חברת המידע העסקי הגלובלית דן אנד ברדסטריט עולה כי החברות הישראליות לא ממש מחכות להזמנה רשמית להיערך לכניסה להודו. לפי הנתונים, מתחילת השנה חלה עלייה ניכרת בהיקף חיפושי המידע של חברות הודיות וכן בדיקת ספקים מקומיים כחלק מבחינת שיתופי פעולה. בדומה, נראה כי גם בהודו מעוניינים בשיתופי פעולה כלכליים וככל שהמגעים בין המדינות התקדמו להסכם, חלה מגמה של עלייה בהיקף חיפושי המידע על גופים ישראליים.

מפילוח הנתונים עולה כי בישראל מתעניינים בעיקר גופים וארגוני בריאות מקומיים כחלק משיתוף פעולה, מיזמים בתחומים הפינטק והפיננסים וכן חברות בתחומי הפארמה והבריאות הדיגיטלית. מאידך, בהודו מתעניינים בסטארט-אפים וחברות בתחום הייצור הביטחוני והדיפנס, על רקע שיתוף פעולה ממושך בתחום זה בין ישראל להודו. כמו כן ניכר עניין בתחומי טכנולוגיות אגרו-טק, חקלאות ופתרונות השקיה.

הזנב הארוך של התעשייה הביטחונית

"החשיבות הגדולה ביותר של ההסכם בין ישראל להודו היא באספקט ההצהרתי שלו", מעריכה ענת ברנשטיין רייך, מנהלת בנקאות ישראל-הודו בקבוצת BDO, ונשיאת לשכת המסחר ישראל-אסיה וישראל-הודו. לדבריה, "עצם החתימה מהווה מסר חשוב לקהילות העסקים של הודו וישראל ששתי המדינות מחויבות זו לזו גם בתחום העסקי. זה אומר שהשותפות האסטרטגית בין המדינות לא מתמצה רק בצד הביטחוני או הדיפלומטי".

ברנשטיין רייך, שעובדת על קו ישראל-הודו כבר 27 שנים, היא ככל הנראה הגורם הישראלי הכי מנוסה כיום בסחר עם חברות וגורמי ממשל הודיים. "הנהנות הראשונות הן חברות התעשייה הביטחונית - אלביט, רפא"ל ותעשייה אווירית. עם זאת, חשוב לזכור שלחברות האלו יש 'זנב ארוך' של משהו כמו עוד מאה חברות ישראליות, שמספקות ומייצרות עבורן. רבות מהחברות הנלוות, בעיקר בתחום הצבאי, יצטרכו להיכנס להודו ולהתחיל לייצר חלק מהרכיבים מתוך הודו, כדי לעמוד בחוק הייצור ההודי המחייב שחלק מהייצור ייעשה על שטח מקומי. אלו חדשות טובות לכלכלה הישראלית, משום שהחברות הביטחוניות שלנו ייקחו איתן ישירות לתוך השוק ההודי הענקי עוד המון חברות נלוות. חלק מהחברות האלו יוכלו להשתמש בחברות הביטחוניות ככרטיס כניסה להודו, אבל להמשיך משם גם למוצרים לא ביטחוניים וללקוחות בינלאומיים הפועלים בהודו".

מה עם התעשייה "הרגילה", שאינה ביטחונית?

"הודו נכנסת כיום מאוד חזק לתעשיית המוליכים למחצה, לאחר שבקורונה הם הבינו ששרשראות האספקה שלהם פגיעות. הממשלה ההודית החליטה לתמוך בתעשיית המוליכים למחצה ואף לסבסד אותה, וזה כמובן רלוונטי להרבה חברות ישראליות שמתממשקות לתחום זה. טאואר סמיקונדוקטורס הישראלית מחפשת בהודו שיתוף פעולה משמעותי, הם כבר היו במגעים עם כמה חברות הודיות ועוד לא בטוח שמצאו את השותף המתאים, אבל הם לבטח עובדים על זה. הודו הולכת להיות האב משמעותי של מוליכים למחצה, וזו הזדמנות לחברות ישראליות רבות".

לחברות ההיי-טק הישראליות יש מה לחפש בהודו?

"בהחלט. זה שיתוף קלאסי, בהודו יש מאגר טאלנטים של כ-5 מיליון מהנדסים ועובדי היי-טק. כל שנה נוספים עוד כ-300 אלף מהנדסים למאגר, רובם ככולם בשכר נמוך. רק טבעי שיהיה שיתוף פעולה - וזה אכן קורה. לאמדוקס יש בהודו שני קמפוסים גדולים, נס טכנולוגיות, נייס וחברות נוספות נמצאות שם גם כן. בדרך כלל, החדשנות מפותחת בישראל ואז מעבירים את הפעילות להודו לשלב הייצור".

פערי שכר המהנדסים בין ישראל להודו עדיין משמעותיים?

"השכר בהודו יותר זול, אבל הוא עולה כל הזמן מהסיבה הפשוטה שכל העולם נכנס להודו. כל החברות הגלובליות הגדולות בתחום ההיי-טק פותחות משרדים ומרכזי פיתוח בהודו. יש מרוץ אחרי טאלנטים בהודו, ולכן השכר עולה. עם זאת, ברמות היותר נמוכות של המהנדסים, אפשר בהחלט לפתח בהודו מוצרים ב-60% מהעלויות בישראל".

משבר מול ארה"ב? לא באמת

מנחם וברנשטיין רייך לא נשמעים מודאגים מדי, מהאפשרות שישראל תעורר את זעמה של ארה"ב עקב חתימת החוזה עם הודו בעיתוי הנוכחי. "הודו מכירה עכשיו בצורך להתקדם מהר מבחינה טכנולוגית - ולישראל יש הרבה לתת לה. במבט קדימה, נראה לי שבסופו של יום האינטרסים המשותפים של ארה"ב והודו יכתיבו הסכם סחר בין שתי המדינות".

ברנשטיין רייך לוקחת את אי הדאגה צעד או שניים הלאה. "לא הייתי מתייחסת לעניין הזה (מכס של 50% מארה"ב, ד"א) יותר מדי ברצינות", היא אומרת. "טראמפ ומודי כבר הצהירו השבוע ששתי המדינות הן שותפות אסטרטגיות וידידות טובות, שמנהלות מגעים להורדת שיעור המכס. אני לא רואה כאן בעיה לטווח ארוך. זה היה שריר שטראמפ עשה, אבל האינטרסים המשותפים חזקים יותר מכל מאבק זמני. אני גם לא רואה את האמריקאים כועסים על ישראל בגלל ההסכם עם הודו. ארה"ב רוצה שהודו תהיה הכלכלה החזקה ביותר במזרח הרחוק, והיא מעוניינת ביחסים אסטרטגיים בין ישראל להודו. בשורה התחתונה, ארה"ב והודו הן שתי מעצמות כלכליות, החולקות ערכים משותפים כמו דמוקרטיה ופועלות בתלות הדדית".

אבל טראמפ מדבר כל הזמן על החזרת הייצור לארה"ב

"האמריקאים צריכים את הודו. כמה שטראמפ ידבר על 'אמריקה תחילה', גם הוא יודע שאי אפשר לייצר הכל במחירים הקיימים בארה"ב. זה לא עובד. מעבר לכך, אם ארצות הברית מעדיפה לא לחזק את סין, היא צריכה לפנות להודו וליצור שם בסיס חזק של ייצור".

"הישראלים ישירים מדי"

אז מה בכל זאת יכול להשתבש להודו ולשותפות הסחר שלה? מנחם מבקש להדגיש את הסיכוי לפני הסיכון: "התוצר של הודו במונחי כוח קנייה עמד בשנה שעברה על 16 טריליון דולר, מה ששם אותה במקום שלישי בעולם, אחרי ארה"ב וסין. במקביל, התוצר לנפש שלה יחסית נמוך בגלל ריבוי האוכלוסייה, כך שמבחינה זו יש לה עוד מקום רחב לשפר את קצב הצמיחה בשנים הבאות".

כבר עכשיו היא בקצב מהיר מאוד

"נכון. הודו צמחה ברבעון השני השנה בקצב שנתי של יותר מ-7%, לעומת קשיים בצמיחה בסין, סטגנציה בארה"ב ומיתון בחלק ממדינות אירופה. הודו גם מתאוששת יפה מאוד מחולשה שפקדה אותה במהלך המחצית השנייה של שנה שעברה, ומצליחה למתן יפה את האינפלציה, מ-6.2% לפני עשרה חודשים ל-1.5% כיום. גם הריבית בהודו החלה לרדת, מרמה של 6.5% בשיא ל-5.5%. גם זה יתרון, מפני שאם הודו תיקלע לקשיים יש לה עוד לאן להוריד את הריבית".

באיזה תרחיש היא עלולה להיקלע לקשיים?

"אולי אם יחריף הסכסוך מול ארה"ב. הייצוא של הודו עדיין לא ברמה מספיק חזקה, ורובו מופנה לארה"ב. כלכלה כמו שלה צריכה עודף במאזן הסחר שלה, אבל להודו יש גירעון. הגירעון הזה יכול לגדול, אם המכסים הגבוהים מצד ארה"ב יימשכו. יחס החוב-תוצר שלה גבוה יחסית למדינה מתפתחת, מעל 80%. הנתון הזה זינק בהודו בתחילת העשור הנוכחי, בין השאר על רקע הקורונה שפרצה אצל שכנתה סין. הודו אמנם הורידה את יחס החוב-תוצר שלה בארבע השנים האחרונות, אבל הוא עדיין ברמה גבוהה".

ברנשטיין רייך רואה בראש ממשלת הודו מודי, נקודת אור בוהקת. "יש הערצה עצומה אליו ברחוב, הוא ראש ממשלת הודו כבר מ-2014. זו הקדנציה השלישית שלו והוא מצעיד את הודו להיות מעצמה כלכלית וכוח גאו-פוליטי חשוב", היא מסבירה. "היעד המוצהר שלו הוא להפוך את הודו עד 2047 למדינה מפותחת, עם תל"ג לנפש של 13 אלף דולר - קפיצת מדרגה לעומת מה שיש כיום".

מה היחס שלו לישראל?

"הוא אוהב את המדינה שלנו עוד מהתקופה שהיה ראש ממשלת גוג'רט, אחת מהמדינות החזקות מבין 28 המדינות (States) בהודו. הוא הגיע פעם לישראל לתערוכה, התלהב מאוד ונשאר בקשרי ידידות חזקים עם גורמים ישראלים. נטפים בחרה להקים מפעלים אצלו, בגוג'רט. הוא היה בקשרי ידידות טובים מאוד גם עם השגרירים שלנו וכאשר נתניהו והוא נפגשו ב-2014, בשולי עצרת האו"ם, נוצרה ביניהם ידידות ובהמשך שיתוף פעולה מאוד הדוק בין ישראל להודו. בשבעה באוקטובר מודי היה בין הראשונים לצייץ שחמאס זה טרור, הוא הביע דעה נחרצת נגד מה שקרה. ללא ספק, הוא ידיד אמת של ישראל".

מה היית ממליצה כיום לאנשי עסקים ישראלים, ששוקלים כניסה להודו?

"יתרון מרכזי הוא כמובן הגודל, זו מדינה של כ-1.5 מיליארד אנשים, עם מספרים גדולים, אבל גם עם כוח אדם מיומן עצום. יש בהודו הכל מכל: ייצור מתקדם, חברות ענק שיודעות לעבוד עם חברות בינלאומיות, שטחים עצומים, סובסידיות מטעם הממשלה, אזורי סחר חזקים וסנטימנט חיובי לישראל. בניגוד למקומות אחרים בעולם, בהודו מקבלים בזרועות פתוחות את המשקיע ואיש העסקים הישראלי".

בראש רשימת האתגרים למשקיע הישראלי מונה ברנשטיין רייך את התרבות העסקית שונה. "הישראלים מאוד ישירים ורוצים הכל עכשיו. להודים יש קצב שונה, והם עלולים להיעלב מהישירות הישראלית", היא מסבירה. "חשוב להסתכל עליהם תמיד בגובה העיניים ולא מלמעלה, לשכוח מהעוני והזוהמה שראינו ברחובות בטיול אחרי הצבא. הדור הצעיר ההודי למד בהארוורד וסטנפורד, זה משהו אחר".

מה עם בעיות בירוקרטיה ורגולציה?

"הודו דווקא התקדמה משמעותית בתחומים האלה בעשר השנים האחרונות. כיום ניתן לפתוח חברה באינטרנט, אפשר להעביר כסף יותר מהר מאשר בישראל ויש הרבה מאוד חוקים שמגנים על משקיעים זרים".

אבל השוק בהודו סובל מאי אחידות - זוהי תת יבשת של 28 מדינות

"המדינות מתחלקות למשהו כמו שלוש דרגות של חוזק - וזה דווקא חיובי. למה? כי זה מבטיח את המשך הצמיחה. כרגע הצמיחה הגבוהה היא במדינות החזקות, אבל בשנים הקרובות צפויות להצטרף אליהן מדינות נוספות. בהודו צופים המשך צמיחה של 7%-8% בשנה עוד הרבה שנים קדימה - זה קצב אדיר".

ברנשטיין רייך מצטרפת לדבריו של מנחם: לישראל אין ברירה אלא לנסות לגוון, בעיקר על רקע הכתף הקרה ממדינות האיחוד האירופי. "אם מסתכלים על התחזית שמבין שלוש המעצמות הכלכליות הגדולות בעולם ב-2030, שתיים יהיו אסיאתיות. הודו מתקדמת ממש בימים אלה לעמדה של כלכלה מס' 4 בעולם, היא עוקפת את יפן, עם כמעט 5 טריליון דולר תוצר מקומי גולמי (GDP). בתוך 4-3 שנים היא תהיה הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, ואנחנו פשוט לא יכולים להתעלם מזה. העולם הולך לכיוון מזרח, ולשם אנחנו צריכים לכוון כבר עכשיו. הסכם הגנת ההשקעות הוא חלק מההיערכות הזו".