"ישראל תהפוך לגשר לשווקי אירופה": מה יקרה אם המשטר באיראן ייפול?

מפתיחת המערכה הנוכחית מול איראן, מבטיחים לנו טראמפ ונתניהו שהנה-הנה קם העם האיראני על משטר האייתוללות ומפיל אותו ללא היסוס. עם זאת, ועל אף שהמנהיג העליון חמינאי כבר התאחד עם נסראללה, סינוואר, דף והניה, התרחיש האופטימי הזה עדיין נראה קצת רחוק.

אבל, מה אם זה בכל זאת יקרה? מה אם המשטר האיראני, האויב הגדול ביותר של מדינת ישראל כיום, ייפול אחרי 47 שנות שלטון דתי-שיעי? מה יקרה עם אנשי עסקים וחברות מישראל ימצאו את עצמם לפתע פתאום מול איראן חילונית, המשוועת לסיוע כלכלי וטכנולוגי?

"כדאי לזכור שהיחסים בין ישראל לאיראן פרחו לפני נפילת השאה ב-1979", אומר פרופ' מאיר ליטבק, מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון וראש מרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב. "השאה אפילו קרא לזה אהבה בסתר, כמו עם פילגש. לא היו יחסים רשמיים, אבל כולם ידעו שיש יחסים ביטחוניים. קציני צה"ל טסו לאיראן לאמן שם וקצינים איראניים באו להתאמן כאן. בנוסף לכך, התעשייה הצבאית הישראלית מכרה המון נשק לאיראן. תדיראן מכרה להם מכשירי קשר וציוד קשר במאות מיליוני דולרים".

היו גם יחסים כלכליים?

"בוודאי, אם כי לא רשמיים. הרבה חברות ישראליות, בעיקר בתחום החקלאי, עבדו מול האיראנים וסייעו להם לגדל יבולים חקלאיים. ישראלים אפילו ייצאו עגלים לאיראן, כי לשאה היה רעיון מטורף לבנות שם משק בקר ענקי, מיזם הזוי שמצריך המון מים ולא התאים בכלל לתנאי השטח באיראן".

נפילת השאה שמה סוף לכל זה.

"כן, הכל נעלם באבחה אחת, אבל בשיא מלחמת איראן-עיראק (1980-1988), כשאיראן הייתה במצוקה גדולה, ישראל מכרה להם ציוד לחימה דרך מתווכים, מתוך אמונה שסדאם חוסיין יותר מסוכן מהם. לפי הערכות, המכירות האלו, שהתבצעו על ידי התעשיות הביטחוניות באישור מלא של ראש הממשלה בגין, הגיעו לרבע מיליארד דולר".

מה ההזדמנות הגדולה שאתה מזהה כיום?

"ישראל השתכללה מאוד במשך השנים בכל מה שנוגע לחקלאות מדברית, כל הנושא של טפטפות, התפלה ועוד - ואיראן הרי נמצאת במצוקת מים חמורה. אז בתיאוריה, ישראל הייתה יכולה לסייע מאוד לאיראנים בתחום זה".

"יותר מ-5 מיליארד דולר בשנה"

רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות, מסכים שבין ישראל ואיראן הכלכליות מתקיימת סינרגיה מפתיעה. "כלכלית גרידא, בשל השוני המהותי בין הכלכלות", הוא מסביר, "ישראל ואיראן עשויות להפיק תועלת כלכלית עצומה מסחר הדדי המבוסס על יתרון יחסי. בעוד הייצוא האיראני מתמקד בחומרי גלם (אנרגיה, מתכות ופלסטיק), הייצוא הישראלי מתמקד בטכנולוגיה עילית, ציוד אלקטרוני ומכשור רפואי".

מהו התרחיש הסינרגטי האופטימי?

"ישראל תוכל לייבא מאיראן עתירת משאבי הטבע תשומות ייצור וחומרי גלם זולים לתעשייה, לאנרגיה ולחקלאות, לצד מוצרי תעשייה מסורתית. מנגד, איראן תוכל לייבא מישראל ידע וטכנולוגיה מתקדמת (שבבים, דשנים ותרופות), שישפרו את היעילות והמקצועיות של המשק האיראני המקומי. השילוב בין המשאבים האיראניים לתחכום הישראלי עשוי להוזיל עלויות ולייצר סינרגיה כלכלית".

גם חן הרצוג, כלכלן ראשי BDO, מזכיר את היחסים הכלכליים ההדוקים ששררו בין איראן לישראל עד נפילת השאה, ומציין כי הייצוא הישראלי לאיראן עמד על כ-2.5 מיליארד דולר לשנה (במונחים של היום), וכלל יצוא של טכנולוגיות וידע חקלאי, פעילות ענפה בתחום הבנייה והתשתיות, בהובלת חברות כמו סולל בונה שהקימו תשתיות ענק באיראן, ייצוא תעשייתי וייצוא בטחוני.

לדברי הרצוג, איראן ייצאה באותם לישראל תוצרת חקלאית, בעיקר פיסטוקים, כותנה, טקסטיל ושטיחים. אך הסיפור הכלכלי האמיתי של אז היה ייצוא נפט גולמי מאיראן באמצעות צינור הנפט לאשקלון, שסיפק 90% מצריכת הנפט של ישראל ואפשר גם ייצוא נפט איראני דרך ישראל לאירופה, בהיקף כולל של כ-3 מיליארד דולר במונחי שנת 2026.

הרצוג מזהה הזדמנות ענקית בתחום זה גם כיום: "איראן מפיקה השנה כ-3.3 מיליון חביות נפט ליום ומחזיקה בעתודות נפט מוכחות של מעל 200 מיליארד חביות, כ-12% מהעתודות הנפט העולמיות. ללא סנקציות, תפוקת הנפט האיראנית יכולה להכפיל את עצמה תוך כעשר שנים".

מה זה אומר?

"חידוש היחסים הכלכליים בין ישראל לאיראן יחולל מהפכה בגיאו-פוליטיקה של הסחר האזורי. ישראל יכולה לחזור ולתפוס את מעמדה כגשר יבשתי בין איראן לשווקי אירופה. נמלי ישראל (חיפה, אשדוד) יכולים לשמש כתחנות מערביות לסחורות איראניות הנעות לכיוון השווקים האירופיים, בעוד שמסדרונות הקרקע של איראן יכולים לקשר את ישראל לכלכלות מרכז אסיה ודרום אסיה. הסרת הסנקציות הכלכליות על איראן יאפשרו לה הגדלת היקף יצור הנפט, אולי אפילו חידוש הזרמת הנפט בצנרת מאיראן לישראל וממנה לאירופה.

"BDO מעריכים את פוטנציאל הסחר ההדדי בין שתי המדינות ביותר מ-5 מיליארד דולר בשנה. עם זאת, חשוב כמובן לזכור שהפוטנציאל הכלכלי העיקרי הינו כמובן דיבידנד השלום, הקטנת הוצאות הביטחון של שתי המדינות, שחרור אוכלוסיית איראן מעול משטר ההאיאתולות, וחיזוק מעמדה האזורי של ישראל".

"פערי תשתיות לצד פוטנציאל צמיחה"

"אם וכאשר נראה שינוי משטר באיראן ופתיחה מחודשת של הכלכלה לעולם, מדובר באחת ההזדמנויות הכלכליות המשמעותיות ביותר באזור", מעריכה מלי ביצור פרנס, מנכ"לית פירמת הייעוץ הבינלאומית Tefen. "איראן היא מדינה של כ-90 מיליון תושבים, עם אוכלוסייה צעירה, משכילה, אורבנית ברובה ועם תשתיות שנשחקו לאורך שנים של סנקציות, תת השקעה ובידוד בינלאומי. המשמעות היא פערי תשתית גדולים לצד פוטנציאל צמיחה מהיר".

איפה היית מתחילה, מבחינת היזמים הישראלים?

"תחום האנרגיה הוא נקודת מוצא טבעית. לאיראן עתודות נפט וגז מהגדולות בעולם, אך התשתיות, היעילות התפעולית והגישה לטכנולוגיה מתקדמת נפגעו משמעותית. כאן יש פוטנציאל לשיתופי פעולה עתידיים בטכנולוגיות אופטימיזציה, ניהול נכסים, דיגיטציה של שדות אנרגיה, וכן באנרגיות מתחדשות. איראן נהנית מחשיפה סולארית גבוהה במיוחד באזורים נרחבים, אך תחום הסולאר מפותח בה באופן חלקי בלבד.

"בתחום המים קיים פער עמוק במיוחד. איראן מתמודדת שנים עם משבר מים חמור, ייבוש מקורות, ניהול כושל של מאגרים ושחיקת קרקעות חקלאיות. לישראל ניסיון מוכח עולמית בטכנולוגיות התפלה, טיהור והשבת קולחין, ניהול חכם של רשתות מים וחקלאות מדייקת. מדובר בידע שיכול לשנות כלכלה שלמה, בעיקר במדינה שבה החקלאות עדיין מהווה רכיב תעסוקתי חשוב.

"גם במערכות בריאות יש פוטנציאל. איראן מחזיקה מערכת רפואית עם הון אנושי איכותי, אך עם מחסור בציוד מתקדם, תרופות וטכנולוגיות רפואיות בשל סנקציות ממושכות. שילוב של טכנולוגיות מדיקל, דיגיטציה של מערכות בריאות ופתרונות טלה רפואה, יכול להיות מנוע צמיחה משמעותי".

מה צפוי בתחום הנדל"ן?

"בענף הבנייה צפוי ביקוש גבוה לשיקום תשתיות עירוניות, פיתוח אזורי תעשייה, מרכזים לוגיסטיים, מלונאות ומגורים מודרניים. במדינה עם ערים גדולות וצפופות כמו טהראן, משהד ואספהאן, קיימת שחיקה בתשתיות תחבורה, מים וחשמל. לחברות ישראליות יש ניסיון מוכח בתכנון פרויקטים מורכבים, ניהול שרשראות אספקה ויישום סטנדרטים בינלאומיים.

"גם התיירות עשויה להפוך למנוע משמעותי. איראן מחזיקה נכסי תרבות והיסטוריה יוצאי דופן, מערים עתיקות ועד אתרי מורשת עולמית. פתיחה לעולם עשויה לייצר בום תיירותי אזורי, עם פוטנציאל לשיתופי פעולה בתחומי תעופה, מלונאות, ניהול אתרים ושיווק בינלאומי".

לישראל יש גם מה לקבל ממשק איראני פתוח?

"בהחלט. האיראנים מציעים כוח עבודה טכנולוגי חזק בתחומי הנדסה, מתמטיקה ומדעים מדויקים, תעשייה פטרוכימית וניסיון תעשייתי כבד. עוד לפני המהפכה פעלו קשרים עסקיים לא מבוטלים בין המדינות, במיוחד באנרגיה ובבנייה. הזיכרון ההיסטורי הזה עשוי להקל בעתיד על יצירת אמון מחודש.

"עם זאת, חשוב לומר כי תרחיש כזה ידרוש זמן. מעבר משטרי אינו מתרגם מיידית ליציבות רגולטורית, משפטית ופיננסית. משקיעים ידרשו ודאות, מערכת בנקאית מחוברת לעולם, שקיפות תאגידית והגנה על קניין. מי שיידע להיערך מוקדם, למפות סיכונים ולבנות אסטרטגיה מדורגת, יוכל ליהנות מיתרון משמעותי ביום שבו הדלת תיפתח".

"בלאי משמעותי במבנים"

לא מעט יזמים ואנשי עסקים ישראלים מתכוננים בדיוק לפתיחת הדלת הזו. אחד מהם, ערן כרמי, מנכ"ל חברת Shahaf-PY המתמחה בפתרונות הדפסת תלת ממד בבטון לתעשיות ביטחוניות ולענף הבנייה, מתייחס לתרחיש של פתיחת השוק האיראני כאל הזדמנות עסקית גדולה. "זה יציף צורך מיידי בשיקום מהיר, יעיל ומבוקר של תשתיות אזרחיות ותעשייתיות. כאן נכנסות לתמונה טכנולוגיות ייצור מתקדמות ובראשן הדפסת תלת מימד בקנה מידה תעשייתי".

מה איראן צריכה להערכתך בתחום זה?

"איראן מתמודדת עם בלאי משמעותי במבנים, מחסור בסטנדרטים מודרניים ובחלק מהמקרים גם פגיעות מתמשכות בתשתיות. הדפסת תלת ממד לבנייה מאפשרת הקמה מהירה של יחידות דיור, מבני ציבור ומתקני תשתית תוך חיסכון בכוח אדם, קיצור לוחות זמנים וצמצום בזבוז חומרי גלם. במדינה עם אוכלוסייה גדולה וצורך בהיקפי בנייה משמעותיים, מדובר בכלי אסטרטגי ולא רק טכנולוגי. חשוב לזכור גם שעד כניסת שלטון ההאייתוללות, חברות בנייה ישראליות היו פעילות באיראן, כך שכן יש היכרות מסוימת עם השוק. כמו כן קרוב לוודאי שנראה שימוש בטכנולוגיה של הדפסה גם לצרכי חקלאות מבוססת טכנולוגיה ושוק המים, שכן היא יכולה לקצר תהליכים באופן ניכר.

"יתרון נוסף הוא ביכולת לשלב תכנון דיגיטלי מתקדם עם ייצור מבוזר. מדינה גדולה גיאוגרפית יכולה להפעיל מרכזי ייצור אזוריים במקום להישען על מפעלים מרכזיים בלבד. זה רלוונטי הן לתשתיות אזרחיות והן למערכות קריטיות. עם זאת, כל כניסה לשוק כזה תחייב תהליך מדורג וזהיר. יהיה צורך בבחינת רגולציה, בהגדרת סטנדרטים הנדסיים ברורים ובהקמת מנגנוני בקרה ואבטחת איכות".

לבנות על רזה פלבי?

זוכרים את פרופ' ליטבק מתחילת הכתבה? הוא מפקפק באפשרות שהמשטר האיראני ייפול בסבב הלחימה הנוכחי. "מצבו של המשטר אמנם רע, אבל הוא משטר חזק ומאורגן יחסית. זה גם משטר מאוד אכזרי, וכרגע לא נראה שיש בו סדקים שדרכם מחאה ציבורית יכולה להפיל אותו. להיפך: הסכנה הכי גדולה כרגע היא שמשמרות המהפכה יהפכו לכוח הדומיננטי באיראן. זה יהיה רע מאוד".

אולי הכלכלה תפיל את המשטר?

"מצב הכלכלה האיראנית אכן רק הולך ומחמיר עם הזמן. המטבע האיראני, לדוגמה, הגיע בינואר השנה ל-1.45 מיליון ריאל לדולר - וירד ל-1.6 מיליון אחרי המחאות. לפי הערכות, המטבע האיראני יירד עוד עד סיום המלחמה, מה שמייקר את הייבוא באופן משמעותי. האינפלציה שם עמדה לפני המלחמה על 45%, והיא צפויה להמשיך לעלות.

"המצב הכלכלי באיראן על הפנים ולמשטר אין פתרונות, להיפך: הם מיישמים ניהול פוליטי כמו ההסתדרות לפני 50 שנה, עם שחיתות מטורפת: איראן ירדה השנה למקום 156 במדד השחיתות העולמי".

אז הציבור האיראני ייצא בהמוניו לרחובות?

"כדי להפיל את המשטר הנוכחי צריך ארגון, הנהגה שנותנת השראה וסדקים במשטר עצמו. בינתיים אין למחאות באיראן ארגון מספק וכמקור השראה יש להן את רזה פלבי, בנו של השאה המודח, שמעוזי התמיכה שלו נעים בין לוס אנג'לס לשוק לווינסקי בואכה חולון, כך שלא הייתי בונה עליו".