סופר ספרטה? "ישראל נמצאת בבעיה משמעותית"

האם אנחנו מצויים בעיצומו של עשור מקולל לשרשראות האספקה העולמיות? עמוק לתוך 2025, בהחלט נראה שכן. שרשראות האספקה הגלובליות - מערכת המחברת בין כל השלבים הדרושים כדי לייצר מוצר ולהביא אותו ללקוח - עדיין כאן, אבל הן לא מפסיקות לחרוק, להימתח ואפילו להיקרע בתדירות גבוהה, גבוהה מדי.

מדינת ישראל, שראש ממשלתה הגדיר אותה לא מזמן כ“ספרטה של המזרח התיכון” (והספיק גם לחזור בו), מגלה עד כמה היא תלויה במכונה העולמית החורקת הזו. הכלכלה המקומית, הנשענת על ייבוא חומרי גלם ועל ייצוא טכנולוגי לשווקים רחוקים, רגישה לכל חסימה במצר ימי, לכל עומס בנמל סיני ולכל משבר גיאופוליטי. זה לא נגמר אצל התעשיינים והספקים: הפגיעות המתמשכות בשרשראות האספקה מתגלגלות היישר לצרכן הישראלי בעליות מחירים, מדפים מתרוקנים ובהמשך אולי אף מחסור במצרכים קריטיים לתפקוד המדינה, כמו דלק ונפט.

"90%-85% מהסחר העולמי – דרך הים"

העשור הנוכחי התחיל רע מאוד - עם מגפת הקורונה, שסגרה מפעלים, השביתה נמלים וחסמה נתיבי טיסות ושייט בכל העולם. שנתיים אחר כך הצטרפה לבלגן המלחמה באוקראינה, שזעזעה את שוקי האנרגיה והדגנים והגבירה את התלות של יבשת אירופה באספקת סחורות חלופית. כאילו שכל זה לא הספיק, כולנו, כמעט בכל מקום בעולם, מתמודדים בשנים האחרונות עם בעיות של מזג אוויר קיצוני, הגורם לשיטפונות, בצורות ושריפות, פוגע ביבולים ומערער את אספקת המזון העולמית.

התקפות החות'ים בים האדום יצרו עוד בעיה, דווקא בנתיב השיט החיוני שבין אסיה לאירופה. גם המלחמה בעזה הגבירה רגישות במזרח התיכון כולו מבחינה לוגיסטית וביטחונית - ובעולם כולו מבחינה של איבה פוליטית כלפיי ישראל. כל אלה הופכים את שרשראות האספקה למוקש גלובלי מבחינתנו, הישראלים, כזה שלא ברור מתי, איפה ובאיזו עוצמה הוא יתפוצץ בפעם הבאה.

"הערעור הגלובלי בשרשראות האספקה אכן החל בקורונה", אומרת מלי ביצור פרנס, מנכ"לית ובעלים של קבוצת הייעוץ Tefen. "היו הרבה מאוד הדבקות בשילוחים ובהמשך פחות אנשים מיינו סחורות. מדינות חסמו את הכניסה אליהן בפועל. כל שרשראות האספקה התערערו: בים, ביבשה ובאוויר - והעלויות גדלו".

איזה נתיב היה הכי בעייתי בקורונה?

"הימי כמובן. 90%-85% מהסחר העולמי מבחינת נפח מתבצע באמצעות הובלה ימית. לכן, כשיש בעיה בנתיב הימי וקשה להוציא אוניות, סחורות פשוט לא מגיעות. בקורונה, חברות רבות מצאו את עצמן עם מחסור במלאים ולכן החלו להצטייד במלאי ביטחון של חומרי גלם ומוצרים מוגמרים. זה כמובן עלה להם יותר, אבל הן גלגלו את תוספת המחיר על הצרכנים".

מה קרה עם המלאים האלה ביציאה מהקורונה?

"כשהסתיימה הקורונה, ספקים רבים נתקעו עם מלאי הביטחון והתחילו למכור אותו במחירים יקרים יותר. כלומר, גם כשהשרשרת התחילה לנוע למקומה בחזרה, היא לא נעה בחזרה באופן שלם ומושלם, אלא עם גיבנת שנוצרה בדרך. תוסיפו לזה את המלחמה באוקראינה, הטרור הימי המתמשך של החות'ים, שינויי אקלים קיצוניים בכל העולם וזינוק בעלויות הביטוח - וקיבלתם שרשראות אספקה ארוכות יותר, מורכבות יותר ולבטח יקרות יותר".

הבעיות החוזרות ונשנות בשרשראות האספקה העולמיות מטרידות מדינות רבות, שבדומה לישראל תלויות במידה רבה בייצוא ובייבוא. שנים מספרים לנו שאין בנמצא המצאה מבריקה יותר מהגלובליזציה, והנה פתאום גם מעצמות סחר כמו ארצות הברית מתחילות להחזיר את הייצור הביתה - ולא רק משיקולים פטריוטיים.

החזרת הייצור הביתה אינה הפתרון היחידי לבעיית שרשראות האספקה. כל מדינה שמתמודדת עם הצרה הזו יודעת שכדאי לה לחלק את התלות בין ספקים נוספים, כולל קבלני משנה בכל מדינה ומדינה; לטפל בנושא האקלים, שפוגע בחומרי גלם, בעיקר בתחומי הרפואה והמזון; להשתמש בשרשראות אספקה חכמות, שבהן מועברות הסחורות באחסון מיטבי וקומפקטי; לחתום על הסכמי סחר עם מדינות נוספות; לפתוח נתיבי תחבורה חדשים, בעיקר דרך האוויר והיבשה.

"הסחר הימי השתלם כלכלית במשך שנים יותר מכל נתיב אחר, והתלות בו עלתה למספרים מטורפים", מסבירה ביצור פרנס. "כיום, ברור לכולם שהמצב השתנה, שחייבים להפסיק להתעקש על סחר ימי. כשמחברים את הסיכון הביטחוני, עלויות הביטוח והמעקפים בדרך, הסחר הימי פתאום כבר לא כל כך משתלם. נדרש כאן שינוי אסטרטגי, שלא רק חברות יצטרכו לבצע, אלא גם מדינות".

מה עם נתיבי היבשה והאוויר?

"הנתיבים האוויריים עדיין לא ממש מומלצים, קשה ויקר להעביר מספרים גדולים של כלי רכב או מוצרי חשמל גדולים במטוסים. הפתרון היותר הגיוני הוא דווקא יבשתי. פתאום להקיף את אפריקה ולהוסיף בין 28 ל-34 שעות למשימת השילוח לא נשמע כל כך נורא, במיוחד כשעלויות הביטוח נמוכות בהשוואה להובלה ימית".

"אין ממש פתרון חוץ משלום עולמי"

שאלת השאלות כמובן היא איפה ניצבת מדינתנו הקטנה, הממוקמת בצומת תעבורה עולמי ואחראית, בצורה ישירה (המלחמה בעזה) או עקיפה (הטרור החות'י) על לא מעט מהבעיות הנוכחיות בשרשראות האספקה העולמיות?

"ישראל נמצאת כיום בבעיה סופר-סופר משמעותית", אומרת ביצור פרנס. "ביבוא אנחנו עומדים על כ-70% סחר ימי, אבל בייצוא זה כמעט 95%. ישראל הכי נפגעת כיום ביבוא חומרי גלם, רכבים ומוצרי חשמל, עם עליית מחירים גדולה בתחומים אלה. כל מוצרי האנרגיה והדלק תקועים במעברים ימיים, לפעמים 30 שעות מעבר לרגיל. בהקשר הזה, אפשר וכדאי להגדיל את השימוש באנרגיה טבעית וגז טבעי, המצויים בשפע בישראל ולא מצריכים הובלה. למעשה, מדינת ישראל תקועה עם בעיה כפולה בשרשראות האספקה: גלובלית ופנים-ארצית. עקב גיוסי מילואים והמלחמה המתמשכת, חברות רבות הוציאו את הייצור החוצה לחו"ל ומאז הן תקועות עם שרשראות אספקה בעייתיות".

אז מה מדינת ישראל עושה כדי לפתור את הבעיה?

"קודם כול, מנסים באמת לחזק את הייצור העצמי, צעד שעומד בסתירה מוחלטת וגמורה למגמה בתחילת מלחמת 'חרבות ברזל'. בתחילת המלחמה כמעט 30% עברו לייצר בחו"ל, מתוך כוונה לשנע משם את הסחורה או החלקים לארץ. אבל, עכשיו זו כבר דילמה: האם להוציא ייצור החוצה - או להישאר כאן? בתחילת המלחמה החברות חששו מפגיעה פיזית בנכסים שלהן, בדרום ובמרכז. היה גם מחסור בכוח אדם בגלל המילואים וכמו תמיד היו בעיות רגולטוריות.

"כיום, כשהמצב השתנה, החברות מגלות שאין פתרונות ממש טובים לבעיה הגלובלית של שרשראות האספקה, אפילו לא ניסיונות רב-מודליים לשלב פתרונות מהים, היבשה והאוויר. הפתרון המרכזי והמוצלח מכולם זה להתחיל להעביר דברים ליבשה, או למסלולים אחרים בים. הבעיה היא שהפתרונות האלה עוד ממש בחיתולים. כשמסתכלים מה קורה בנמל אילת, מבינים שאנחנו בסיכון מיידי מהותי. כל הפתרונות, בתרחישים הכי אופטימיים, מסוגלים להשיג לכל היותר שיפור של 15% על פגיעה של 30%. במילים אחרות, אין ממש פתרון חוץ משלום עולמי. עם זאת, יש כבר חברות ישראליות שמבינות כיום שהן צריכות להחזיר את הייצור לארץ, לפחות ייצור של פריטים קריטיים ויקרים".

אפרופו שלום עולמי, מה האיום הכי גדול כיום על ישראל בשרשראות האספקה?

"ללא ספק החות'ים. יש בעיה גדולה להעביר מכוניות, מוצרי חשמל, חומרי גלם לייצור ומוצרי אנרגיה כמו דלק או נפט. גם מכולות פרטיות עלולות להיקלע לבעיה קשה במעבר דרך תעלת סואץ. כשמוסיפים כ-30 שעות על מעקפים ימיים, גם נושא האחסנה נעשה הרבה יותר מסובך ויקר. סחורות שעוברות דרך נתיב השיט המרכזי בים האדם, דרך מעבר באב אל־מנדב, מגיעות בעיקר מהמזרח הרחוק, אבל גם ממקורות יותר קרובים אלינו. שילוחים מאירופה לקחו בעבר מסלולים עקיפים לישראל דרך שם, כי המעבר היה זול ומהיר יותר, אבל זה נפסק. אני לא רואה טיפול אסטרטגי כלשהו ברמת המדינה בבעיה הזו".

"יד נעלמה מעכבת או מבטלת משלוחים"

גם ביצור פרנס יודעת שעם כל הכבוד לחות'ים, הבעיה של ישראל עם שרשראות האספקה העולמיות פרצה מזמן את גבולות באב אל מנדב. השלב הבא והכואב במיוחד עשוי להיות צונאמי של איבה פוליטית גלובלית כלפי מדינת ישראל ונציגיה המסחריים. למעשה, זה כבר קורה.

אמנון אבי-גיא, מנהל החטיבה לפתרונות מחשוב ורובוטיקה של י.א. מיטווך ובניו, מוביל את רובוטייז, חטיבת הרובוטיקה בקבוצה. רובוטייז מייבאת לישראל רובוטים לשימושים תעשייתיים בתחומי הלוגיסטיקה, השינוע, קווי הייצור, הניקיון והחיטוי. מדובר ב-Service Robots, כלומר: רובוטים שיודעים להתנהל בסביבה אנושית. "אנחנו מייבאים חלק מהציוד שלנו מאירופה, אבל חווים בחודשים האחרונים משהו שלא הרגשנו קודם", מספר אבי-גיא. "איזושהי יד נעלמה דואגת לעכב או לבטל משלוחים. זה לא בא ישירות מהיצרנים שמוכרים לנו. התחושה היא שכל מיני יוזמות פרטיות דואגות שהציוד לא יגיע לישראל, גם אם זה לא ציוד מלחמתי".

יוזמות פוליטיות?

"לגמרי. המצב הכי גרוע בצרפת, אבל יש בעיות קשות עם אירלנד, אנגליה ודנמרק. כל ה'אוהבים' שלנו".

כשאתה או בכירים אחרים בחברה מרימים טלפון לספקים במדינות האלו ושואלים מה קורה, מה עונים לכם?

"בעיקר שזה תקוע במכס. היצרן עצמו, מי שמוכר לנו את הציוד, רוצה להשלים את המכירה. אבל ברגע שהציוד חייב לעבור תחנת מכס בחו"ל, כל פקיד שכועס על מדינת ישראל והישראלים יכול לשים רגל: להעלים ניירות, להודיע שלא הגיעו אליו כל מיני ניירות, להצהיר שזה הלך לאיבוד ובעיקר - לא לתת תשובות. בחודשים האחרונים היו לנו כמה וכמה מקרים שבהם לא הצלחנו לברר למה משלוחים נתקעו במכס".

איך מתמודדים עם מצב כזה?

"אם אנחנו מזהים בעיה שחוזרת על עצמה במדינה מסוימת, אנחנו מנסים לשלוח את הציוד למדינה שנראית לפחות כרגע פחות בעייתית. במקרה הנוכחי, עד כמה שזה נשמע מפתיע, בלגיה כרגע פחות בעייתית וגם נוחה. הן בנמל באנטוורפן והן בשדה התעופה בבריסל יש רוטינה מאוד משמעותית של משלוחים לישראל".

העיכובים האלה כבר מפריעים לפעילות השוטפת שלכם, או שהם עדיין בשוליים?

"זה מתחיל להפריע. כשיש לוחות זמנים שנקבעו מראש ופתאום רכיבים לא מגיעים, זה מאוד מפריע. לדוגמא, אנחנו מחכים לציוד שאמור להגיע להטמעה של רובוטים בקו ייצור במפעל חדש של שטראוס בכרמיאל. טקס החנוכה אמור להתקיים במעמד נשיא המדינה, בכירים בדנונה והנהלת שטראוס. יש דדליין שלפיו ביום הטקסט המערכת שלנו כבר אמורה לעבוד. אנחנו עושים שמיניות באוויר כדי להביא את הציוד בזמן".

מה עם עבודה מול התעשיות הביטחוניות?

"אנחנו מוכרים ציוד לרפאל ואלביט, אבל נזהרים מאוד שהספקים שלנו לא יזהו מי הלקוח הסופי. בעבר היינו יכולים לבקש מחירים מיוחדים על עסקאות שהלקוח בהן הוא חברה ביטחונית ישראלים, היום היצרנים היפניים שלנו לא מוכנים לשמוע על הנחה. מבחינתם, שלא נמכור בכלל את הציוד שלהם לתעשיות הביטחוניות הישראליות".

"מחסור בנפט או דלק? יכול בהחלט לקרות"

ביצור פרנס משוכנעת שבאיום הפוליטי על שרשראות האספקה לישראל חייבים לטפל בעדינות ובזהירות. "אכן קיים חשש מסוים שיש מדינות שלא ירצו שהסחר יעבור דרכן, על ידן או מעליהן", היא אומרת. "אבל כאן כבר צריכים להיות מאוד מאוד פתוחים לבעיה ולנהל משא ומתן, גם עם מדינות שלאו דווקא היינו מעבירים את הדברים דרכן בעבר. אין לנו ברירה, רמת אי הוודאות פה גבוהה מאוד".

מה יצרנים וספקים ישראלים יכולים לעשות?

"אם הייתי צריכה להמליץ היום לאנשים שרוצים ללכת על בטוח, ההמלצה הכי בטוחה זה לנסות כמה שניתן להסתפק בספקים מקומיים. במקביל, חברות ההפצה והשילוח צריכות להתחיל לעשות עבודה על פתרונות רב-מודליים, שיאמרו ללקוח: 'אתה מעביר לי כל מה שאתה צריך - ואמצא לך פתרון. לא מעניין אותך יבשה, ים, אוויר. אחרת, אנחנו צפויים לחוסרים משמעותיים במוצרים, כולל במוצרים קריטיים".

איך זה מתבטא בשטח, על המדפים?

"זה התחיל בקורונה עם עיכובים של שבועות וחודשים במסירת רכבים, אבל רכב, על אף היותו כיום מוצר בסיסי, הוא עדיין מוצר שיש בו גם מן המותרות. היום הבעיה קיימת במוצרי צריכה בסיסיים שחומרי גלם שלהם לא מגיעים תמיד לישראל, אבל זה יכול גם להגיע לדלק, נפט, חשמל ועוד. המחירים מתייקרים כי שרשראות האספקה מתייקרות, אבל החשש הגדול שהוא יהיה מחסור בנפט או בדלק - וזה בהחלט יכול לקרות".

על המדפים בסופר מוצרים כבר נעלמים באופן כמעט שגרתי.

"לגמרי. היו פה ימים של מחסור בחלב, פירות וירקות או מוצרים אחרים שנעלמו פתאום. פתאום מותגים מסוימים נעלמים מהמדפים, אפילו דגים מסוימים. אנחנו אפילו לא יודעים בחלק מהמקרים אם זו בעיה באספקה, או אי אספקה ממניעים פוליטיים".

איפה עומדת טורקיה בנושא הזה של הפגיעה בישראל?

"טורקיה היא נושא מאוד כאוב. כולם מנסים להתעלם מכך שהם לא מוכנים שיטוסו מעליהם, אבל הפתרונות האוויריים מעליהם סופר קריטיים. אחרת, הכל מתחיל להתארך. הם דורשים שלא יעברו מעליהם מטוסים שהגיעו מישראל, וגם שספינות שעוגנות על ידם לא יהיו קשורות לישראל. בעניין הסחורות, נראה שהבנו מי זו טורקיה בשנתיים האחרונות, מה שאומר שאנשים פה מצאו חלופות לסחורה הטורקית. למרבה הצער, זה אומר עליית מחירים. ההובלה מטורקיה לישראל הייתה מהירה וזולה. העשירונים העליונים לא ממש מרגישים בשינוי הזה, אבל במעמד הביניים והמעמד הנמוך הוא כבר התחיל לאכול שקל ועוד שקל".