הפקודה היא החלק הקל: מה באמת גורם לאנשים ללכת אחריך?

הפקודה היא אולי החלק הפשוט בפיקוד. האתגר מתחיל במקום שבו דרגה, תפקיד או סמכות כבר לא מספיקים, כשצריך לגרום לאנשים להתחבר למטרה ולמי שמוביל אותם. במובן הזה, המרחק בין מפקד בצבא למנהל בארגון עשוי להיות קטן מכפי שנדמה.

המחשבה הזו התחילה להתגבש במהלך המלחמה בשיחה בין שני חברים ותיקים, ישי ניקריטין ואלעד ורד. "הספר נולד מתוך שיחה משותפת שלנו במהלך המלחמה על החוויות שלנו מהפיקוד. אלעד בכובע שלו כחייל בצוות ביחידה מובחרת ושלי כמפקד לאורך הרבה שנים", מספר ניקריטין.

לדבריו, במהלך אותה שיחה עלה דווקא החיבור בין שני העולמות. "זכור לי במיוחד שאמרתי לאלעד - אתה אומנם חייל אבל אף אחד לא תופס אותך רק כזה אלא גם כמנהל גדול. משם אלעד הציע בוא נדבר עם אנשים שהם מפקדים ונכתוב על זה ספר". הרעיון הפך ל"להיות מפקד", שנכתב על בסיס סיפורים, ניסיון ותובנות שאספו השניים.

שני עולמות, שאלות דומות

ניקריטין הוא סא"ל במילואים וד"ר לחינוך, מנהל תוכנית לתואר שני ומלווה תהליכים ארגוניים וחינוכיים. הוא החל את דרכו כלוחם ובהמשך שימש כמפקד צוות וכמפקד פלוגה ביחידה מיוחדת. במלחמת חרבות ברזל הוא משרת כמג"ד במילואים בחטיבה מתמרנת.

ורד מגיע מזירה אחרת. הוא בעל ניסיון עשיר בעולם הניהול הבינלאומי, ובמקביל שירת כלוחם ומפקד ביחידה מיוחדת ומשרת כבר יותר משלושה עשורים בצוות המילואים של היחידה. לדברי ניקריטין, השוני הזה הוא חלק מהעניין: "שניינו מביאים נקודה אחרת של שיטה וסגנון ניהול. אלעד מהעולם העסקי ואני כמנהל ומלווה מנהלים במערכת החינוך לאורך הרבה שנים".

החיבור לעולם העסקי אינו מבוסס על הטענה שגדוד וחברה פועלים באותו האופן. הוא נמצא דווקא בכמה מהשאלות שמעסיקות את מי שאחראי על אנשים. "נכון שצבא זה גוף שהוא צריך שאנשים ימלאו פקודות ועדיין המון יושב על קשר אישי ובמיוחד בעולם המילואים יושב על משמעות וערך והכי חשוב חיבור בין אנשים. מאידך כמו בחברה עסקית צריך להגדיר מטרות ויעדים ברורים כי אחרת מתברברים".

מה חסר בהכשרה?

נקודת המוצא של הספר הייתה דווקא מפקדים צעירים. לשני המחברים ילדים המשרתים בתפקידי פיקוד, והמפגש איתם ועם חבריהם העלה אצלם שאלות על מה שמקבלים בקורסי הפיקוד ומה נשאר ללמוד בהמשך. "גילינו שניינו שבה"ד 1 וקורס מ"כים מכינים מעולה את המפקדים של הדור הבא אבל חסר להם את המיומנויות הרכות של הפיקוד ובכלל ניהול והובלת אנשים שזה לא מלחמה".

מכאן גם מגיעים חלק מהנושאים שבהם עוסק הספר, ובהם גיוס אנשים, משוב וניהול ישיבות צוות. כל פרק נפתח בסיפורים שנאספו במהלך המלחמה, ממשיך לתובנות שעלו מהם ומסתיים בתרגיל או ברפלקציה קצרה. "אני חושב שכל מנהל צעיר שיקרא את הספר יוכל להפיק ולקחת תובנות משמעותיות לעבודת הניהול שלו - גיוס אנשים, משוב, ניהול ישיבות צוות ועוד". אבל כשניקריטין מתבקש לבחור מתוך כל אלה את העיקרון החשוב ביותר למי שמוביל אנשים, התשובה שלו קצרה בהרבה: "דוגמא אישית. במקום השני יכולים להיות הרבה דברים אחרים".