מסטודיו קטן ליותר מ-10,000 מתאמנים: כך בנו מייסדי LIFT רשת בלי משקיעים

בתעשיית הכושר, כמו כמעט בכל עסק שמבקש לצמוח, ההיגיון פשוט: ככל שיש יותר לקוחות, צריך יותר טכנולוגיה, יותר אוטומציה ופחות תלות באנשים. אמתי צינמון ומייק גרוסמן בחרו ללכת דווקא בכיוון ההפוך. לכל אחד מ-34 חללי האימון של LIFT יש מנהל משלו. זו החלטה יקרה ולא בהכרח יעילה על הנייר, אבל היא נמצאת בלב המודל שבנו השניים: לנסות להפעיל רשת של יותר מ-10,000 מתאמנים כאילו היא עדיין אותו סטודיו קטן שפתחו בקדימה לפני עשור.

צינמון וגרוסמן חברים מכיתה א'. הם גדלו יחד באבן יהודה ועובדים יחד מאז גיל 13. לאורך השנים הפיקו אירועים, הפעילו מועדונים לחיילים והקימו קבוצת הכנה לצבא. אל עולם הכושר הם נכנסו כמעט במקרה, אחרי שבעל סטודיו שבו פעלה הקבוצה שלהם החליט לעזוב והשאיר אותם עם העסק.

"כל הדבר הזה לא נולד מתוך תוכנית עסקית וטבלאות אקסל", הם מספרים. "הוא נולד מתוך חברות מאוד טובה". מאז העסק גדל בהדרגה. אחד המתחמים החדשים, שנפתח בפלורנטין, הגיע בתוך כשלושה חודשים לכ-1,000 מתאמנים. חמישה מועדונים נוספים כבר נמצאים בתהליך לקראת פתיחה ב-2027. אבל ככל שהמספרים עולים, השאלה המרכזית משתנה. כבר לא איך פותחים עוד סניף, אלא איך מונעים מהרשת הגדולה להפוך בדיוק לדבר שממנו ניסו להתרחק.

במועדון קטן קל להכיר את הלקוחות. כשהעסק מגיע לעשרות חללים ואלפי מתאמנים, זה כבר דורש מנגנון. ב-LIFT החליטו שהמנגנון הזה יהיה מנהל לכל חלל. במקום שמערכת שירות מרכזית תטפל בכל המתאמנים, לכל קבוצת מתאמנים יש מנהל שאמור להכיר אותה, לעקוב אחריה ולהיות הכתובת שלה. המערכות הדיגיטליות מחזיקות את המידע, אבל מבחינת השניים הן לא אמורות להחליף את הקשר עצמו. "אם לא הגעת לאימון, אנחנו לא רוצים שתתקשר למוקד ותשמע את הצלצול של LIFT", הם אומרים. "יש מנהל של המקום שמכיר אותך".

במובן מסוים, זו אסטרטגיית צמיחה הפוכה מזו שמוכרת מעולמות הריטייל והשירות. במקום לנסות להוציא אנשים מהמשוואה כדי לשפר יעילות, LIFT מוסיפה אותם. ההסבר של צינמון וגרוסמן מגיע מהעסקים הקודמים שלהם. שנים לפני חדרי הכושר, הם עסקו באירועים ובהכנסת אורחים. שם, הם אומרים, למדו שלקוח לא חוזר רק בגלל המוצר שקנה, אלא גם בגלל הדרך שבה קיבלו אותו.

חדר הכושר כבר לא מספיק

גם העסק שהם מפעילים היום רחוק מהסטודיו שבו התחילו. LIFT צמחה מאימונים פונקציונליים לחדרי כושר, פילאטיס מכשירים, יוגה, אימוני כוח ומתחמי התאוששות. המתחם החדש בפלורנטין ממחיש היטב לאן השניים רוצים לקחת את המודל. לצד מרחבי האימון והסטודיו יש בו גם חללי עבודה, ובקומה נפרדת פועל מתחם Recovery עם סאונות, אמבטיות קרח ומכשור להתאוששות.

כלומר, הרעיון הוא כבר לא בהכרח להגיע, להתאמן שעה וללכת. זה גם מתחבר לשינוי רחב יותר בתעשיית הכושר. הלקוח כבר לא מחפש בהכרח רק מקום להתאמן בו, אלא מעטפת רחבה יותר שנוגעת גם להתאוששות, לתזונה ולשינה. הגבולות בין חדר הכושר, מועדון ה-Wellness ואפילו חלל העבודה מתחילים להיטשטש.

המילה Longevity הפכה כמעט בלתי נמנעת בענף. גם ב-LIFT רוצים חלק מהשוק הזה. אחד השירותים שנמצאים בפיתוח הוא Life Planner, שאמור לחבר בין אימון, תזונה, שינה והתאוששות בליווי אנשי מקצוע. אבל במקום לכוון לקצה העליון של שוק ה-Longevity, עם בדיקות יקרות ופרוטוקולים מורכבים, השניים מנסים למסגר את השירות דווקא כפתרון בסיסי יותר. "רוב האנשים לא צריכים לעבור מציון 90 ל-100", הם אומרים. "הם צריכים קודם לעבור מ-60 ל-90: לצאת מהבית, לזוז ולהתמיד".

זו נקודה חשובה גם עסקית. אם פעם מועדון הכושר התחרה על שלוש או ארבע שעות בשבוע של הלקוח, המודל החדש מבקש לקבל חלק גדול בהרבה מהזמן שלו. אימון, התאוששות, עבודה ולעיתים גם מפגש חברתי מתרחשים באותו מקום. מבחינת הרשת, זה יכול להעמיק את הקשר עם הלקוח. מבחינת הלקוח, השאלה היא אם הוא באמת רוצה לרכז עוד ועוד חלקים מהחיים שלו תחת מותג אחד.

עד היום LIFT נבנתה ללא משקיעים חיצוניים. המייסדים מספרים שהפעילות עצמה מממנת את ההתרחבות, אבל ככל שהרשת גדלה, גם העניין מבחוץ עולה. "אם נכניס הרבה כסף ונפתח 50 מקומות בשנה, מי ינהל אותם?", הם שואלים. "איפה האנשים שגדלו אצלנו שנתיים ושלוש ויודעים איך אנחנו עובדים?"