מחוב ענק, ובלי כסף לאכול - לחברה שמגלגלת מיליונים: “אמרתי שאני חייב להמשיך לרוץ”

יש סיפורי הצלחה שמתחילים ב-8200, תואר נוצץ או תוכנית עסקית מסודרת. אבל הסיפור של אייל בר עוז, מייסד Webiz מתחיל במקום אחר לגמרי: בית מורכב, חוסר התאמה למסגרות, עבודות כפיים, קריסה כלכלית קשה, ואז בנייה עצמית כמעט מאפס.

הוא לא מתאר את הדרך שלו כמסלול ליניארי, אלא כרצף של זיהוי הזדמנויות, תנועה מתמדת ואינסטינקט הישרדותי שהפך עם השנים ליכולת יזמית חדה במיוחד. מי שבגיל 27 מצא את עצמו עם חוב של מיליון שקל ובלי כסף לאכול, עומד היום מאחורי פעילות בינלאומית שמעסיקה עשרות עובדים, בונה צוותים לחברות גדולות ומפתחת גם פלטפורמת AI לעולמות הגיוס וה-HR.

מתי הרגשת בפעם הראשונה שאתה פשוט לא בנוי למסלול הרגיל?

״אני זוכר שכבר בגיל שמונה קמתי בוקר אחד ואמרתי שאני לא רוצה ללמוד יותר״, הוא מספר. ״לא כי לא יכולתי, אלא כי לא הבנתי מה רוצים ממני. בכיתה א’ ו-ב’ עוד הייתי מצטיין, אבל בכיתה ג’ הפסקתי ללמוד מנטלית. הייתי נוכח, אבל לא באמת שם״.

הוא גדל עם אמא, שלדבריו הייתה “מדהימה”, ועם אבא אלכוהוליסט. “בבית היה חשוב רק שאהיה ילד טוב ולא אעשה בלגן”, הוא אומר. “לא הייתה אוריינטציה לציונים או להישגים. בדיעבד, זה גם נתן לי איזשהו חופש”.

במהלך השנים הוא עבר בין בתי ספר, מגמות ומסלולים שונים, בהם נגרות וחשמל, בלי להצליח למצוא את עצמו. “לא התחברתי למסגרת”, הוא אומר. “בסוף הגעתי לבית ספר שלומדים בו שלושה ימים ועובדים שלושה ימים. זו הייתה בערך התחנה האחרונה”.

משם הוא המשיך לעבודות כפיים, כולל תחזוקה במלון, חשמל, אינסטלציה ונגרות. גם בצבא שירת בתפקידים רחוקים מאוד מעולם הטכנולוגיה. אבל דווקא משם התחיל המפנה.

איך מגיעים מתחזוקה במלון לעולם הדיגיטל?

“התחלתי בכלל כנהג בבית מכירות פומביות לאמנות”, הוא משחזר. “אחרי כמה חודשים נשארתי שם, ופתאום נחשפתי לעולם חדש לגמרי. זה היה מקום של אמנות, קטלוגים, מכירות, אנשים עם כסף, ואני הייתי שם ילד שמסתכל ולומד”.

בסוף שנות ה-90, כשהאינטרנט התחיל להיכנס לחיים של כולם, גם הוא נדלק. “אמרו בוא נבנה אתר. קניתי ספר HTML, הלכתי לקורס, ומאותו רגע נשאבתי. הבנתי שזה העולם שאני רוצה להיות בו”.

אחד הרגעים המכוננים מבחינתו היה כשזיהה באיביי ציור שנראה לו כמו הזדמנות עסקית. העסקה הצליחה, והוא הבין לדבריו “מה האינטרנט מאפשר”. משם המשיך לבניית אתרים, מסחר אלקטרוני, שיווק, SEO, ובהמשך גם לעולמות של אפיליאציה ודרופשיפינג. אבל אז הגיעה הקריסה.

עד כמה נמוך הגעת באותן שנים?

״בגיל 27 הייתי גרוש, עם ילד בן שנתיים וחצי, ועם חוב של מיליון שקל״, הוא משחזר. ״החברה קרסה, היו עיקולים, מס הכנסה, ביטוח לאומי, בלגן מטורף. פעמיים בשבוע הייתי נתקע עם אופנוע 50 סמ”ק בלי דלק. זה היה קשוח מאוד. כל הזמן הייתי בעשייה. אמרתי שאני חייב להמשיך לרוץ״.

מה זה אומר בפועל, להמשיך לרוץ?

״זה אומר שלא עצרתי. גם כשהכול היה בבלגן״, הוא מסביר. ״המשכתי לנסות, ללמוד, לפגוש אנשים, להבין איך אני חוזר לעמוד על הרגליים. לא היה לי זמן לרחם על עצמי״.

מתוך המשבר הזה הוא בנה את עצמו מחדש. הוא חזר לעולמות האי קומרס, למד שיווק, התחבר מחדש לעולמות של דיגיטל, B2B ו-B2C, והצליח בתוך זמן קצר יחסית לסגור את חובותיו. ״זה היה רגע מכונן״, הוא אומר. ״שם הבנתי שיש לי יכולת״.

השנים הבאות כבר היו שנים של בנייה. הוא פעל בעולמות של e-commerce, ואופרציות בינלאומיות, עבד עם אלפי שותפים, התחבר לספקים בעולם, השקיע בסטארטאפים ונכנס לשותפויות חדשות. אבל גם אז, לדבריו, הוא עדיין חיפש את הדבר הבא.

אחרי גיל 40, בעקבות טלטלות אישיות ורצון לעשות שינוי, הוא קיבל החלטה לא שגרתית: לקחת מזוודה ולטוס לבד לקייב, אף שלדבריו עד אז סבל מפוביה מטיסות לבד. “פשוט רציתי משהו חדש”, הוא אומר. “אמרתי לעצמי שאני הולך לנסות להקים שם צוות”.

בזמן ששהה באוקראינה, קיבל טלפון משותפיו, שסיפרו לו על אקדמיה שנפתחה בגיאורגיה. הוא הגיע לביקור, ומיד הרגיש שזה המקום הנכון. “איך שנחתתי, משהו הרגיש לי נכון. התאהבתי במקום מאוד מהר”.

מה שהכריע מבחינתו היה השילוב בין איכות האנשים להזדמנות העסקית. “התחלתי לראיין מפתחים, שמעתי ציפיות שכר, וחשבתי שמדובר בדולרים. ואז אמרו לי: לא, אלה לא דולרים, אלה לארי. באותו רגע הבנתי שיש פה הזדמנות מטורפת”.

ככה נולדה Webiz?

“בדיוק. אבל זה לא היה מתוכנן”, הוא מספר. “לא תכננתי גיאורגיה, לא תכננתי להקים את החברה הזאת במודל הזה. כמו הרבה דברים בחיים שלי, זה פשוט קרה מתוך זיהוי הזדמנות”.

בתוך זמן קצר הוא כבר הקים עשרות עובדים בגיאורגיה, תחילה עבור סטארטאפים ופעילויות שהוא עצמו היה מעורב בהן, ובהמשך גם עבור חברות אחרות. מה שהתחיל כאיתור עובדים, הפך בהדרגה לפעילות רחבה יותר של הקמת צוותים, ניהול תפעול, HR וליווי חברות שביקשו לבנות שלוחה אמיתית מחוץ לישראל.

“היום יש לקוחות שעובדים איתנו עם עשרות עובדים”, הוא אומר. “אלה לא ‘ידיים עובדות’. אלה צוותים אמיתיים, שלוחות של החברה. הם יושבים אצלנו, אנחנו מנהלים את כל האופרציה, אבל מבחינת הלקוח אלה עובדים שלו לכל דבר”.

אחד המהלכים הבולטים בחברה הגיע עם פרוץ המלחמה והסנקציות על בלארוס. “עשינו רילוקיישן ל-150 עובדים מבלארוס לגיאורגיה עבור פלייטיקה. מפתחים, מעצבים, אנשי פרודקט. דאגנו למשרדים, ציוד, HR, retention וכל המעטפת. זה היה מבצע מטורף”.

די מהר הוא הבין שהוא לא רוצה להישאר רק בעולם השירותים. “אני לא איש סרוויס, אני איש פרודקט”, הוא אומר. מתוך הצורך הזה נולדה Harmony, פלטפורמה שפיתחה החברה לניהול תהליכי גיוס ו-HR מקצה לקצה. “חיפשתי מערכת שתדע לנהל חברה של אלף איש, ולא מצאתי משהו מספיק טוב. אז התחלתי לאפיין אותה בעצמי”.

לדבריו, במערכת הושקעו כבר יותר מחמישה מיליון דולר, והיא משמשת כיום לניהול כלל האופרציה של החברה. לצד זה מפעילה Webiz גם אקדמיה להכשרות בתחומי פיתוח, דאטה ו-AI, מתוך תפיסה שעולם העבודה משתנה במהירות ודורש למידה חדשה, קצרה ומדויקת יותר.

גם הבחירה בגיאורגיה לא הייתה מקרית. מבחינתו, זהו שילוב של קרבה לישראל, חום אנושי, התאמה תרבותית ונוחות תפעולית. “אני לא מוכר משהו שאני לא קונה בעצמי”, הוא אומר. “אני חי את המקום הזה, מאמין בו, ובונה שם”.

מה בסוף מניע אותך?

״חופש״, הוא מצהיר. ״כסף הוא אמצעי, אבל מה שמעניין אותי זה האפשרויות. האפשרות לבנות משהו, לזוז, לנסות, להמציא את עצמי מחדש״.