"כאן יחידת תנשמת. כעת לאחר חילוץ מציל חיים על ציר עזה - אנחנו שבים ואומרים לכם תודה". הודעה זו היא רק אחת מעשרות הודעות וסרטונים שמקבלים בימים האחרונים צוות "חמ"ל מדונה" שדאגו לספק ליחידות הצבא הנלחמות מעל לחודש בעזה "מוצצים" מצילי חיים.

עוד לפני שנסביר מדוע חיילי צה"ל חמושים ב-"מוצצים" ואיך זה קשור למדונה, חשוב להבהיר - חברי החמ"ל הם אינם חיילים ואינם לובשי מדים של אף ארגון רשמי בישראל. מדובר בקבוצת אזרחים ישראלים וציוניים מכל רחבי הארץ, נשים וגברים, חרדים דתיים וחילונים, שעם תחילת המלחמה מצאו זה את זה והתאחדו יחד במטרה לתרום ולסייע במאמץ המלחמתי ככל ניתן.

סיפורו של החמ"ל מתחיל באחד מבסיסי צה"ל, שם אהרון כהן, קצין קשר במילואים שגויס בצו 8 למלחמה, זיהה בחוסר משמעותי באוזניות קשר, והחליט לנסות למצוא פתרונות מידיים בצל הכאוס שליווה את תחילת הלחימה כדי לספק את המוצר לחייליו.

המוצץ הוא למעשה אותה אוזנייה מיוחדת שקיבלה את כינויה הידוע מלוחמים בצל צורתה. המוצץ מתלבש על אמצעי הקשר הצה"לי שמשרת את הלוחמים בשדה הקרב, המורכב ממיקרופון 'מדונה' (ששמו ניתן לו בהשראת המיקרופון איתו מופיעה הזמרת בהופעות) ורמקול היושב בקרבת האוזן (לרוב באזור הכתף) דרכו נשמעות הפקודות בשדה הקרב. המוצץ בעצם מאפשר להעביר את הפקודות שנשמעות ברמקול הישר לאוזנייה קטנה המונחת באוזן החייל.

"האויב הכי גדול שלך הוא כל דבר שיכול לחשוף את מיקומך"

למרות שמדובר באביזר קטן ופשוט – כל לוחם יודע שיש לו חשיבות מבצעית אדירה. "כשאתה נלחם בשדה הקרב ומנסה להתגנב ולארוב בחשאיות למחבלים בשטח עוין, האויב הכי גדול שלך הוא כל דבר שיכול להרעיש או לנצנץ וכך לחשוף את מיקומך", מספר דויד טל-ריבלין, אחד ממקימי החמ"ל ששירת בעברו גם כמפקד צוות ביחידה מיוחדת בצבא. "אם אין לך מוצץ שמחובר לאמצעי הקשר – הרמקול עלול להרעיש במהלך הפעולה, לחשוף את מקומך ולהעמיד את כל הצוות בסכנה".

מלבד הסכנה מפני רעש שהרמקול עלול להשמיע, האוזנייה חשובה גם בכך שהיא מפנה יד ללוחמים ומאפשרת להם להישאר בדריכות מרבית בשדה הקרב. "בזמן לחימה, כשפיצוצים נשמעים באוויר, לא ניתן לשמוע את הפקודות ברמקול ולכן צריך לקרב אותו לאוזן על-ידי אחת הידיים", מסביר דוד. "האוזנייה מאפשרת ללוחם לשמור את הידיים על הנשק, להיות ערוך לכל היתקלות, והיא קריטית במיוחד כאשר מדובר בטיפול בפצועים, אז צריך שתי ידיים פנויות למענה רפואי ובמקביל לדווח בקשר ולהיערך לפינוי. בקרב כל שנייה היא חשובה ואסור לאבד זמן בגלל דיבורים בקשר".

אהרון כהן  (צילום: באדיבות המצולם)
"פתרונות מידיים". אהרון כהן | צילום: באדיבות המצולם

אהרון, שהיה מודע לחשיבות האדירה של האוזנייה והיה חדור מטרה לספק את מוצר לחייליו לפני כניסתם לעזה, מיהר לפנות אל אחותו גילי הופט שתסייע לו במאמץ להשיג 200 מוצצים. תחילה צמד האחים חשבו שאולי יהיה ניתן לגייס תרומות שיממנו את רכישת האוזניות, אולם לאחר פנייה ליצרן הרשמי שדרש מעל למאה שקלים ליחידה ואף הדגיש שמדובר במחיר מוזל נוכח המצב – הם הבינו שעליהם לשנות כיוון.

כאן דוד טל-ריבלין נכנס לתמונה. אהרון פנה לדוד, מהנדס מכונות ולשעבר בעלי עסק להדפסות תלת-מימדיות, כדי לבדוק האם יש דרך אחרת להשיג את המוצר המדובר. "כשאהרון ואחותו הבינו שלא יוכלו לרכוש את המוצצים, הם פנו אליי כדי לבדוק כמה יעלה לייצר ולהדפיס אותם, אחרי הכל מדובר בפלסטיק", הוא משחזר. "באותם ימים כולם התעסקו במימון אפודי קרמי. אני זוכר שאהרון אמר לי בשיחה שאולי זה לא שכפ"ץ, אבל זה חשוב לא פחות. ישר נרתמתי למשימה".

"כשניסיתי לברר אלו יחידות פנו, הבנתי מיד שזו הרשימה הכי חשובה בעולם"

דוד מיד החל בטלפונים לחבריו מהתחום שנרתמו לעזור ואיששו את העובדה שהדפסת המוצר היא בגדר משימה אפשרית. מה שדוד ואהרון לא ציפו לו, הוא שככל שהשמועה התפשטה – כך גם הדרישה בקרב קציני הקשר בצבא גדלה. "התחלנו במציאת פיתרון ל-200 יחידות, ובתוך יום כבר קיבלנו בקשות לאלף", הוא נזכר. "אין יום שהמספר לא הוכפל, וכשניסיתי לברר אלו יחידות פנו, הבנתי מיד שזו הרשימה הכי חשובה בעולם – חי"ר, שריון, תותחנים  ויחידות מיוחדות . כולם פנו אלינו וביקשו בדחיפות את המוצר".

אין אחד מהשותפים למאמץ שיכול היה להישאר אדיש למספרים המפתיעים שחשפו את המחסור האדיר לא רק ביחידתו של אהרון – אלא בכל הצבא. ממה שידוע, כשצה"ל רכש את אמצעי הקשר ומדונה, הגיעו בערכה גם האוזניות החשובות. אולם, מכיוון שמדובר באמצעי פלסטיק קטן ושביר, לאחר שימוש ארוך ואינטנסיבי המוצצים נטו להישחק ולהישבר וכך נוצר המחסור.

שאלנו את דוד האם הצבא היה מודע למחסור החמור במוצצים? דוד שתק ואמר: "לא יודע. מבחינתנו, כשנראה היה שכניסה קרקעית צפויה להתרחש בכל רגע, לא היה לנו זמן לשאלות אלא אך ורק למעשים". כדי להצליח להיענות לביקוש האדיר, הם רתמו אליהם חברה גדולה שהסכימה להקפיא את כל עבודותיה כדי לייצר על חשבונה אלפיים מוצצים.

דויד טל ריבלין (צילום: באדיבות המצולמים)
"כל דקה חשובה". דוד טל-ריבלין | צילום: באדיבות המצולמים

שניים מעובדי החברה, אודי ושלמה, לקחו עליהם את המשימה לייצר את המוצר מההתחלה ועד הסוף. אודי נסע לבסיסים ברחבי הארץ כדי לבדוק את המידות מדויקות ולהתאים את תבנית ההדפסה, ואילו שלמה רתם את חבריו ומשפחתו למלאכת ההרכבה של המוצר. "אלו היו רגעים שחשבנו שעמדנו במשימה – לא ידענו שאנחנו רק בתחילתה", הוא נזכר.

לילות לבנים, מאות מתנדבים ומפעל סיני אחד

מרגע שהצוות החל לשנע את החבילות הראשונות ללוחמים בשטח, חל זינוק שלא נראה כמותו בביקוש: "זה כבר לא היה מאות בקשות או אלפים בודדים – ביקשו מאיתנו פתאום עשרות אלפי מוצצים", מבהיר דוד. "ידענו שקצב הייצור הנוכחי לא נוכל לעמוד בדרישות, אבל אי אפשר לומר ללוחמים שבעוד רגע הולכים להיכנס לרצועה כדי להגן על ביטחון המדינה את המילה 'לא'".

חמ"ל מדונה סרב להרים ידיים ומיהר לפנות לאילן, ישראלי המתגורר בסין ומנהל מפעל להזרקות והרכבות. אילן נרתם לפרויקט מיידית ובתוך ארבעה ימים כבר החל בייצור המוני תוך שהוא לוקח על עצמו את כל עלויות הייצור. "כל אדם שבתחום ההזרקות יודע שתכנון ויצור של תבנית הזרקה לוקח בדר"כ חודש – לאילן והעובדים שלו זה לקח ארבעה ימים!", מציין דוד. "ככה זה שלכל הצוות ברור שהמשימה היא כל-כך חשובה".

כך, שבוע וחצי מרגע תחילת הפרויקט – החלום הפך למציאות. משלוח ראשון על סך 6,000 מוצצים הגיע לארץ בסיוע חברת "סולאראדג'" שהתנדבה להטיס את החבילות לארץ ולשלם את כל עלויות ההטסה כדי להתגבר על מכשולי ועיכובי היבוא הצפויים בצל המלחמה.

מוצץ - קשר
מענה יעיל בקרב. מוצץ הקשר

עם הגעת המוצצים לארץ – החמ"ל לקח על עצמו את יתר העבודה. "גייסנו מתנדבת נוספות, יעל ווכמן, ויחד איתי וגילי ניהלנו את האירוע כעסק לכל דבר", מספר דוד. "עבדנו עד לשעות הקטנות של הלילה והקמנו מערך של מאות אזרחים טובים שעזרו לנו להרכיב את כל הערכות ולשנע אותם לכל היחידות בארץ – הכל בהתנדבות".

"כולם רצו לעזור ולא היה רגע שכיסא אחד היה פנוי. היו רגעים שאנשים אפילו הרכיבו את המוצצים בעמידה. כולם פשוט היו מוכנים לעשות הכל ולנסוע לכל נקודה בארץ כדי לעזור לחיילים ולהרגיש חלק. אחרי כל הוויכוחים שהיו במדינה שלנו בשנה האחרונה, לראות דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, מתנחלים ותל אביבים יחד מסביב לאותו שולחן - אותי זה ריגש".

נכון לשעה זו, כבר 13 אלף מוצצים חולקו לכוחותינו מצפון ועד דרום, כאשר עוד 2,000 נמצאים כרגע בהפצה. כמו-כן, המפעל בסין ממשיך בייצור מאסיבי של המוצר, ובימים הקרובים ינחתו בארץ מעל ל-5,000 יחידות שיקרבו את החמ"ל לייצור והפצה של כ-20 אלף מוצצים.

"צריך להבין שלא כל לוחם משתמש במכשיר קשר ואוזנייה, אלא זה משמש בעיקר קשרים, קצינים ומפקדים בשדה הקרב, שכל אחד מהם מנהל לבדו עשרות לוחמים בקרב", מבהיר דוד. "המשמעות היא שלא סייענו ל-20 אלף לוחמים, אלא למספר הרבה יותר גדול. למעשה – דאגנו לכל יחידות השדה של צה"ל".

עוד חושף דוד את העלות המזערית, ואולי אפילו שערורייתית בהתחשב במחיר שנקב היצרן, שעלה לייצר יחידת מוצץ במפעל בסין. "העלות הכוללת של ייצור ערכת מוצץ עומד על ארבעה שקלים – מחיר נמוך פי 30 מהמחיר שביקש היצרן", הוא מכריז. רק לשם המחשה, במידה וחמ"ל מדונה לא היה קם וצה"ל היה מחליט לרכוש כ-20 אלף מוצצים מהיצרן – מחיר העסקה היה נאמד במעל לשני מיליון שקלים.

"כל מפקד יודע שאוזנייה כזו היא לא פחות חשוב מאפוד קרמי או קסדה"

"ברור לנו שנחסכו מאיתנו הרבה מאוד רגולציות נוכח המצב, ושנתמכנו במאות מתנדבים ורצון טוב של מפעלים שבשגרה עולים לא מעט כסף – אבל המחיר שנקב היצרן למוצר כל-כך פשוט לייצור הוא לא סביר בעליל", מדגיש דוד. "חשבתי לבוא בעצמי לקצין קשר ראשי ולחבר אותו למפעל שלנו כדי שצה"ל יוכל לספק את המוצר זה בזול לכל חייליו. בסוף כמה שזה חתיכת פלסטיק קטנה, פשוטה ויחסית זולה – היא משנה את תמונת הקרב עבור הלוחמים ובעיקר מצילה חיים".

_OBJ

מאז החלו לחלק את המוצצים – הווטסאפ של חברי חמ"ל מדונה מפוצץ בהודעות תודה וסרטונים של לוחמים: "כל מפקד יודע שאוזנייה כזו היא לא פחות חשוב מאפוד קרמי או קסדה", קובע דוד ומסביר: "אפוד קרמי אולי יציל אותך כשתקבל כדור, אבל האוזנייה הזו יכולה למנוע מאויב לזהות ולירות לעברך מלכתחילה. כשהמחיר כל-כך זול, אין שום סיבה בעולם שהמחסנים של צה"ל לא יהיו מפוצצים באביזרים האלה".

"כל מי שהיה לוחם חונך על כך ש-'לא חוזרים עד שמבצעים'", הוא מוסיף ומסכם: "אנחנו בחמ"ל נמשיך לפעול עד שנגיע למצב שבו לא יתקשר אלינו קצין ויודיע לנו שהוא עדיין צריך עזרה. רק אז נדע – שהשלמנו את המשימה".