גרף את המיליון הראשון - לפני גיל 16: "פשוט עשיתי את מה שאני עושה ביום-יום"

אם תשאלו את בני הנוער בישראל, כנראה שאין אחד שלא מכיר את דילן דרור (18) - יוצר תוכן ביוטיוב ובטיקטוק עם מיליוני צפיות, ואחת הדמויות המוכרות על המסך, עם תפקידי משחק בסדרות נוער, הנחיית "ששטוס" - ולאחרונה, גם מי שעל שמו נקראים מתחמי הפנאי "דילנד" ברחבי הארץ.

כשמשוחחים איתו, מבינים שהדרך שלו להצלחה לא התחילה בהכרח מתוכנית עסקית מסודרת. אולי אפילו להפך: כשהוא מספר איך הכל התחיל, הוא חוזר שוב ושוב למילים כמו "כיף", "שטויות" ו"חברים". נדמה שזו דווקא אחת החוזקות של דרור - זיהוי הזדמנויות בזמן אמת, כשהראשונה שבהן הייתה אי שם בתקופת הקורונה. אז, הוא הבין שהתחביב שלו לעמוד מול מצלמה הוא פוטנציאל להרבה יותר.

"התחלנו ביוטיוב", הוא משחזר. "בתור ילד מושבניק משוגע שהיה לו משעמם בסך הכול, התחלתי לעשות שטויות וסרטונים. העלתי, וזה תפס. נהניתי מזה ברמות". עם ההתמדה, הגיעו גם התוצאות. בגיל 13 בלבד, דרור כבר החל לקדם שיתופי פעולה מסחריים ברשת. "פשוט עשיתי את מה שאני עושה ביום-יום, והוספתי למשוואה מצלמה - וזה מה שהפך את זה לאותנטי ויפה", ממשיך דרור.

"מעיף בעלי אינטרס"

שנה וחצי לאחר שהתחיל, דרור הוא כבר יוצר תוכן מבוקש, והשלב הזה הוא נקודה ששווה להתעכב עליה: לאט לאט, בונה דרור קהילה סביב אתגרי התוכן והפעלולים ברמת הפקה מהגבוהות בארץ. אחד הגורמים שאפשרו לזה לקרות, לדבריו, היה התמיכה המלאה שקיבל מהבית. "ההורים שלי היו שם מההתחלה All in", הוא אומר. "הם היו הכי תומכים בעולם, ברמה שלא יכולתי לבקש יותר תמיכה מזה. הם עזרו לי בכל מה שאני צריך - 'אני צריך מנוף', 'אני צריך שתעזור לי רגע להזיז את המיטה הזאת'... הם עזרו לי בהכל".

"הייתי מנותק", הוא ממשיך. "הייתה לי ממש בועה משל עצמי כשהייתי עושה את הסרטונים האלה, ולא התערבבתי עם אנשים מבחוץ בכלל. לא עם אנשים מהתעשייה, לא עם הקהל שלי, נטו רק האנשים שצילמתי איתם את הסרטונים".

כשהתחביב הפך לקריירה והתחילו לזרום ההצעות לשיתופי פעולה מסחריים, התפקיד של ההורים התרחב לניהול הפעילות בפועל. "בהתחלה, הם עזרו לי מבחינת חוזים וקמפיינים, מן הסתם", אומר דרור. "אבל אני יכול להגיד לך שנכון להיום, הכל עובר דרכי... בשנתיים האחרונות, אין שום קמפיין או הופעה שאני לא אישרתי, גם מבחינת סכום וגם מבחינת חוזים".

עם השנים, המעגל הקרוב התרחב גם לאחים, חברים, צלמים וצוות של אנשי מקצוע שנבנה סביבו - הכולל בין היתר פסיכולוג, כדי לשמור על האיזון בין נער מתבגר לבין חיים כטאלנט וכוכב רשת.

"הגדולה זה להביא אנשים שרוצים אך ורק לטובתך", מתאר דרור את המעגל שמקיף אותו היום. "זה אנשים וחברים שהיו איתי ורצו לטובתי, וצמחו ביחד איתי. זה לא אנשים בעלי אינטרס. כי אנשים בעלי אינטרסים, אני מעיף ישר... הגדולה היא להקיף את עצמך באנשים שבאמת אוהבים אותך, גם אישית וגם מקצועית".

בעוד שמשפיעני רשת רבים נשארים לעבוד במודל המוכר של שיתופי פעולה מסחריים - המלצה על מוצר, קוד קופון או קמפיין נקודתי - דרור למעשה "עולה מדרגה". לצד שיתופי פעולה מסחריים - שלבדם עשויים להגיע גם למאות אלפי שקלים, הוא הצליח להפוך את הלייקים, התגובות והשיתופים לקהל נאמן שעוקב אחריו גם מחוץ לרשת. בסביבתו מספרים, כי למיליון הראשון - הגיע עוד לפני גיל 16.

"המשכתי לעולם השירה, ואז התווסף עולם המשחק ועולם ההנחיה. ופתאום אני מוצא את עצמי בגיל 13 מנחה את ששטוס, ומשחק בסדרה של שש עונות של גיורא חמיצר", מספר דרור. "כאילו, פתאום לאט-לאט זה התחיל לתפוס ולגדול".

רגע אחד מסויים, גרם לדרור להבין שמה שהתחיל אולי כתחביב, הפך לכוח שאי אפשר להתעלם ממנו. "פעם אחת כשיצאתי מהופעה ובאתי ללכת לאוטו, ראיתי שכל הקהל פשוט בא אחריי לאוטו. כאילו, ממש עזבו את הבמה ובאו אליי".

כשדרור נשאל מה הסוד שמותגים מפספסים כדי להגיע אל ליבם של בני הנוער, הוא משיב: "פשוט תקלילו דברים, תפשטו דברים. אל תדברו לאנשים כאילו הם מטומטמים". לדבריו, הנוער של היום הרבה יותר חכם ממה שנהוג לחשוב. "יש לו טלפון ביד. כל שאלה שהוא מתעניין בה, כל דבר שהוא רוצה לדעת - הוא פותח את הטלפון, שואל את השאלה ומקבל מענה במקום. פשוט צריך לדבר אליהם בקלילות, בכיף, ולהסביר את היתרונות של המוצר, ושהמוצר עושה ככה וככה".

הפופ-אפים שהפכו למעבדת ניסוי: "זה היה קיים רק בדובאי"

לפני "דילנד" – פרוייקט הדגל שלו הנושא את שמו, דרור בדק שוב ושוב את הכוח שלו במהלכים זמניים: חנויות פופ-אפ, אתגרי אוכל ופעילויות בעולם האמיתי, שנולדו כחלק מהוולוגים שלו, שמטרתם להביא את המעריצים החוצה.

"פתחתי המון המון המון חנויות פופ-אפ כחלק מהוולוגים שהייתי עושה", הוא מספר. "ותכלס, זה היה בלתי נמנע, שאני אפתח מקום שהוא יהיה קבוע לילדים ולקהל". דרור מתאר את החוויה כקפיצה למים: "לא ידעתי לאן אני נכנס, ורק אחרי שפרסמתי את זה, הבנתי איזה בלגן קורה. אני בן אדם שקודם כול חושב קצת, עושה, ואז חושב את כל השאר".

אחד הסיפורים שממחישים את השלב הזה, הוא פופ-אפ הסופגניות. אחרי שבפעם קודמת, לדבריו, הגיעו כ-8,000 איש ביום אחד והסחורה נגמרה תוך זמן קצר, הוא הבין שבפעם הבאה הוא כבר לא צריך להגיע לקניון רק כיוצר תוכן שמבקש מקום - אלא כמי שמביא איתו קהל.

דרור לוקח יוזמה ופונה אל בעלי קניון "רננים" ברעננה. "אמרתי להם, תקשיבו, תסתכלו על הסרטונים האלה. אני יכול להביא לכם משהו כמו 8,000 איש ביום לתוך הקניון", הוא מספר. הקניון יממן את הסחורה, ודרור יביא את התנועה - קהל שמגיע לפופ-אפ, וממשיך להסתובב במתחם.

מכאן, המעבר ל"דילנד", נראה כמעט טבעי. אחרי שהפופ-אפים הוכיחו שהקהל מוכן להגיע פיזית, דרור חלם בגדול - מתחם ענק, על שמו, שעובד באופן רציף. בשנה שעברה, בהשקעה ראשונית של 13 מיליון שקלים, נפתחו שלושת הסניפים הראשונים המשתרעים על אלפי מטרים רבועים. "רציתי מקום שהוא יהיה 100% שלי ושהוא ירוץ בצורה רציפה", הוא מסביר. "שאני אוכל גם לפגוש את הקהל שלי פנים מול פנים, לשחק איתו ולהיות איתו, לתת לו חוויה קצת אחרת".

כך, הוא הוגה את "דילנד" - מתחם לייזרים עם טכנולוגיה שייבא במיוחד מארה"ב. "אני בין הראשונים שמשתמש בטכנולוגיה הזאת, זה היה קיים רק בדובאי", הוא אומר. "נאבקתי על הדבר הזה. דיברתי איתם, וסגרנו עסקה". לדבריו, קהל היעד מורכב מילדים, בני נוער, מבוגרים, ואפילו מחיילי צה"ל שעורכים אימונים בתוך המתחם.

אחרי ההצלחה של הסניפים הראשונים, במשפחה מחליטים להגדיל את ההשקעה, ולהקים סניפים נוספים בעלות של כ-40 מיליון שקלים. "אני בונה מערך סביב העסק, כך שגם אם אני עכשיו טס לחודש וחוזר, המערך והעסק זזים לבד", מסביר דרור.

עסק, בגרויות ולהקה צבאית

בימים אלה ובמקביל להרחבה של "דילנד", דרור מצטלם לעוד סדרת טלוויזיה, עובד על שירים חדשים, מנסה לסיים בגרויות ומתכונן לגיוס ללהקה צבאית בצה"ל. "כל יום אני עושה משהו אחר", הוא מספר. "אי אפשר לדחוף את כל הדברים האלה ביום אחד. ביום נורמלי, בדרך כלל, אני קם ממש ממש מוקדם, עובד קצת, הולך לבית ספר, ואחרי זה חוזר ליום צילום או לאולפן. כל יום הוא הרפתקאה חדשה".

כשדרור נשאל על תג המחיר של האימפריה, הוא משיב בחצי חיוך ש"צריך איזה ארבעה תגים, ככה אחד אחרי השני, של אפסים ככה אחד אחרי השני".

בעבר, דרור הזכיר את "מיסטר ביסט" כאחת ההשראות שלו. ג’ימי דונלדסון, היוטיובר המוכר בשם MrBeast, נחשב לאחד מיוצרי התוכן המצליחים בעולם, בין היתר בזכות סרטונים שמותחים את גבולות היוטיוב: הוא שחזר את "משחקי הדיונון" במציאות, קבר את עצמו בעודו בחיים כמה פעמים, הכניס אנשים לאתגרים של בידוד, ערך תחרויות עם פרס ענק של מיליוני דולרים, ואפילו הפך את ההיגיון הזה לפורמט טלוויזיוני באמזון פריים וידאו.

אצל דרור, ההשראה ממיסטר ביסט ניכרת גם בשפת התוכן - אתגרים, פעלולים וקצב גבוה, וגם בשאיפה להתרחב מעבר למסך. ובכל זאת, כשהוא מדבר על העתיד, החלום הגדול שלו אינו רק עסקי. "כמה רחוק? הכי גדול שיש", הוא אומר. "יש לי תמונה בראש שאני מת להגשים אותה. אני, על במה ענקית, מלא רקדנים, מלא תאורה ועשרות אלפי אנשים בקהל. אני רוצה להיות על הבמה הכי גדולה בעולם, ולשיר שם את השירים שלי".

"המחיר שאנשים לא רואים? פחות זמן עם חברים, פחות זמן לדייטים, פחות זמן למשפחה ופחות זמן לעצמי", הוא מודה. "אני לא יכול לצאת לדייט בלי שלפחות מישהו אחד יבוא אליי. אבל זה משהו שאני בחרתי אותו, אי אפשר להתלונן עליו".