ספק אם הרבה אנשים שנכנסים בישראל לבדיקת CT או MRI יודעים שהחברה שעומדת מאחורי המכשור המתקדם היא פיליפס ולעיתים אפילו שלוחתה הישראלית – אותה חברה שאנו מקשרים דווקא למכשירי גילוח או מכשירי חשמל ביתיים. פיליפס העולמית (רויאל פיליפס), שבסיסה בהולנד, מכרה בשנים האחרונות את חטיבות מוצרי הצריכה האלקטרוניים והתאורה, והחליטה למקד את כל משאביה בפתרונות חדשניים בתחום הבריאות לשיפור והצלת חיים. מלבד מכשור רפואי מתקדם מבוסס חומרה, החברה מעניקה שירותים בתחום ניהול המידע בבית חולים וניטור ביתי.
מי שהתמנה לנשיא פיליפס ישראל בנובמבר האחרון הוא ליאור בונפיס, שממשיך במקביל בתפקידו כמוביל גלובלי של חטיבת יצור המערכות הרפואיות. פיליפס ישראל היא יצואנית ציוד הבריאות הגדולה בארץ ועוסקת, בין היתר, בפיתוח, בייצור ובייצוא של פתרונות בתחומי הרדיולוגיה, הקרדיולוגיה, האונקולוגיה והאינפורמטיקה הרפואית.
בונפיס היה חלק מהמהלך למיצוב מרכז הפיתוח בחיפה כמרכז מצוינות עולמי ושותף להובלת שינוי מעמיק במבנה ובתרבות הארגונית בחברה.
הוא נמצא בפיליפס משנת 2014. לפני 5 שנים עבר עם משפחתו לאייינדהובן בהולנד, "העיר של פיליפס", שם גם נוסדה. בשיחה מהולנד הוא מספר על החיים ברילוקיישן, איך הפך מבנו של נהג במשרד הבריאות לאיש שבתי חולים סומכים עליו, ומה יקרה לדעתו במדינה אם לא תהיה אומת סטארטאפ.
"אנחנו מתכננים לפי 'מה יהיה אם לא יהיה?'"
מהי תפיסת הניהול שלך?
"אני אדם של אנשים. ההון האנושי הוא המנוע לצמיחה והצלחה ואותו צריך להעצים ולמקסם. ברנה בראון אומרת בספר Dare to Lead: 'אני מגדירה מנהיג כמי שלוקח אחריות על מציאת הפוטנציאל באנשים ובתהליכים, ושיש לו אומץ לפתח את הפוטנציאל הזה'. זה בדיוק מה שאני חושב ומרגיש. התפקיד שלנו הוא להוביל את הארגון עם האנשים הכי טובים שיש ומבחינתי שיהיו טובים ממני. אני לא יודע לעשות את זה לבד".
כיצד אתה מתנהל מול לחצים וציפיות לתוצאות בשטח?
"כמנהל ומוביל בארגון אני חייב להיות יציב, לסנן רעשים ולהמשיך לצעוד בבטחה לעבר החזון דרך החלטות מבוססות נתונים, תהליכים מובנים ושיפור מתמיד. הספינה כל הזמן תסטה וצריך לחשוב איך להחזיר אותה למקום. בשנתיים האחרונות, כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על העולם התברר כמוטה, הפוך וחסר ודאות. אנחנו כבר לא מתכננים לפי 'מה יהיה?' אלא לפי 'מה יהיה אם לא יהיה?'".
מה היה הרגע שעיצב לך את הקריירה?
"רגע שמתחבר לתפיסה שהאמנתי בה לאורך כל הדרך - שהאדם הוא במרכז העשייה. הרגע הראשון היה אחרי 'חומת מגן'. חברת הסטארטאפ שעבדתי בה נקלעה לקשיים ומצאתי את עצמי חסר עבודה. הלכתי לראיון עבודה בחברה בצפון וחיכיתי מעל לשעה במסדרון לפגישה עם משאבי אנוש ואז עוד שעה לשיחה עם המנהל. התקשרתי לאשתי שרון ואמרתי לה שלא משנה אם יקבלו אותי או לא, בחברה הזאת אני לא אעבוד. לאורך כל זמן ההמתנה אף אחד לא התייחס אליי וגם בתוך הריאיון כל השיחה הייתה על הערך שאני אעניק לחברה במקום להתייחס למקום של שותפות ולאיך אני גם מתקדם ומתפתח במקום. הבנתי שהם לא באמת מתייחסים אליי כאדם. כשהגעתי לחניה ג'נרל אלקטריק התקשרו וזימנו אותי לראיון. יומיים אחרי כבר הייתי בחברה ובמקום שהכווין אותי לתעשייה שאני נמצא בה כיום".
מה הטיפ שלך להצלחה ליזם צעיר?
"לדבוק בתשוקה שמובילה אותו, להתמקד במשמעות ובערך שהרעיון שלו יוצר ללקוח ולמצוא ספונסר נכון. אנחנו ארגון שמוביל בחדשנות ובתחום שירותי הבריאות, ועדיין אנחנו לא יכולים לדעת הכל. מחוץ לחברה יש מיזמים ואנשים שיכולים לסייע לנו להגיע למטרה שלנו שהיא שיפור והצלת חיים. אני רוצה לנצל את הכתבה כדי לקרוא לאותם יזמים צעירים שהתשוקה שלנו מתחברת לשלהם, לחבור אלינו בתחומי AI, רובוטיקה, Industry 4.0 ועוד".
"העשייה שלנו עוזרת כמעט לכל אחד"
מה הדבר שאתה הכי מעריך בפיליפס?
"אני מלא גאווה על כך שאנחנו עוסקים בשיפור חיי בני אדם וזה מאוד מעצים אותי לפגוש לקוחות. לפני שנתיים הייתה לנו ישיבת הנהלה בבית חולים בהולנד. ישבנו באחת המחלקות ועברו על פנינו המון אנשים. חשבתי לעצמי שהעשייה שלנו עוזרת כמעט לכל אחד או אחת שם".
חשוב לך שאנשים ישייכו את פיליפס לרפואה ולא למכשירי גילוח או טלוויזיות?
"מאוד. אלו פני החברה היום. פיליפס היא חברה בת 130 שנה ששינתה את הכיוון והאסטרטגיה שלה. היא פועלת כיום רק סביב הרצף הטיפולי - שיפור בריאותם ורווחתם של אנשים באמצעות חדשנות משמעותית ואין דבר חשוב יותר. המטרה שלנו כארגון היא לשפר את חייהם של 2.5 מיליארד איש בכל שנה עד 2030. אני גם מאוד מעריך את התרבות הארגונית של פילפס שכוללת גיוון והכלה ואת ערך האדם כערך עליון. זה מתחבר לערכים שלי".
איך אתה רואה את עתיד הרפואה עם ההתפתחות הדיגיטלית והטכנולוגית?
"אוכלוסיית העולם מתבגרת. אורח חיים בריא יותר מאפשר אריכות ימים אבל מחלות הזקנה עדיין שם. זה יוצר עומס על מערכות הבריאות. הטכנולוגיה לא תחליף את אנשי הרפואה אבל היא תעזור במתן טיפול מהיר ויעיל יותר שישפר את היכולת להתמודד עם העומס ההולך וגדל. אנחנו עוסקים בכל הרצף הטיפולי – אורח חיים בריא, מניעת מחלות, אבחון, טיפול והחלמה - גם בבית החולים וגם בבית המטופל. הביג דאטה, הבינה המלאכותית ותפיסת Industry 4.0 יהפכו לכלים שימושיים בתחומים קליניים ותפעוליים. רובוט לא יגיד אם יש לנו סרטן אבל הוא יוכל לעזור לרופא לאבחן, ולמנתח לעבוד באופן יעיל ומדויק יותר וגם להתריע מראש על מכונה שזקוקה לתיקון או שירות".
"כשהבאנו את הבן שלנו בגיל 6 לכיתה א' בלי שהוא יודע מילה באנגלית ואפילו איך לבקש ללכת לשירותים יצאנו מבית הספר מבועתים, אבל צריך לסמוך על מערכות שהן לא רק ההורים"
מהם שלושת הדברים העיקריים שאתה מחפש בעובד?
"הדבר הראשון שאני מחפש בעובדים הוא גמישות מחשבתית בעולם תעסוקה שמתפתח ללא הרף והופך ליותר דיגיטלי ווירטואלי. דבר שני שחשוב לעובד הוא יצירתיות, סקרנות ומוטיבציה גבוהה ללמוד. התואר איתו אתה מגיע יכול להיות לא רלוונטי עוד 5 שנים. אם הייתי מתבסס רק על מה שידעתי כמהנדס תעשייה וניהול בתחילת הדרך, לא הייתי יכול לתרגם את הידע לכדי עשייה לאורך כל השנים. דבר שלישי שאני מחפש בעובד הוא חוסן נפשי ויכולת לתקשר. בניית מערכות יחסים היא משמעותית בעולם גלובלי. שיח המסדרון בישראל לא יתאים בהכרח למסדרון בהולנד".
"רילוקיישן הוא חוויה מדהימה"
באיזה בית גדלת?
"אני גאה מאוד בבית שגדלתי בו ובהורים שלי ולא יצא לי להגיד להם את זה הרבה. אני הבכור מבין 4 אחים. ההורים שלי הם דור שני לעולים מטורקיה שהגיעו ליהוד, שהיה אז ישוב קטן. השפה ברחוב הייתה לדינו. בחיים היה המון חופש ופשטות. היינו נפגשים ברחוב עם החברים, הולכים לצופים ומשחקים כדורגל וכדורעף. ההורים שלי היו הורים צעירים שעבדו קשה כדי לדאוג שיהיה לנו כל מה שאנחנו צריכים. בבית היה המון חום, אהבה ופתיחות חברתית לצד ערכים של כבוד ועבודה קשה. השאיפה שלי היא שהילדים שלי יצליחו לחיות לפי אותם ערכים.
"בעשורים שלפני היציאה לפנסיה, אבא שלי היה נהג במשרד הבריאות בתל אביב. במובן מסוים, שנינו תרמנו ותורמים לעולם בריא יותר. אבא עבד סביב השעון כדי שיהיה לנו את כל מה שצריך וכסף להשכלה גבוהה באוניברסיטה. עם התמדה ורצון אפשר לקטוף את הירח אבל חשוב לשלב הנאות וחוויות עם משפחה והחברים ולנצל את היום. אין משהו יותר טוב בעבודה שלי מאשר לגרום להורים שלי לגאווה".
"המטרה שלנו היא לשמר את מדינת ישראל כבית ואת מה שהוביל אותנו עד הלום. אנחנו לא משקיעים מספיק משאבים לחינוך לטכנולוגיה ולמקצועות ליבה. אנחנו אומת הסטארטאפ ולא בטוח שנישאר כאלה בעוד כמה שנים"
מה חלמת להיות בילדותך?
"לא היה לי חלום על מקצוע ספציפי. לא אהבתי מסגרות ובתקופת התיכון מרדתי במסגרת למרות שהייתי תלמיד מצוין. לא תמיד יש את האנשים הנכונים סביבנו שידעו לזהות פוטנציאל ואת הילדים המוכשרים שלא מתאימים למסגרת. חיפשתי דברים שיותר מעניינים אותי כמו ספורט, פעילות חברתית או רכיבה על אופנועים. השינוי המשמעותי התרחש בצבא - שם למדתי לקבל ולהעריך את המסגרת וזה המשיך באוניברסיטה".
מהם הדברים הטובים והפחות טובים של מעבר לרילוקיישן עם משפחה?
"רילוקיישן הוא חוויה מדהימה, אחת הטובות שעברתי מבחינה אישית ומקצועית, ואני ממליץ עליה בחום למי ששוקל. כמנהל אתה לומד להתמודד עם תרבויות אחרות ונתרם מהן לפיתוח יכולת ניהול אדפטיבית. ישראל מדהימה אבל מה שרואים מפה לא רואים משם.
"גם עבור המשפחה זו חוויה מעצימה מאוד. אשתי שרון והילדים שלנו: ארבל, קורן ואופיר הפכנו לתא גרעיני שמתמודד עם אתגרים יומיומיים. כשהבאנו את הבן שלנו בגיל 6 לכיתה א' בלי שהוא יודע מילה באנגלית ואפילו איך לבקש ללכת לשירותים יצאנו מבית הספר מבועתים, אבל צריך לסמוך על מערכות שהן לא רק ההורים. הגענו מהיישוב הקהילתי נופית למקום עירוני, זר וללא שפה שאנחנו מכירים. זכינו לחוויה וגיבוש יוצאים מן הכלל. אנחנו 24/7 יחד, אחד לטובת השני. מערכות היחסים בינינו התפתחו לרמה מדהימה בעיניי והילדים נפתחו לסביבה חדשה ולמדו להכיל תרבויות אחרות.
"הצד היותר קשה הוא החוסר במשפחה מורחבת וחמה וחברים שאפשר לצחוק, לאהוב ולכעוס איתם בעברית".
"לשמר את מדינת ישראל כבית"
לפיליפס יש חיבור היסטורי ליהדות. מייסדי החברה ההולנדים הם האחים ממוצא יהודי, אנטון וחרארד פיליפס, שברחו בזמן מלחמת העולם השנייה לארה"ב. את המפעל נותר לנהל בן המשפחה פריץ פיליפס, שהעניק מחסה בבית המלאכה של החברה לעובדים היהודים ולמשפחותיהם.
האם אתה מרגיש את החיבור היהודי של פיליפס בזמן השהות שם?
"כן, בכלל בהולנד ולא בהכרח רק בפיליפס. פריץ פיליפס הוא חסיד אומות עולם כך שאני חש גאווה במקום שאני עובד בו. מעולם לא הרגשתי פן של אנטישמיות באיינדהובן. קיבלנו חיבוק חם ואוהב על עצם היותנו זרים. בקהילה היהודית יש לנו את רבי שמחה שמקרב ללבות ומחבר את הקהילה יחד. בכיפור האחרון הייתי כל היום בבית כנסת".
חזרה לישראל, מה הדבר שהכי מטריד אותך במדינה היום?
"בחמש השנים האחרונות אני גר מחוץ לישראל וניזון מהחדשות כך שהדברים שאגיד הם בערבון מוגבל אבל אני כן יכול להגיד שהעובדה שישראל עסוקה בוויכוח אינסופי מפריעה לי. זה לא עניין של ימין ושמאל או חרדים וחילונים. המטרה שלנו היא לשמר את מדינת ישראל כבית ואת מה שהוביל אותנו עד הלום. אנחנו לא משקיעים מספיק משאבים לחינוך לטכנולוגיה ולמקצועות ליבה. אנחנו אומת הסטארטאפ ולא בטוח שנישאר כאלה בעוד כמה שנים. לא כולם חייבים להיות אנשי טכנולוגיה, אבל מה שמייחד ישראלים זו חדשות ויצירתיות. אנחנו חייבים לשמור עליהם כי יש מקומות יצרניים זולים יותר ויעילים יותר מאיתנו. אנחנו שומרים על הגבולות בצבא ושומרים על המהות בחינוך ובטכנולוגיה.
"הדבר השני שמטריד אותי הוא גיוון, הכלה ושיווין בחברה שלנו. לקבל אדם באשר הוא אדם ללא הבדל דת, גזע ולאום. לתת הזדמנות לאנשים מהפריפריה. כל אחד יכול להצליח ולתרום לאחרים בעשייה".
ליאור בונפיס הוא חבר בפורום ראשי החברות שמאגד בעלים, יו״רים ומנכ״לים של חברות מובילות במשק. הפורום מאגד את כל ענפי המשק – תעשיה, היי-טק, מסחר ושירותים.