"לא נגיע ל-100% עצמאות ביטחונית": האם הדיפנס טק הישראלי יחזיק מעמד בלי ארה"ב?

כמה מהר המציאות משתנה לפעמים. קשה להאמין שרק לפני כחודשיים ראש ממשלת ישראל עדיין ניסה לשווק לנו המשך ידידות אמיצה והמשך עסקים כרגיל עם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. והנה, סוף יוני, המונדיאל בעיצומו - ובישראל ובקהילה היהודית עולים חששות שלא עלו כבר עשרות שנים: מה אם ארה"ב תסגור את הברז? הפעם, הדיון לא מתמקד רק בכסף ו/או בתמיכה מדינית: מה אם הידידה הגדולה ביותר שלנו תטיל עלינו מגבלות נשק – או, חלילה, אמברגו נשק מוחלט? האם מדינת ישראל בכלל מסוגלת לשרוד ללא נשק וחימוש אמריקאי?

"היחסים בין ישראל וארצות הברית ידעו עליות וירידות, אבל הם מעולם לא הגיעו למצב של אמברגו ולהערכתי גם לא יגיעו. למרות זאת, ישראל חייבת לחזק את יכולת הייצור העצמאית שלה, כי המלחמות השתנו". כך אומר ל-12N Business תא"ל (מיל) גבי שחור, לשעבר מפקד בסיס פלמחים וכיום חבר בוועדה המייעצת של חברת מאסיבית (Massivit), הנסחרת בבורסה בתל אביב. מאסיבית פיתחה טכנולוגיה להדפסת רכיבים קריטיים לתחום המשוטטים - רחפנים, כטב"מים ועוד.

מה זאת אומרת, המלחמות השתנו?

"במערכה האחרונה מול איראן, שנמשכה בסך הכל קצת יותר מ-40 ימים, ישראל וארצות הברית השתמשו בעשרות אלפים, אולי אפילו קרוב למאה אלף חימושים מסוגים שונים, התקפיים והגנתיים. אנחנו מדברים על רחפנים, טילים, מכשירי יירוט, חימוש משוטט, הגנה אווירית ועוד. זה מספר אדיר, שנצרך בתוך זמן מאוד קצר - ועכשיו צריך להשלים אותו. אף צבא מודרני, בוודאי לא ישראל שנמצאת בסיטואציה מאוד מורכבת, לא יכול לקבל מצב שתהליך השלמת החוסרים יימשך חמש שנים".

מה נקודות החולשה של ישראל כיום בתחום החימוש?

"ישראל היא סטארט-אפ ניישן. אנחנו אלופי העולם בפיתוח מיירטים בחלל, כלים לא מאוישים, לוחמה אלקטרונית. אני אומר את זה בגאווה, לא בסרקזם. אבל בנושא של להצטייד בכמויות גדולות אנחנו פחות חזקים. נכון, זה לא סקסי ולא כיף. זה הרבה עבודה שחורה, אבל עבודה שחייבים לעשות כדי להשיג דרגה גבוהה יותר של עצמאות חימושית. יש פה, ללא ספק, נקודת חולשה".

המירוץ אחר הפתרונות

האם יש פתרון? האמת יש כמה, אבל בישראל כמו בישראל מקבלי ההחלטות זזים באיטיות רבות, אם זזים בכלל. כאילו האדמה לא רועדת. אודי אוסטר, מנכ"ל חברת הדיפנס-טק הישראלית אייזאטופ, מדבר על גמישות תפעולית בשדה הקרב כפתרון אפשרי.

אייזאטופ פיתחה פלטפורמת שליטה ובקרה מבוססת חומרה ותוכנה, המשמשת לניהול, תיאום והפעלה של צי רחפנים אוטונומיים ממגוון יצרנים, דרך ממשק פיקוד אחוד. החברה מאפשרת לכוחות ביטחון להפעיל מספר רחפנים במקביל, לשלב יכולות בינה מלאכותית בזמן אמת ולבצע משימות מורכבות ללא תלות ביצרן הרחפן, במטרה להפוך מערכי רחפנים לכוח מבצעי מתואם וגמיש יותר בשטח.

"7 באוקטובר היה אירוע מכונן גם לדיפנס-טק הישראלי", אומר אוסטר. אחת התובנות המרכזיות שלמדנו הייתה שצבאות בעידן המודרני נדרשים לתת פתרונות מהירים ובעלי אימפקט לחיילים בשטח, ללא תלות בתהליכי פיתוח ארוכים, או הסתמכות על יחידות חומרה ספציפיות".

איך זה בא לידי ביטוי במוצר שלכם?

"אייזאטופ מאפשרת גמישות לצבא. ברגע שנחסם כיוון מסוים בשרשרת אספקה, למשל יבוא של רחפן מסוג x, אייזאטופ נכנסת לתמונה ומאפשרת המשך פעילות רציף על גבי רחפן y, מאחר שהמערכת 'מתלבשת' על כל פלטפורמה".

אתם שומרים על רציפות תפעולית בשדה הקרב?

"נכון, האתגר בשמירה על שרשרת אספקה יציבה הוא מתמשך. כיום קיים מחסור עולמי ברחפנים, כאשר מדינות, גופי ביטחון וארגונים רבים מתחרים על אותם מקורות אספקה. בנוסף, אירועים גיאופוליטיים בלתי צפויים, כגון הטלת אמברגו או מגבלות ייצוא, עלולים לשבש את זמינות המוצרים. לכן, גיוון מקורות האספקה ובניית שרשרת אספקה עמידה וגמישה הם מרכיב קריטי בהתמודדות עם סיכונים. כשאנחנו מייתרים את התלות ביצרן, בפלטפורמה או במוצר כזה או אחר, אנחנו יוצרים אימפקט מיידי בשדה הקרב".

"ארצות היא שותפה אסטרטגית של מדינת ישראל, לא רק ספקית", מבהירה ליטל לשם, שותפה-מייסדת בקרן ההון סיכון פרוטגו, המשקיעה בחברות דיפנס-טק. "עם זאת, כמדינה ריבונית אנחנו חייבים לשאול את עצמנו מה קורה כששרשראות האספקה נפגעות או נחסמות. ישראל לא אמורה לשאול את זה מתוך חשש, אלא מתוך אחריות אמיתית".

לדברי לשם, מדינות רבות בעולם, בעיקר באירופה המאוימת, כבר מבינות שנדרשים פתרונות ומתחילות להתקדם לעברם במהירות. "ההוצאה הצבאית העולמית הגיעה לכמעט 2.9 טריליון דולר ב-2025. זו השנה ה-12 של גידול ברצף. למה זה קורה? כי מדינות רבות מבינות שהן חייבות לבנות יכולות חימוש מקומיות, ולא להסתמך רק על שרשרות אספקה חיצוניות. מבחינתנו, 7 באוקטובר היה חתיכת קריאת השכמה. פתאום ראינו בזמן אמת איפה כן יש לנו יכולת מקומית, ואיפה אנחנו עוצרים ומעוכבים ומחכים לתמיכה של מדינות אחרות".

תני דוגמה לפתרון ישראלי מוצלח.

"אקסטנד, אחת מחברות הפורטפוליו שלנו, פיתחה מערכת הפעלה בזמן אמת לרחפנים ורובוטיקה צבאית. זו חברה שיש לה היום חוזים חתומים בשווי של למעלה מ-100 מיליון דולר, והיא פועלת ב-32 מדינות שונות לפי שווי מוערך של עד 1.5 מיליארד דולר, עוד לפני הנפקה בנאסד"ק. טכנולוגיה ישראלית, שנבנית על עצמאות ולא על תלות, היא מוצר מאוד מבוקש בעולם".

תחום הרחפנים לוהט כיום בכל העולם.

"הרחפנים הם רק דוגמה. אנחנו רואים את זה גם בחימוש משוטט, חימוש חכם, סייבר, תקשורת לוויינית, בכל מה שקשור למלחמה קוגניטיבית. בהרבה מהמקרים היזמים הישראלים הם מי שיצאו משדה הקרב, או בילו שם לא מעט בשנתיים וחצי האחרונות, הבינו מה חסר ויצאו החוצה לבנות את הפתרון בעצמם. יש שיגידו שזו תעשייה שמייצרת מלחמה, אבל בעיניי זו דווקא תעשייה שמונעת את המלחמה הבאה. המטרה שלה היא לאפשר לישראל לגדול באופן לא תלותי. אקסטנד, לדוגמה, לקחה ניסיון מבצעי ישראלי ממשי ויצרה ממנו טכנולוגיה שהעולם רוצה לקנות. זה הכיוון שאנחנו רוצים לראות בתחומים נוספים. אנחנו הופכים ליצואנים ביטחוניים, מתייעלים ומשתפרים בזכות הניסיון בשטח, מורידים עלויות ונמנעים מטכנולוגיות יקרות בטירוף שלוקח שנים לפתח ולדגום אותן. אנחנו מסתמכים על רכיבים מסחריים זולים ומקומיים, שמאפשרים לנו לתת מענה לבעיות ולא להיות תלויים בשרשראות האספקה העולמיות".

ללמוד מסטארט-אפ אמריקאי

גם תא"ל (מיל) שחור בטוח שיש פתרונות, אם כי לא מושלמים: "ישראל לא תגיע אף פעם ל-100% עצמאות ביטחונית, אבל יש הבדל גדול בין 80% ל-30%", הוא אומר. שחור סבור שלהנהגה הישראלית כדאי לשים לב מה עושה סטארט-אפ הדיפנס-טק האמריקאי אנדוריל. החברה, כבר לא בדיוק סטארט-אפ, גייסה במאי השנה 5 מילארד דולר לפי שווי של כ-61 מיליארד דולר.

אנדוריל מפתחת טכנולוגיות צבאיות מתקדמות, כטב"מים אוטונומיים, מערכות נשק ותוכנות AI לניהול שדה הקרב. היא מובילה כיום תפיסה חדשה בנושא פסי הייצור, שלפיה 70%-90% מהרכיבים המיוצרים לחימוש יהיו רכיבי מדף מוכנים לשימוש, המיוצרים בייצור המוני, זמינים לרכישה מסחרית לציבור הרחב ולא דורשים פיתוח או התאמה אישית.

"במפעל שאנדוריל הקימו באוהיו לכל טיל או מל"ט יש פס ייצור שיודע להסב את עצמו בתוך זמן מאוד מאוד קצר לייצור של חימוש אחר", אומר שחור. "הם גם פיתחו מערכת הפעלה שמחברת בין שלב התכנון הדיגיטלי לפס הייצור, כך שאם הפנטגון צריך עוד 5,000 מיירטים ופחות 1,000 רחפנים, התוכנה הזאת יודעת לשנות את פעולות הייצור של המכונות והמדפסות בלי להשבית את המפעל לחודשים. כל זה מאפשר ייצור המוני רציף, זמין והרבה יותר זול".

אתה מציע לנו ללמוד מהם?

"אני אומר: בוא נאמץ את זה. אני יושב בבורד של מאסיבית, שתחתיה יש ענף שנקרא Rapid Wings שבדיוק נכנס למשבצת הזאת. מאסיבית מאפשרת ייצור מהיר פי עשרה עבור רכיבים מסיבי פחמן, מחומרים מרוכבים, שהם כיום רוב הרכיבים ברחפנים, כלים לא מאוישים וחימושים משוטטים. מדפסות תלת הממד שלנו מאפשרות לייצר הרבה מאוד תבניות בזמן מאוד קצר, ימים במקום חודשים. זה מאפשר לחברות ביטחוניות כמו התעשייה האווירית ורפאל לייצר הרבה יותר מהר".

אפשר יהיה לייצר באמצעות מדפסות תלת-ממד חלקי חילוף גם למטוסים?

"זה כבר קורה, בארה"ב. הם פיתחו מטוסי קרב לא מאוישים גדולים יחסית, שטסים עם מטוס קרב מאויש ומסייעים לו. המטוסים האלה יוצרו תחת הקונספט החדש של אנדוריל, שנקרא ארסנל. קצב הייצור כיום הוא מאות בשנה וזה אחרי שהמעבר מפיתוח לייצור קרה תוך שנתיים במקום בתוך 7-10 שנים".

אז למה מדינת ישראל מחכה?

"צריך קודם כל להחליט שרוצים לעשות את זה, אבל נראה שהסבב האחרון מול איראן הביא אותנו להכרה שהחלטה הזו מחויבת מציאות".

ערן כרמי, מנכ"ל חברת SHAHAF PY שמפתחת מערכות הדפסת תלת מימד מתקדמות ליישומים ביטחוניים ותעשייתיים, מסכים באופן לא מפתיע. "אם ארה"ב תסיר את תמיכתה, החסר הגדול ביותר של ישראל לא יהיה רק במערכות הטכנולוגיות הנוצצות, אלא ביכולת לייצר ולתחזק תשתיות פיזיות ומיגון בקצב ובמהירות ששדה הקרב דורש.

"השרשרת הלוגיסטית המסורתית עבור אמצעי ביטחון תלויה בחומרים, שינוע, וזמן. אלו משאבים שמתכווצים דרמטית ללא תמיכה חיצונית. ההבנה של מדינות בכל העולם שנדרשות עצמאות תפעולית וצמצום תלות בגוף חיצוני היא אחד הגורמים שתומכים בהתפתחות של תעשיית ההדפסה בתלת מימד בשנים האחרונות. זוהי תעשייה שמאפשרת גמישות תפעולית, הדפסה מחומרים נגישים בטכניקות מגוונות והקטנת התלות בגורמים חיצוניים".

מה זה אומר מבחינת ישראל?

"באמצעות מערכות הדפסה רובוטיות מתקדמות וחומרי גלם מקומיים, אנחנו מסוגלים לייצר ישירות מהתכנון הדיגיטלי לשטח. המשמעות היא חופש תכנוני מוחלט ואפס תלות בספקים מעבר לים. ישראל לא צריכה לחכות לאוניות רחוקות, אפשר לייצר עצמאית ממגוון חומרים ובמגוון שיטות הדפסה".

העצמאות נמצאת בקוד

"גם אם ארה"ב תסיר את תמיכתה הביטחונית, ישראל לא תעמוד בפני קריסה, אלא בפני אתגר דרמטי של חומרה וזמן", מעריכה טלי שם טוב, מנכ"לית חברת CodeValue. "מה שיחסר לנו בטווח המיידי והבינוני הן פלטפורמות הקצה הגדולות וחומרי הגלם. המשמעות בשטח היא פגיעה ב'אורך הנשימה' הלוגיסטי: בניית קווי ייצור עצמאיים לחומרה כבדה או מציאת ספקים חלופיים בעולם לוקחות חודשים ארוכים ואף שנים. אין לנו זמן".

אז מה עושים?

"הערך המוסף והתפקיד הקריטי של תעשיית הדיפנס-טק וההייטק המקומית במצב כזה יהיו 'פיצוי תוכנתי' על המחסור הפיזי. חברות טכנולוגיה ישראליות יודעות לקחת חומרה קיימת, רחפנים אזרחיים פשוטים או מערכות מדף נגישות שאינן תלויות בדולר הסיוע, ולהזריק לתוכן שכבות של בינה מלאכותית, אלגוריתמיקה מתקדמת ומערכות ניווט עצמאיות. התוכנה הופכת חומרה פשוטה לכלי נשק מדויק וקטלני, ומאפשרת למקסם את היכולות של מה שכבר קיים בארץ. העצמאות האמיתית של ישראל לא נמצאת בברזלים, היא נמצאת בקוד ואת המוח הטכנולוגי הזה אף מדינה לא יכולה לשלול מאיתנו".

בר קלרה מנדס מק'קונון, מנכ"לית ואליו גייטוויי קפיטל פרטנרס מקבוצת ההשקעות Value, מצטרפת לצפירת ההרגעה של שם טוב. ישראל, להערכתה, פשוט טובה ומוכשרת מדי מכדי להפסיד. לפי מנדס מק'קונון, "תעשיית הדיפנס טק הישראלית ניצבת כיום במוקד העניין הגלובלי, לא רק כספקית פתרונות טקטיים, אלא כמעצמה טכנולוגית. במפגשים האחרונים שלנו עם מנהלים ומשקיעים מהגדולים בעולם, הם מגדירים את ישראל כדרג ביטחוני השני בחשיבותו בעולם, מיד לאחר ארה"ב, במקרים רבים לפני סין. מדובר באקוסיסטם ייחודי שמשלב ניסיון מבצעי חי, יכולות הנדסיות מהשורה הראשונה ותרבות חדשנות שמסוגלת לתמרן גם בזמן משבר. זה יתרון אסטרטגי, שקשה מאוד לשחזר מחוץ לישראל".

ישראל הטכנולוגית מרוויחה מהשינוי התפיסתי העולמי ביחס לצרכי ביטחון?

"כן. המתיחות הגיאופוליטית הציבה את הביטחון הלאומי בראש סדר העדיפויות. הביקוש לטכנולוגיה ישראלית חסין מפני תנודות דיפלומטיות קצרות טווח. גם מדינות שלכאורה נראות כמבקרות אותנו, מאחורי הקלעים חותרות לעסקאות עם חברות דיפנסטק ישראליות. ישראל היא הכתובת הראשונה מבחינתן. כולם מבינים שהביטחון של העתיד לא יוכרע רק בשדה הקרב, אלא ביכולת לייצר חוסן לאומי והמשכיות תפעולית".

מה היתרון של ישראל בנקודה זו?

"ישראל מציגה יכולת ייחודית של חשיבה דו-כיוונית ("Dual-Use"): לא רק הסבה בדיעבד של טכנולוגיה צבאית לשימוש אזרחי, אלא תכנון מראש שמשלב יישומים ביטחוניים ופוטנציאל מסחרי רחב. זה מרחיב את יריעת הלקוחות וגם את בסיס המשקיעים הרלוונטיים. ישראל כיום אינה רק מובילה טכנולוגית, היא חוד החנית של הביטחון המודרני".

שיעורים מאוקראינה

אפרופו חודי חניתות, שחור ולשם ממליצים להעיף מבט גם למתרחש במלחמת רוסיה-אוקראינה, בדגש על החנית המאוד חדה לאחרונה של אוקראינה.

שחור: "זה קצת עצוב, אבל מלחמת רוסיה-אוקראינה מלמדת אותי שמאסות מנצחות מלחמות. אוקראינה עלתה מייצור של עשרות עד מאות כלי טייס לא מאוישים בשנה למשהו כמו עשרה מיליון בשנה. זה מטורף, מהפכה מוחלטת. אוקראינה ביזרה מאוד את הייצור וגם הסתמכה, כפי שהסברתי קודם, על רכיבי מדף. ישראל חייבת ללכת בכיוון הזה, של ייצור במאסות, לאו דווקא בגלל החשש מאמברגו או הגבלות נשק מצד ארה"ב וכמובן גם אירופה. גם במצב שהם לא פועלים נגדנו, אנחנו עדיין צריכים להחזיר את המלאים בזמן סביר והדרך היחידה לעשות תהיה דרך ייצור עצמי. אני לא אומר שכבר לא צריך מטוסי קרב, אבל ישראל חייבת להגביר משמעותית את היכולת הייצורית העצמאית, המתקדמת והמהירה והאדפטיבית שלה, כדי לאפשר ייצור במחירים סבירים של מוצרים נצרכים צבאיים. אנחנו כבר מתקדמים לשם, אמנם לא מספיק מהר, אבל אם נסתכל בעוד שנתיים נראה שעשינו כבר דרך משמעותית".

לשם: "הייתי בכנס ביטחוני בפריז והטיסו לשם במיוחד את ראש ההגנה האווירית של אוקראינה. הוא אמר: 'לנו אין כסף ואין משאבים. כל הפתרונות שלנו מבוססים על מאסות, על יכולת להגיב בכמות ובמהירות, לא בהכרח עם טכנולוגיות מורכבות וגדולות'. אני חושבת שיש לנו הרבה מאוד מה ללמוד מאוקראינה כיום, למרות שהם לא מתקרבים אפילו לאחוזי יירוט הטילים שלנו. כולם רוצים למגר את התלות הביטחונית והחימושית. אז בעוד 15 שנה העולם אולי יהיה פחות יעיל, אבל הרבה יותר עמיד, עם ייצור עצמי ושרשראות אספקה קצרות ואזוריות".