"אזרח לא יכול לתבוע בחזרה ח"כ - זו חרפה": היכן עובר גבול החסינות?

מה הדין לגבי לשון הרע בעידן שבו האזרח הפשוט יכול ליהנות מתפוצה של כלי תקשורת? והיכן עובר הגבול של החסינות הפרלמנטרית? האם היא מגנה מפני גיבה ולשון הרע? אלו רק חלק מהשאלות שעלו היום (שלישי) בדיון הסוער של פורום Duns 100 לבכירי ענף המשפט בתחום לשון הרע. הפורום, שכינסה דן אנד ברדסטריט, עסק בין היתר בשאלת האחריות וביחס שבין רשתות חברתיות לעומת תקשורת מסורתית, בהתמודדות של עולם המשפט עם ההשפעה של כניסת ה-AI, בגבול שבין לשון הרע וביקורת לגיטימית ובשאלת הוכחת הנזק והיקף הפיצויים שצריכים להיגזר בהתאם לכך.

בפתח הדיון קיבלו המשתתפים סקירה מפי שילה זברו וייס, Senior Director Ranking & Strategy ב-Duns 100. "יש טענה לשימוש בתביעות לשון הרע ככלי השתקה וניסיון לפגיעה בחופש הביטוי, ועלו כמה הצעות שמנסות לעשות התאמה לעידן הנוכחי. מצד שני להפחתת פיצויים יש השלכות נרחבות - יש פגיעה בהרתעה, ויש קושי מובנה להוכיח נזק בפועל", היא אמרה. "במקרה של פרסומים מבוססי AI יש לנו יצירה של תוכן ללא מעורבות גורם אנושי, או שקשה להגיע לזהות המפרסם. יש קושי אמיתי בזיהוי המקור ונוצר פער בין יצירת התוכן לבין ייחוס האחריות. האחריות בימים כאלו לא נעלמת אלא מתרחבת, היא יותר מפוזרת ולכן יש פה יותר אתגר".

"נושא רלוונטי נוסף הוא החסינות של חברי הכנסת", המשיכה זברו וייס. "יש שאלה האם נעשה שימוש לרעה בחסינות. היא נועדה לצורך הגנה על חופש הביטוי במסגרת תפקידם אבל עולה שאלה האם היא חלה על עניינים חיצוניים. יש מתח בין חופש הביטוי לבין כבוד הפרט".

את הפורום פתח רן רהב, יו"ר רן רהב תקשורת ויחסי ציבור, ששיתף מניסיונו על המורכבות והאיזון העדין שנדרש בנושא לשון הרע כשעוסקים בתקשורת. "קודם כל לשון הרע זה פרנסה אצלנו במקצוע", הוא אמר. "חופש הציבור לדעת זה מבחינתנו (אנשי יחסי הציבור) נר לרגלנו אבל עם דגש - אלא אם חלילה יש כאן דיבה. 99% מהעורכים בישראל לא מתייחסים למכתבי איום על דיבה, כי זה גם הפך לפרקטיקה להפחיד ולעצור פרסומים, ולא תמיד יש שם באמת דיבה. במקרים כאלה אני אומר ללקוח 'אדוני חבל על המכתב, אין כאן דיבה וזה יילך למגרסה', אבל יש מקרים שיש דיבה ובהם אנשים צריכים להיזהר. קודם כל בנושאי פרט - אתה לא יכול להגיד בפרהסיה על א' וב' שעשו משהו פרטי, אלא אם כן היית שם והיית חלק מזה. אבל אם אתה מתחיל להפיץ ש'הגבר הזה בוגד באשתו עם' - זה דיבה. גם אם הוא בוגד אין כאן הוכחה, כי אתה צריך להוכיח 'אמת דיברתי'. אני חושב שהתקשורת בעניין הזה מאוד משתפת פעולה עם לא לפגוע בחפים מפשע. לפעמים בלשון הרע אתה יכול לפגוע בבן אדם שהוא לא אשם ואינו צד בעניין".

אנחנו רואים היום את קמפיין שלטי החוצות על צביקה נווה

רהב: "זה לא דיבה. יש בן אדם שאומר 'עשיתי את זה'. זו זכותו של כל אדם להילחם כל עוד הוא יודע שמישהו יכול לתבוע אותו דיבה. אם אותו אדם אומר 'בא אדם ופגע בי ואני רוצה להילחם' - אז זו זכותו. אני רואה בזה שיעור לכל אדם במדינה שילמד שאם הוא מגזים ועושה דברים, ומשקר, ומפיץ דברים על אחרים ועושה דברים איומים - יש גם עונש. הם יכולים לתבוע דיבה אם הם רוצים. זכותו של האיש לדאוג לשמו הטוב גם אם זה דרך שילוט חוצות. אצלנו הכותרת קובעת ברגע, בדקה. אצלכם זה 10 שנים עד הערעור לעליון. לפני כמה שנים טובות היה עורך שהתקשרתי אליו ב-22 בלילה ואמרתי לו שהכותרת שמיועדת לפרסום היא אסון ושקר ושתהיה תביעת דיבה של מיליונים... ברגע האחרון הורידו את זה מהדפוס. הוא אמר לי 'רני אני לא עושה דברים כאלה בחיים אבל אם שיקרת לי זה יהיה רע מאוד'. הם אחר כך בדקו וראו שהם טעו ומזל שהיה כך. בנושא לשון הרע צריך להקפיד, גם אצלנו, שכשמישהו מהלקוחות רוצה לעשות משהו שאני רואה בו לשון הרע - אנחנו לא ניגע".

עו"ד אמיר טיטונוביץ, מייסד ובעלים אמיר טיטונוביץ, משרד עורכי-דין, הגיב לדברים ואמר: "לעניין צביקה נווה - אין ספק שמדובר בלשון הרע. הוא לקח בחשבון את העובדה שהוא ישלם פיצויים, העיקר שהוא יהרוס את החיים של האיש. אם היתה מוגשת תביעה לא היתה עומדת לו שום הגנה". עו"ד אורי שנהר, שותף בחדד רוט שנהר ושות', משרד עורכי דין השיב לו: "אני מכיר את העובדות. גילוי נאות - אני מייצג את אלכס. אם עומדת לו הגנת 'אמת דיברתי' התביעה תידחה".

בהמשך נדונה שאלת האיזון בתביעות לשון הרע בין אזרח פשוט לחבר כנסת שנהנה מחסינות. "בעיניי אחת החרפות הגדולות של הכנסת היא שחבר כנסת או שר יכול לתבוע אזרח וזה לא משנה מה מעמדו או כוחו. איפה המידתיות פה?", אמר רהב. "יש עכשיו דיון בעליון על ח"כ טלי גוטליב שחשפה על בעלה של חוקרת במכון ויצמן שהוא איש שב"כ. זה עניין ביטחוני. אם מחר בבוקר תובעים אותה היא לא יכולה לתבוע בחזרה את גוטליב. זה פשוט מזעזע", הוסיף רהב.

עו"ד אורון שוורץ שותף מייסד, שוורץ-נרקיס ושות', סיפר בהקשר זה על מקרה שבו הצליח לגלגל את התביעה בחזרה על נבחר ציבור. "ניהלתי לפני עשור תיק נגד השרה רגב. זה היה גילי גולן. מירי רגב כתבה משהו על שמעון פרס ואותו גילי גולן כתב לה בתגובות דברים קשים. הוא ישב לילה במעצר אבל זה לא אושר על ידי היועמ"ש. התיק נגדו נסגר, אבל היא הגישה תביעה. היא עשתה רק טעות אחת - היא פרסמה את מכתב האזהרה עם הכתובת של אדון גולן בעמוד הפייסבוק. הדבר הבא שקרה זה שהוא היה צריך לרדת למחתרת והשליכו לו חפצים וחזיזים ואנחנו הגשנו תביעה שכנגד. רגב אמרה 'מה אתם רוצים, מה אני קשורה לזה'. ואז מצאנו את מירי רגב מתארחת בגב האומה ומשוחחת שיחה חצי מתוסרטת כזאת עם ליאור שליין ושואלת אותו 'איפה אתה גר'. הוא אמר לה שהוא מפחד להגיד לה. היא אמרה לו 'ממני אתה לא צריך לפחד, מהפעילים שלי כן' – וזה היה מט. זה הוכיח שכשהיא מפרסמת כתובת היא יודעת מה היא עושה. התיק נסגר בזה שלחצו ידיים".

עו"ד יוסי עבאדי, יוסי עבאדי שותף במשרד מיתר עורכי דין אמר: "אני רוצה להסיט את הדיון למאקרו - מכונת הרעל. זה לשון הרע מאורגנת. אם אתה תובע אחד יצוצו עוד 50 שיפמפמו את אותו השקר. אני חושב שלראשונה אנחנו נתקלים בלשון הרע מאורגנת ככלי נשק פוליטי, כשכל מי שעושה משהו נגד הקיסר זוכה למקלחת של שופכין".

רהב: "בוא נדבר על המכונה רגע. אני לא נכנס לשמאל/ימין. מכונת רעל שמפיצה שקרים - זו חובתנו לתבוע. עובדה שלאחרונה היו תביעות והן זכו, כולל העיתונאי גיא פלג שתבע אנשים וזכה. הנתבעים גם מגלים שהמפעילים שלהם לא בדיוק עוזרים להם. אני לא חושב שיש צדיקים פה ולא שם, אבל מי שמפעיל את המכונה זה אנשים שעשו כאן ריב בעם שאין לו סליחה ומחילה. הרוע והשנאה שאתה רואה אצל אנשים, אני מטפל בחלק מהם אישית בטוויטר ובפייסבוק. בישראל יש חוק ועם החוק הזה צריך ללכת עד הסוף, ואם אתה מוצא שבן אדם אחראי למכונת רעל מצד זה או אחר - אנא תתבע. חלק מהמכונה הזאת זה אנשים בפרהסיה".

עו"ד אילן בומבך, שותף מייסד, אילן בומבך ושות', משרד עו"ד, אמר בתגובה לרהב: "דיברתם פה על מכונות רעל. יש מכונות רעל בכל מקום לצערי. אני ראיתי את היוזמה של הפחתת הפיצויים בלי הוכחת נזק, אני חושב שצריך דווקא להעלות את הפיצויים ללא הוכחת נזק. דיברתם על הבחירות - להרבה מאוד אנשים במפלגות כדאי להשמיץ ולהכפיש, ממילא הם לא ישלמו על זה מחיר ריאלי. הם חושבים 'תגיש תביעה, אנחנו זכינו בבחירות וזה לא מדאיג'. בהמשך לכך הוסיף: "צריך לדאוג שיהיה עונשים משמעותיים למי שפוגע בטוהר הבחירות. וצריך שהעונשים יהיו מרתיעים ושיהיו פיצויים מרתיעים, כי אם יש מקרה שמישהו ניסע לפגוע בבחירות צריך פה תג מחיר ריאלי".

עו"ד אלמוג גיל אור, שותפה, מחלקת הליטיגציה EBN - ארדינסט, בן נתן, טולידאנו: "אני חושבת שצריך לחשוב על הנושא בצורה מחודשת. פסק הדין של מירי רגב הוא נושא שצריך לחשוב עליו מבחינה פרשנית. ברגע שח"כ מגיש תביעה ועוזב את אזור הכנסת צריך לאפשר לאזרח להגיש תביעה בחזרה. צריך לאפשר לח"כים לעשות את עבודתם אבל הפרשנות צריכה להיות לפי השאלה 'האם הפרסום הוא חלק מהתפקיד שלהם?'. אם למשל בכנסת 'התפלק' לי איזו דיבה או סוד - אז החסינות תחול. אבל אם ישבתי בבית על מקלדת ועשיתי את זה במכוון - זה לא חלק ממה שהחסינות הפרלמנטרית צריכה לחול עליו".

עו"ד זאב ליאונד, שותף מנהל, זאב ליאונד ושות': "פסק הדין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים בעניין בן גביר נצמד ללשון החוק. אבל גם לשון החוק מפורשת על ידם בצורה הכי קיצונית משום שדווקא שם עשו מחיקה על הסף. מתי עושים את זה? כשיש חבר כנסת/שר שמגיש 20 תביעות דיבה. זה שיטתי. ואז מוחקים את התביעה שלו, כך אפשר להתקדם. אבל מה? זה החוק. השופט דן אמר שהדין הוא קשה וביקש מבן גביר לוותר על התביעה. עכשיו זה יגיע בערכאות לבית המשפט העליון. יש לעליון פרוזדור כדי להפסיק עם הדחייה על הסף. תיקון בחוק לא יהיה, ההפך. מחברי הכנסת אי אפשר לצפות לישועה. ח"כ גוטליב הציעה הצעה להוריד את הפיצוי המוסכם מראש לאלף שקל. מהם לא ניוושע, אלא מבית המשפט העליון. הדין אצלנו כל כך חריג: באנגליה, ארה"ב, הולנד וגרמניה ההגנה חלה רק על פעילות בפרלמנט ובוועדות – לא מחוץ להן. אני חושב שאנחנו יכולים לפחות להתחיל עם התביעות שכנגד כי חוסר הצדק משווע לשמיים".

עו"ד מוטי ארד, שותף, מחלקת תעשייה ורגולציה, גולדפרב גרוס זליגמן, אמר: "בוקר טוב. אני חושב שכדאי לרדת קצת מהספירות הפוליטיות שנחמד לדון בהן אבל התחום הזה של לשון הרע סובל מעודף תביעות. יש קלות גדולה מאוד בהגשת תביעות. החוק למעשה שם מחסומים מאוד נמוכים בפני הגשת תביעה. מה שאתה צריך להראות כתובע זה שהפרסום עליך הוא מכפיש או פוגע וזהו. אחרי זה הכדור עובר לצד השני וכל העומס הוא על הנתבע. יש פה איזושהי מגמה סיטונאית - ואני מדבר על האזרח הקטן, פה דיברו על כל מיני גופים ופוליטיקאים. אבל יש פרסומים על אנשים שעשו מעשה פלילי שנראים להם לא תקינים, אותו אדם תובע ועכשיו גוף התקשורת צריך להתמודד עם זה".

עו"ד אורי שנהר שותף בחדד רוט שנהר ושות', משרד עורכי דין, סיפר על מנגנון שיזם במטרה להפחית את העומס העצום על המערכת בתחום לשון הרע. "למי שעדיין לא יודע, אנחנו מתמודדים עם סיפור שפה בפורום יראו אותו ככשל שוק. יש פער עצום בין העלויות של ההליכים המשפטיים. אנשים נאלצים לשלם עשרות אלפי שקלים ובצדק לבין הפסיקה שהיא כמעט תמיד יותר נמוכה. ד"ר יובל קרניאל ואני חשבנו על השאלה ובאנו ביוזמה שלטעמי משרתת תכלית ציבורית והיא הקמת בית דין לתקשורת שבו אנשים שתבעו לשון הרע יבואו בהסכמת הנתבעים להליך מזורז ויקבלו הכרעת דין תוך שבועיים. נשמע את הדברים ונכריע בהם מיד וכשמישהו יחליט שראוי לתת פרסום מתקן - זו תהיה התוצאה. זה הפתרון הראוי והנכון. עדיף לאנשים לקבל פרסום מתקן תוך שבועיים מאשר לחכות לפסק דין. הקאטץ' הוא שקבענו שהנתבעים גם יהנו מההליך הזה כי מוותרים בו על פיצויים. לא תמיד התובע מוכן לוותר על פיצויים, אבל במקרים שבהם עדיף לו לקבל פיצוי מתקן תוך שבועיים מהאירוע כדאי לעשות את זה".

"השופטים מפחדים לחייב את הפלטפורמות"

עו"ד דורון קול, שותף, מחלקת ליטיגציה, תקשורת ולשון הרע פישר (FBC & Co), דיבר על סוגיית האחריות המשפטית של פלטפורמות לתכני דיבה ולשון הרע שמתפרסמים בהן. "הכלל היום הוא שפלטרפורמות לא חבות בגלל שהן משמשות כצינור וגם כי ברמה העקרונית אנחנו לא רוצים שחברות הטק יהיו בתפקיד הצנזור ויחליטו איזה מידע ראוי או לא ראוי להביא לציבור. כשמדברים על בינה מלאכותית זה הופך להיות מורכב כי היא זו שיוצרת את התוכן. אנחנו מכירים את הקטע של הזיות AI. הסוגיה הזאת רחוקה מלהתחיל להיות בבתי המשפט בארץ אבל אנחנו רואים התחלה של זה בארה"ב ושם יש מגמה לא להחיל את החסינות הזאת".

עו"ד גיא אופיר, מייסד גיא אופיר משרד עורכי דין, אמר כי לתפיסתו הבעיה היא לא רק להרתיע אנשים אלא את הפלטפורמות עצמן. "שופטים מפחדים לחייב את הפלטפורמות. אני שומע טענות מגוכחות על 'אפקט מצנן'. אתה שופט במדינת ישראל, אתה לא תצנן חברה של 500 מיליארד דולר. אנחנו מדינה קטנה ופסקי הדין פה לא בסכומים גדולים. זה לא יצנן שום פלטפורמה ואם פלפטורמה לא היתה בסדר לא יקרה כלום אם יחייבו אותה ב-100-150 אלף שקל. יש סיבה לזה שגם לא מחוקקים - יש לוביסטים שלהם שמסתובבים בכנסת בלי תג מזהה ומדברים עם ח"כים. גוגל יכולה ללחוץ על כפתור ויותר לא יהיה 'גוגל קרנבל' לעולם, הם בוחרים לא לעשות את זה. הבינה המלאכותית זה אלוהים לדור הצעיר. הבת שלי אומרת לי 'אפילו הצ'אט אומר שאתה טועה'. הילדים מדברים עם המחוללים כאילו זה הפסיכיאטר או הפסיכולוג שלהם".

עו"ד בן קרפל, מייסד, בעלים ומנהל, בן קרפל ושות', משרד עורכי דין, הזהיר כי "יש מחוללי AI שאתה יכול לחבר לפלטפורמות החברתיות שלך והם כותבים טקסטים ומייצרים תמונות". לשאלת ההתמודדות עם מקרים כאלה הוא אמר: "אני באופן אישי כבר הטלתי אחריות על 5 מקרים כאלה. ברגע שמחולל עושה את זה זה אנונימי אז על מי נטיל אחריות? איך נטפל באירוע? נחזור אחורה לחברות שמאפשרות לעשות את זה".

עו"ד ערן פרזנטי, שותף מנהל תחום, פירון משרד עורכי דין, אמר: "לגבי הרשתות - יש פה שאלה של רגולציה, ואין רגולציה על אינטרנט בשום נושא כמעט. הרשתות אימצו מנגנונים על בסיס החוק האמריקאי אבל בעניין לשון הרע אין כלום. הם מאוד רכים על ההדק ורק אם תגיש תלונה ספציפית על פוסט/תמונה או משהו אז יבדקו ויתייחסו לזה. יכול להיות שיש מנגנון שמעל שמוחק אוטומטית דברים שנוגעים בפלילים (שיודעים לנקות את זה יפה מאוד) אבל בענייני לשון הרע בית המשפט נותן יד מאוד רחבה לחופש הביטוי. זה ממש נימוק בהרבה מאוד פסקי דין על כל מיני שטויות שאנשים כותבים. יש בעיה אחרת - בתי משפט נמנעים מלתת צווי מניעה לביטול/תיקון של פרסום".